כתב האישום
אני מזכה את הנאשמת בעבירה על סעיף 275 לחוק העונשין התשל"ז - 1988.
א. כתב האישום מייחס לנאשמת עבירות שעניינן מעשי פזיזות ורשלנות בהחזקת כלב, העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, ואלה עובדותיו:
ביום 24.7.05 התרשלה הנאשמת בהשגחה על כלבה בכך שלא קשרה אותו ולא שמה על פיו זמם, והכלב תקף [להלן: "
הכלב התוקף"] את כלבה של המתלוננת, התנפל עליו, נשכו באשכיו עד כי הכלב הנתקף נזקק לטיפול רפואי. בהמשך, תקף הכלב את המתלוננת ונשכה בישבנה, והיא נזקקה לטיפול רפואי.
לאחר עבור זמן התקשר שוטר אל הנאשמת על מנת להזמינה למשטרה (להלן: "
הזימון הראשון"), אולם הנאשמת ניתקה את השיחה. בהמשך, התקשר אל הנאשמת שוטר נוסף (להלן: "
הזימון השני"), וזו עלבה בו ואמרה:
"מה אתם סתומים שם עובדים אני אבוא מתי שאני ארצה אני לא עובדת אצלך", וניתקה את השיחה.
ב. הנאשמת כופרת באשמה. היא מודה כי כלבה לא היה קשור ולא היה מחסום לפיו, וכן כי נשך את כלבה של המתלוננת. לטענתה, שילמה למתלוננת את הוצאות הטיפול וזו אמרה ואשרה בכתב כי אין לה טענות נוספות נגדה, ורק לאחר כמה ימים הגישה תלונה על כי הכלב תקף אותה.
אשר לזימון הראשון, הנאשמת טוענת כי איש לא הזמין אותה לתחנת המשטרה. "
אני קיבלתי צלצול בבוקר תבואי מיד למשטרה" (פרוטוקול, עמ' 3, ש' 12-13).
באשר לזימון השני, היא מודה כי עלבה בשוטר מאחר והלה טען ששלח לה כמה הזמנות, בעוד בפועל לא קיבלה דבר.
ג. בכתב האישום, בפרק סעיפי האישום, נרשם לצד העבירה "מעשי פזיזות ורשלנות בהחזקת כלב" סעיף 338(ג) לחוק העונשין תשל"ז - 1977. נראה כי נפלה טעות בניסוחו של כתב האישום והעבירה המתוארת בפרק העובדות נופלת לגדרו של סעיף 338(א)(6) לחוק העונשין. על-סמך הסמכות המוקנית לי, לאור האמור בכתב האישום ובהגנתה של הנאשמת, אני מחליטה לראות את סעיף העבירה המיוחסת לנאשמת על-פי הסעיף המתאים לנושא.
עובדות מוסכמות
א. הכלב התוקף לא היה קשור ולא היה זמם על פיו.
ב. הכלב התוקף נשך את כלבה של המתלוננת.
ג. במהלכה של השיחה השניה עלבה הנאשמת בשוטר.
ד. שתי שאלות נותרו שנויות במחלוקת. האחת, האם הכלב התוקף נשך גם את המתלוננת, והשניה, האם נערכה שיחת טלפון בין הנאשמת לשוטר בקשר לזימון הראשון, והאם נעברה העבירה המיוחסת לנאשמת.
ראיות התביעה
א. המתלוננת, עדת התביעה העיקרית, מתארת בעדותה את האירוע: "
יצאתי עם הכלב שלי, פתאום כלב אחד גדול תקף את הכלב שלי. רציתי להגן עליו ולקחתי אותו בידיים ואז הכלב הגדול נשך אותי." (שם, עמ' 6, ש' 3-4). הכלב התוקף היה משוחרר, ללא רצועה, נשך את כלבה באשכיו ואותה הוא נשך בישבן. לאחר התקיפה הנאשמת מסרה לה את כתובתה ומספר הטלפון שלה על מנת שתפנה אליה לקבל החזר עבור הוצאות הטיפול. ואכן, הנאשמת שילמה לה בעבור ניתוח בכלב ורכישת תרופות עבורה ועבור הכלב (ת/7), והיא אשרה לה בכתב כי אין לה טענות נוספות נגדה.
בסופו של יום החליטה להגיש תלונה במשטרה אך בצעד זה לא טמון כל מניע כספי "
שוחחתי עם בעלי כלבים באזור ואמרו לי שהכלב של הנאשמת הוא סכנה אזורית. גם הוטרינרית אמרה לי שהיא תפרה כבר כמה כלבים לפני הכלב שלי שקשורים לכלב של הנאשמת. הלכתי למשרד הבריאות והראיתי את הפציעה שלי והם אמרו לי שאני חייבת ללכת למשטרה." (שם, עמ' 7, ש' 11-14).
ב. פציעות המתלוננת וכלבה כתוצאה מנשיכת הכלב התוקף מצולמות ומתועדות ת/3-ת/6, הן תמונות ואישורים רפואיים המתייחסים לפגיעות במתלוננת ובכלבה.
ג. עת/3 הוא השוטר הראשון המבקש לזמן את הנאשמת לחקירה. על פי מזכר שהוגש בהסכמה (ת/8) שוחח עם הנאשמת ו-"היא ניתקה לי את הקו".
ד. בהסכמה הוגש ת/10 ובו מתועדת שיחתו של השוטר מיכאל קוגל עם הנאשמת. על פי המזכר ביקש לזמנה לחקירה ואמר לה כי נשלחו אליה מספר הזמנות שלא נענתה להן ואם לא תתייצב, היא עלולה להיעצר. בתגובה צעקה עליו הנאשמת: "
מה, אתם סתומים שם עובדים? אני אבוא מתי שאני יכולה. אני לא עובדת אצלך!" וניתקה את השיחה.
ראיות ההגנה
א. על פי עדותה ירדה הנאשמת עם כלבה בחדר המדרגות וכאשר התעכבה לשוחח עם שכנה, ברח הכלב ויצא את הבניין, "
הגב' אולגה עברה כביש באותו זמן והכלב שלי עבר את הכביש ותקף את הכלב שלה." (שם, עמ' 9, ש' 15-16).
ב. הנאשמת מודה בהודעתה כי יצאה מביתה עם כלבה כשהוא לא קשור, אך טוענת כי שמה מחסום לפיו "
אני לא הספקתי אני רק יצאתי מהבית וזה קרה ליד הכניסה של הבית שלי" (ת/9, עמ' 1, ש'7). לעומת זאת, בעדותה היא טוענת כי הכלב התוקף היה עם רצועה, "
אין כלב שהוא בלי רצועה. גם עם חגורה הוא היה. כשאמרתי שהוא לא היה קשור התכוונתי שהחגורה לא הייתה ביד שלי." (שם, עמ' 10, ש' 4-5).