הכרעת דין בתיק פ 2970/00

    1.         כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של גרימת ריח בניגוד לסעיפים 3, 11 למעט ס"ק(ב) ו-11ג' לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א- 1961 (להלן: "חוק למניעת מפגעים") ועבירה של אי מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים, מאתר פסולת, בניגוד לתקנות 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8(ב), 9, 10 ו- 12 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת) התש"ן- 1990 (להלן: "התקנות למניעת מפגעים") ועבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים, בניגוד לסעיפים 2, 13 למעט ס"ק (א)(2-4)(6); ס"ק (ב)(2-5); ס"ק (ג)(1) וסעיף 15 לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד- 1984 (להלן: "חוק שמירת הנקיון").

על פי הנטען בכתב האישום המתוקן (להלן: "כתב האישום" ) במהלך השנים 1996 - 1998 החזיקו הנאשמים, ניהלו ופיקחו על תפעול של אתר סילוק פסולת, בשטח של כ- 15 דונם, הנמצא כק"מ דרומית לעיר רהט, בתחום המועצה האזורית בני שמעון (שיקרא להלן: "האתר").    

לטענת המאשימה, האתר היה בזמן הרלוונטי נתון לשליטתם ולפיקוחם ותחת אחריותם של הנאשמים, כפי שיפורט להלן:

נאשמת מס' 1 הינה האחראית לאתר מתוקף היותו בתחום סמכותה, שייך לה, נקבע על ידה ומופעל על ידה.

נאשם מס' 2 שימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, מחודש 08/97 ועד 11/98 כראש העיריה ואחראי על האתר מתוקף תפקידו, והעבירות המיוחסות לו הן אך ורק בתקופה בה כיהן בתפקידו.

נאשם מס' 3 שימש ומשמש כמנהל התברואה של העיריה, האחראי מתוקף תפקידו על האתר.

נאשם מס' 4 אחראי מתוקף הסכם עם העיריה לפינוי הפסולת בתחום שיפוטה של הנאשמת מס' 1, וכמי שמפנה אותה בפועל.

נטען בכתב האישום כי הנאשמים הפעילו וניהלו את האתר באופן שלא מנע גרימת ריח, בכך שנמצאו באתר ערימות פסולת, גרוטאות רכב, פסולת בנין, פסולת ביתית לרבות, אשפה ופסדים, ואש בערה באתר בתאריכים המפורטים בכתב האישום, ולא נקטו באמצעים הדרושים למניעת גרימת ריח בכך שלא גידרו מסביב לאתר, ולא התקינו כדין שער כניסה ושילוט. כמו כן, לא החזיקו באתר ציוד מכני מתאים וזמין לכיסוי הפסולת ולצורך הפסקת בעירות באתר.

במעשיהם או במחדליהם, כאמור לעיל, השליכו הנאשמים פסולת ברשות הרבים ולכלכו את רשות הרבים במועדים הנקובים בכתב האישום החל מיום 05/03/98 ואילך.

• 2.         הנאשמים באמצעות באי כוחם כפרו בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום.

• 3.         משהכריז בא כוח המאשימה "אלו עדי", ביקשו הנאשמים 1-3 באמצעות בא כוחם להשתמש בזכותם כאמור בסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 וטענו כי "אין להשיב לאשמה".

לאחר עיון בטענות הצדדים החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות לפי תקנות 8(ב), 9 ו-10 לתקנות למניעת מפגעים, וחייבתי אותם להשיב לאשמה לגבי שאר העבירות.

• 4.         מטעם התביעה העידו 8 עדים.

• 5.         עד תביעה 1 מר מוטי מזור, מרכז נושא הפסולת במשרד לאיכות הסביבה במחוז דרום, ציין כי ניסה לקדם פתרונות בנושא פסולת מעורבת ופסולת בניין בשני אופנים: אחד, לבנות אתר פסולת מאושר ומסודר לצורך פסולת בניין והשני איסוף הפסולת לאחד האתרים המוסדרים כמו דודאים. לשם מטרה זו אישר כספים במאות אלפי שקלים לניקוי ופיתוח האתר.

בחקירתו הנגדית לבא כוח הנאשמת 1:

הסביר העד כי הפעילות שלו התמקדה במניעת הבאת פסולת למקום. הפסולת שהייתה באתר פונתה בכספים של המשרד לאיכות הסביבה, ובסיוע העיריה, אשר שיתפה פעולה לסילוק הפסולת.

מאשר העד כי הואיל ומדובר באתר "פיראטי" הרי כל אחד יכול להשליך פסולת במקום.

בחקירתו הנגדי לבא כוח הנאשם 2:

העד שוב מדגיש כי ניסה לסייע לעיריה למצוא אתר חילופי, אולם הדבר לא צלח עקב מחלוקות על השטחים בין התושבים.