הכרעת דין בתיק פ 3153/06

1.         בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שימש הנאשם קצין יחידת סיור בתחנת גלילות בדרגת פקד. הנאשם הואשם בכתב האישום במסגרת שני אישומים נפרדים בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ותקיפה סתם בניגוד לסעיפים 380 ו-379 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

על פי הנטען בעובדות האישום הראשון, בתאריך 2.3.05, תקף הנאשם את קריסטינה דוידוב (להלן: "המתלוננת") בעת שזו שהתה כעצורה בתא המעצר בתחנת משטרת גלילות וגרם לה חבלות של ממש, דהיינו שבר באף, שפשופים ושריטות בחלקים שונים של הגוף: בפנים, באזור אוזן שמאל, בצוואר' בגב התחתון ובשורש כפות הידיים, וכן נפיחות ביד שמאל והגבלה בתנועות הצוואר.

על פי הנטען באישום השני, באותן נסיבות, תקף הנאשם את אלי ברודיאנסקי,  (להלן: "המתלונן"), חברה של המתלוננת ששהה בתא סמוך לה, בכך שמשך בזרועו, בעט בו והכהו מכות אגרוף.

ככל שהדבר מתייחס לאישום השני, הסכימה ב"כ התביעה לכך שהתביעה לא הרימה את הנטל להוכיח את אשמת הנאשם, וזאת, מאחר שהמתלונן עזב את הארץ ולא ניתן היה לזמנו לעדות.

משכך, יש להורות כבר בשלב זה על זיכויו של הנאשם מהעבירה שיוחסה לו באישום השני - וכך אני עושה.

2.                    להלן תסקר השתלשלות האירועים העובדתית שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים :

א.         בתאריך 2.3.05, בסמוך לחצות, עוכבו המתלוננת והמתלונן על ידי שוטרי תחנת גלילות בחשד לגניבת מוצרי קוסמטיקה מחנות ה"סופר פארם" בקניון "שבעת הכוכבים" בהרצלייה לאחר שבכליו של המתלונן נתפסו מוצרים שנגנבו מחנות זו. השניים הובאו לחקירה בתחנת משטרת גלילות (ראה דו"ח פעולה- נ/21).

ב.         בתחנת המשטרה, נחקרה המתלוננת בחשד למעורבות בגניבה, כפרה במיוחס לה וטענה שלא הייתה שותפה למעשיו של המתלונן ולא הייתה מודעת להימצאות הרכוש הגנוב ברשותו (ראה הודעה נ/1). למרות זאת, מאחר שלא הייתה ברשות המתלוננת תעודה מזהה, הוחלט על מעצרה ועל כליאתה בתא הקטינים שבתחנת גלילות.

            (יודגש כבר עתה, כי בסופה של חקירה, לא נמצאו ראיות הקושרות את המתלוננת למעשה הגניבה והתיק נגדה נסגר מחוסר ראיות מספיקות -ראה נ/2).

ג.          בשעות הבוקר של יום 3.3.05, משהתמהמה שחרורה של המתלוננת, היא החלה לדרוש שיאופשר לה להתקשר לאמה (שלא ידעה עד לאותו שלב על מעצרה),  תוך שהיא צועקת, דופקת על דלתות תא המעצר ומפרה את השקט בתחנה. על רקע זאת, החליט היומנאי איתמר איטן להזעיק למקום את הנאשם  (ראה  נ/19 וכן  יומן התחנה ת/13).

ד.                  בהגיע הנאשם למקום, בסמוך לשעה 09:00, הוא נכנס בגפו לתא בו שהתה המתלוננת. לגבי השתלשלות האירועים מאותו שלב ואילך הדעות חלוקות בין הצדדים וזהו הנושא הדורש הכרעה בענייננו. בעוד שלטענת המתלוננת, היא הוכתה בידי הנאשם באכזריות עד שמצאה עצמה נאלצת אינסטינקטיבית לנשוך את אצבעו בעת שחסם עם ידו את פיה, הרי שלטענת הנאשם, כל מעשיו הסתכמו בכך שרכן לעבר המתלוננת בניסיון להרגיעה ואילו היא זו שהתנפלה עליו ונשכה אותו ללא סיבה, תוך שהיא גורמת לו לחבלות באצבעותיו (ראה תצלומים ותעודה רפואית נ/6 ו-נ/7). 

ה.                  המתלוננת נחקרה בשנית בתחנה בשעה 10:20 בחשד לתקיפת שוטר וטענה כי הותקפה בתא המעצר בידי הנאשם ונחבלה בחלקי גופה השונים  (ראה הודעה נ/3). מיד לאחר מכן צולמה המתלוננת בתחנה לצורך תיעוד חבלות שנראו כבר באותו שלב על גופה (ראה לוח תצלומים ת/ 2)  .

ו.                    בשעות הבוקר המאוחרות של אותו יום הובאו המתלוננים לבית המשפט בבקשה לשחררם בערבויות מתאימות. בפני כב' השופט יצחק יצחק סיפרה המתלוננת כי הוכתה ואף הציגה סימני חבלה שמצאו תיעוד בפרוטוקול בית המשפט  (ראה ת/4).

ז.                   מיד לאחר שחרורה ממעצר, בסמוך לשעה 12:20 הגיעה המתלוננת למרכז הרפואי על שם סוראסקי לצורך קבלת טיפול רפואי. היא דיווחה כי הותקפה בתחנת המשטרה והחבלות שאובחנו על גופה מצאו תיעוד בתעודת חדר מיון -(ראה ת/5).

אליבא התיעוד הרפואי, פרט לסימני חבלה על גופה, אובחן בצילום שבר באפה.

המתלוננת הופנתה להמשך טיפול בקופת החולים וכמשתקף בתעודות הרפואיות  שניתנו לה בקופת חולים (ראה ת/6), ניתן לראות כי היא התלוננה על כאבים בצוואר, באמת היד השמאלית ובברך וימין ואף אובחנו אצלה רגישות והגבלה בתנועה באותם אברים. כמו כן היא נזקקה לטיפול נפשי בעקבות הטראומה הנפשית שנגרמה לה  (ראה ת/7).

ח.         אין מחלוקת, כי בעקבות ידיעה שהתפרסמה בתאריך 4.3.07 בעיתון ידיעות אחרונות אודות המקרה (ראה נ/15), התקשרה מיוזמתה אישה בשם עליזה דהן אל המתלוננת,התעניינה לדעת מיהו השוטר המעורב בתקיפה, וסיפרה לה שמקרה דומה קרה גם לבנה. על פי עצתה של עליזה דהן פנתה המתלוננת לעו"ד מנחם רובינשטיין והלה הפנה בשמה ובשם המתלונן מכתב תלונה למח"ש (ראה נ/8). המתלוננת נחקרה במח"ש ומסרה שתי הודעות בתאריכים 6.3.05 ו-7.3.05 ( נ/4 ו-נ/5). תלונות אלה הובילו להגשת כתב האישום דכאן.

גרסת המתלוננת בעדותה בבית המשפט באשר להתרחשות בינה לבין הנאשם בתא המעצר:

3.         המתלוננת הדגישה, כי לאחר שעות שבהן ביקשה בצעקות ובבכי כי יאופשר לה להתקשר לאמה בלא שזכתה להתייחסות מהיומנאי איטן ומשאר השוטרים, היא שמחה לראות את הנאשם נכנס לתאה בחושבה שהנה תבוא הישועה. המתלוננת הסבירה, כי אמה היא חולת לב, לאחר ניתוח ולכן היא נמנעה מלספר לה בשעות הלילה על מעצרה ורק אמרה לה שהיא הולכת לישון אצל המתלונן. לדבריה, מאחר שאמה ציפתה להגעתה הביתה בשעות הבוקר, היא הייתה עלולה לדאוג מאוד לנוכח היעלמותה הלא מוסברת.