הכרעת דין בתיק פ 2181/06

כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של איומים  והטרדה באמצעות מתקן בזק.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, במהלך התקופה שבין חודש נובמבר 2002 לחודש נובמבר 2003, במספר הזדמנויות כמתואר בכתב האישום, הטריד הנאשם טלפונית והשמיע איומים כלפי חברתו לשעבר, סיגלית פלדמן (להלן: "המתלוננת"), וזאת, על רקע החלטתה להיפרד ממנו וחוסר נכונותו להשלים עם כך. 

ראיות התביעה מבוססות על עדותה של המתלוננת וכן על ראיות תימוכין נוספות כגון עדות חברתה מיטל כהן שהייתה עדה לאחת משיחות הטלפון המאיימות, דברי אמה של המתלוננת במשטרה ובבית המשפט וכן עדותו של השוטר ארז חזון ששמע  הודעות מאיימות ומטרידות שנשלחו על ידי הנאשם למתלוננת והוקלטו במכשיר הטלפון הנייד שלה.

מנגד, ההגנה נסמכת על  עדותו היחידה של הנאשם שבה גלומה כפירה מוחלטת במיוחס לו.

להלן יפורטו בקצרה העדויות השונות:

ראיות התביעה:

1.                  המתלוננת העידה, כי בינה לבין הנאשם היה קשר זוגי שנמשך כשנה  עד שבשלב מסוים היא החליטה לסיימו, למגינת ליבו של הנאשם שלא אבה להשלים עם כך. הנאשם האמין, משום מה, כי הוריה וחבריה הם שהסיתו אותה נגדו והם שגרמו לה לנתק את הקשר ולכן היה נוהג התקשר אליה פעמים רבות ובשעות לא שגרתיות ולאיים עליה באומרו: "אני אראה לאבא שלה מה זה", "אני אזיין את החברים שלך" וכיוצא באלה איומים. הנאשם גם אמר, כי במידה שהיא בגדה בו, הוא  יהרוג את בן זוגה. לדברי המתלוננת, לעיתים היא הייתה מבחינה בנאשם כשהוא מסתובב ליד ביתה ומחפש אחריה. לדבריה, היא דרשה מהנאשם להפסיק להתקשר ולאיים עליה והזהירה אותו כי אם האיומים לא ייפסקו- היא תפנה למשטרה. הנאשם נהג לענות כי אין בלבו פחד מהמשטרה וכי אינו מאמין שהיא  תלך להתלונן כנגדו.

המתלוננת הסבירה, כי  תדירות השיחות המטרידות הייתה משתנה, לעיתים היה הנאשם מתקשר אליה מספר פעמים ביום, לעיתים פעם בשבוע ולעיתים בתדירות של אחת למספר שבועות. באחת הפעמים הוא התקשר בעת שהייתה בטירונות וחברתה באותם ימים הייתה עדה לשיחה ושמעה את איומיו של הנאשם באומרו : אני אראה לך מה זה עם החברים שלך ו"אני אמצא אותך".

המתלוננת העידה, כי ההטרדות והאיומים ברוח זו נמשכו לסירוגין במהלך השנה שקדמה לתאריך 16.1103, עד אותו יום שבו הגיעו מים עד נפש מבחינתה, והיא החליטה להתלונן במשטרה. לדבריה, באותו יום התקשר אליה הנאשם וצעק עליה, תוך שהוא מאיים ואומר "הכל באשמת ההורים שלך" ומוסיף,  שאם תפנה למשטרה הוא "יראה לה מי זה משה מורדוב" .

המתלוננת הסבירה את השיהוי בהגשת התלונה בכך שסברה שניתן יהיה לסיים את מערכת היחסים בצורה יפה מבלי שיהא צורך להגיע למשטרה. לדבריה,  היא לא הייתה מעוניינת להזיק לנאשם. ההחלטה לעשות כן באה רק בשלב שבו הבינה שהוא אינו חדל ממעשיו וגם אינו ירא מהמשטרה.

2.                  העיד השוטר חזון ארז, מי שגבה את הודעת המתלוננת ביום 16.11.03. העד מסר, כי המתלוננת השמיעה בפניו 4 הודעות שהוקלטו במענה הקולי של הטלפון הסלולארי שלה במהלך היומיים שקדמו להודעתה. בהודעות הראשונה והשנייה נשמע הנאשם אומר "אני יודע את כל האמת, אם לא תחזרי אלי אני יודע מה לעשות". בהודעה השלישית הנאשם אומר "אני במצב לא נעים, הגיע הזמן שתגידי לי את האמת". בהודעה הרביעית נאמר " כל בעיה שיש לך אני בשבילך, כל דבר שאת צריכה אני איתך, הבית שלי הוא הבית שלך". השוטר חזן הדגיש,  כי מדובר בתוכן הכללי של הדברים ולא בציטוט מדויק.

לשאלות ב"כ הנאשם לא זכר העד להשיב האם ראה על גבי צד הטלפון של המתלוננת את מספר הטלפון של הנאשם ולא זכר לומר כיצד בדיוק וידא שמוסר ההודעות היה אכן הנאשם, אך הדגיש, כי נכון לאותו שלב שבו שמע את ההודעות, לא היה לו ספק לגבי זהות מוסרן.  

3.                  אמה של המתלוננת, ליליאן פלדמן העידה, כי  הוזמנה בשעתו למשטרה בעקבות תלונת בתה על כך שהנאשם מאיים עליה. לדבריה, היא לא שמעה במו אוזניה איומים מצד הנאשם כלפי בתה- לא בטלפון ולא באחת הפעמים שבהם פגשה בתה את הנאשם בכניסה לביתה- אך שמעה על אודותיהם מפי בתה.

לדברי העדה, מערכת היחסים שלה עם הנאשם הייתה תקינה וידידותית לפני פרידתו מבתה וגם לאחר מכן, בעת שהייתה פוגשת אותו לעיתים ברחוב. באחת הפעמים שבהם פגשה את הנאשם באקראי ברחוב, הוא אמר לה שהוא עדין אוהב את המתלוננת ושהיא עוד תחזור אליו (עמ' 19 ש' 24).

הודעת העדה במשטרה הוגשה כראיה לאחר שהוברר שדבריה במשטרה שונים  באופן מהותי מהגרסה שנמסרה על ידה בבית המשפט (ראה הודעה ת/2). התביעה מבקשת להסתמך על דבריה בהודעה זו  מכוח סעיף 10א' לפקודת הראיות.

אליבא דברי העדה במשטרה, באחד המקרים היא הייתה עדה לשיחה שהתנהלה בין המתלוננת לנאשם מחוץ לביתה ואז שמעה את הנאשם אומר, כי הוריה של המתלוננת הם שאשמים בפרידה, כי הוא לא יעזוב אותה בחיים וכי הוא יראה להורים שלה מי הוא וירצח אותם. בנוסף סיפרה העדה על כ-20 מקרים בהם פגשה את הנאשם ברחוב ואז הוא ניסה לברר אודות המתלוננת ולמסור לה שהוא עודנו אוהב אותה ושהמתלוננת לא תימצא מישהו טוב יותר ממנו. לדבריה, המתלוננת סיפרה לה לאחר מכן כי התקשרה לנאשם וביקשה ממנו שיפסיק לעקוב אחריה.

עוד סיפרה העדה במשטרה, כי ביום 16.11.03 בשעה 21:30 או בסמוך לכך, שמעה את המתלוננת משוחחת בטלפון עם הנאשם ואומרת לו שלא יאיים עליה ושהיא תתלונן במשטרה. לדבריה, לאחר שנסתיימה שיחת הטלפון, מסרה לה המתלוננת כי הנאשם איים עליה באומרו כי "יראה לה מי זה משה מורדוב".

בניסיון לברר את פשר השינוי בין שתי הגרסאות, השיבה העדה לשאלות ב"כ התביעה,  כיום אינה זוכרת את אשר מסרה במשטרה, כי אינה נוהגת לשקר ולכן כנראה מה שמסרה במשטרה הם הדברים כפי שאירעו. העדה אישרה את מתן האמרה ת/2 וכן את חתימתה עליה אך ציינה כי לא קראה את הודעתה לפני שנחתמה וכי יתכן שהדברים נכתבו אחרת מכפי שסיפרה.

העדה שללה את האפשרות שהגיעה למשטרה ומסרה דבר שקר כדי לרצות את בתה.