הכרעת דין בתיק פ 2903/04

בתקופה הרלבנטית לכתב האישום - שנת 2002, שימש הנאשם כמנהל בחברות קלינדרס בע"מ וקלינרס בע"מ, המשמשות כחברות כוח אדם והמספקות עובדים ושירותי ניקיון למסעדות באיזור ת"א והמרכז.

הנאשם הודה, כי שימש כמנהל בחברות הנ"ל שהעסיקו עובדים זרים אשר אינם רשאים לעבוד בישראל, וכן הודה, כי טען בכזב בפני 15 עובדים זרים (ששמם פורט בסעיף 2 לכתב האישום המתוקן), כי יש ביכולתו להשיג עבורם אשרות עבודה חוקיות, ועליהם לשלם תמורת קבלת אותן אשרות, ומי שלא יעשה כן - עבודתו תופסק.

כתוצאה מטענת המירמה, לפיה יקבלו אשרות עבודה חוקיות - מסרו העובדים הזרים את דרכוניהם לנאשם, וכן הסכימו לשלם עבור אשרות העבודה.

הנאשם ביחד עם אחרים קיבל במירמה מהעובדים הזרים סכום כולל של 16,300$.

הנאשם מסר את דרכוני העובדים הזרים לליובוב פריזר וסורין שמחייב, ושילם להם סך של 600$ עבור כל דרכון, וזאת על מנת שהם יזייפו הדרכונים על ידי הטבעת חותמת הנחזית להיראות כאשרת עבודה ממשרד הפנים.

בהתנהגותו כאמור לעיל, סייע הנאשם לאחרים לזייף אשרות עבודה בדרכוני עובדים זרים, והשתמש בדרכונים המזוייפים בכך שקיבל אותם מידיהם לאחר שזוייפו, ומסר אותם לעובדיו, וזאת על מנת שדרכונים אלו יוצגו בפני נציגי משרד העבודה כל אימת שתיערך ביקורת במקום העבודה.

הנאשם הודה, כי קיבל הכספים מהעובדים הזרים.

הנאשם אף הודה, כי פנה לדבלי גוואי - אזרח חוף השנהב, ולמניקנה נגה - אזרח  קונגו, ואמר להם שלא להתייצב לחקירה במשטרה, ושלא להראות את דרכוניהם לשוטרים, וזאת בכוונה להכשיל הליך שיפוטי.

על אף הודיית הנאשם, עתר בא-כוחו לבית המשפט שלא להרשיעו, בציינו, כי לנאשם אין עבר פלילי, והוא עוסק בתחום המלונאות, ואם יורשע - תגדע פרנסתו.

ב"כ הנאשם הדגיש, כי מרשו שיתף פעולה במשך כל החקירה עם משטרת ההגירה, והיא השתמשה בו כ"סוכן סמוי", הצמידה לגופו מיקרופון, ובאמצעותו הנאשם הקליט שיחות טלפון ושיחות רגילות, והביא להפללת הנאשמים האחרים בפרשה.

עוד הוסיף ב"כ הנאשם וציין, כי המשטרה הפעילה את מרשו מבלי להבטיח את בטחונו, ומבלי להציע לו טובות הנאה לרבות חסינות מהעמדה לדין.

ב"כ הנאשם אף הלין על עמדת התביעה, אשר הסכימה במסגרת הסדר טיעון, לעתור לבית המשפט להטיל על מי שהיתה שותפה למעשה הזיוף - ליובוב פריזר - עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות, ואילו על מרשו ששיתף פעולה עמה וסייע בהפללת אחרים - היא עותרת להטלת עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

ב"כ המאשימה התנגד להטלת ענישה ללא הרשעה על הנאשם, ולטענתו, הנסיבות שצויינו על ידי הסניגור תשמשנה כנסיבות לקולא בעת קביעת העונש.

כבר ציינתי בהחלטתי מתאריך 29.11.04, כי מאחר ומדובר ב- 15 מקרים, הרי לא מדובר במעידה חד פעמית, ולכאורה היה מקום לדחות את עתירת הסניגור לקבלת תסקיר שירות המבחן.

ברם, מאחר והחלה שמיעת ראיות בתיק דנן, עוד בטרם הגיעו הצדדים להסדר טיעון, ומהראיות שהובאו אכן עלה, כי הנאשם שיתף פעולה עם המשטרה, וכדי להוכיח את טענתו שהוא לא היה מודע לאשרות העבודה המזוייפות - הוא הסכים להקליט את שותפיו, לנאשם לא הסתייע אותה עת בעורך דין ועל כן לא הגיע להסכם של "עד מדינה" או להסדר טיעון אחר שטובת הנאה בצידו,

וסביר להניח, כי אילו היה מציע באמצעות עורך דין להקליט את המעורבים האחרים, היה מגיע להסדר שכולל טובת הנאה, ואולי אפילו לא היה מוגש נגדו כתב אישום.

בנסיבות אלו, הוריתי על קבלת תסקיר של שירות המבחן בעניינו של הנאשם.

קצינת המבחן התרשמה שהנאשם מתכחש למעורבותו בביצוע העבירות, וכן מתעלם מהבעייתיות שהביאה אותו לביצוע העבירות.

בנוסף לכך, לדבריה,  הוא לא הביע נזקקות לבדיקה עצמית או לעריכת שינוי.