הכרעת דין בתיק פ 2800/04

א. פתח דבר

הנאשמת הינה אימם של הקטינה ה.ד. ילידת  29.8.98, והקטין ד.ד. יליד  6.3.00, והינה אחראית  עליהם כהגדרתה בחוק העונשין.

הנאשמת מואשמת בכך שבתאריך 31.7.03, בשעה 13:00 או בסמוך לכך, בבית הדין הרבני ברחוב דוד המלך  33 תל אביב, תקפה את בתה הקטינה וגרמה לה חבלה של ממש.

 על פי הנטען בכתב האישום, תפסה הנאשמת את הקטינה בחוזקה, ניערה אותה ומשכה אותה בשערותיה, וכתוצאה מכך נפלה הקטינה ארצה, ואז הנאשמת בעטה בה ודרכה עליה, וכן דפקה את ראשה בקרקע.

כתוצאה ממעשיה של הנאשמת, סבלה הקטינה מהמטומה במצחה.

הנאשמת אף מואשמת בכך שתקפה בנסיבות מחמירות את בנה הקטין, בכך שסטרה על פניו מס' פעמים, ודפקה את ראשו בקיר.

הנאשמת מואשמת איפוא בעבירה של תקיפת קטינה על ידי האחראי לה, באופן שנגרם לה חבלה של ממש, וכן תקיפת קטין בנסיבות מחמירות על ידי האחראי לו - עבירות על סעיפים 368 ב' (א) סיפא, ו- 379 בנסיבות סעיף  382 (ב) (2) לחוק  העונשין, תשל"ז - 1977.

ב. להלן התשתית הראייתית עליה מתבססת התביעה:

1. עדותה של עו"ד סיגל קידר אשר הגיעה בתאריך 31.7.03 לבית הדין הרבני בתל אביב, לצורך ייצוג לקוח, והבחינה בנאשמת עם ילדיה.

לטענת העדה, במשך כל שעות הבוקר הסתובבה הנאשמת עם שני ילידה הקטינים, צעקה עליהם וקיללה אותם.

במועד  האמור לעיל, לקראת שעת הצהריים, ארע ארוע שבעטיו פנתה העדה לאב בית הדין הרבני, וביקשה שהמשטרה תוזעק למקום, וכן שיוזעק אמבולנס.

לדברי העדה, בשלב מסוים, לקראת שעות הצהריים, בעלה לשעבר של הנאשמת נכנס לאולם בית הדין ביחד עם בנו, והנאשמת נותרה עם הילדה מחוץ לאולם .

העדה סברה, כי הילדה לא רצתה להכנס לאולם, אך לטענת הנאשמת, הילדה רצתה להכנס לאולם בניגוד להוראת הרבנים, וכשהדבר לא התאפשר לה, פרצה הילדה בצעקות.

עו"ד קידר מסרה בעדותה, כי על אף שהיא עוסקת בייצוג לקוחות בבית הדין הרבני, המראה שראתה היה קשה גם לה, ולדבריה, הנאשמת תפסה בשערות בתה הקטנה, דפקה את ראש הקטינה ברצפה, בעטה בה, דרכה עליה  וקיללה אותה (עמוד 9 שורות  17-17).

לטענת עו"ד קידר, היא עמדה במרחק של כ- 3 מטר מהנאשמת, עת ראתה את הארוע, וכשראתה כי הקטינה נפגעה, היא מצאה לנכון לפנות כאמור לאב בית הדין הרבני, על מנת שהמשטרה תתערב, והילדה תקבל טיפול.

מעדות העדה קידר עולה תיאור מצבה הנפשי של הנאשמת, אותה עת : "במצב נפשי מאד קשה, מאד מתוחה... היה נראה שהיא בלחץ נפשי מאד מאד קשה. היא עשתה שימוש בילדים כל הזמן" (עמוד שורות 24-22).

העדה הסבירה, כי לא פנתה לנאשמת עובר להזעקת המשטרה, וזאת מאחר ושמעה את  הנאשמת צורחת ומשתוללת בבית הדין, ואנשים שפנו אליה זכו לתגובה מילולית קשה. ראה דבריה:

"רק מי שהסתכל, אני זוכרת את הזעם שהיה מופנה כלפיהם" (עמוד 10 שורות 18-18).

2.  מעדותו של פקיד העזר בבית הדין הרבני, מר יוחאי חי ראובני,  עולה, כי הארוע ארע בסמוך לאולם  303 - מקום  עבודתו.