הכרעת דין בתיק פ 2086/06

1.         העבירה המיוחסת לנאשם הינה חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - "חוק העונשין").

על פי כתב האישום, ביום 3.6.05 בשעות הלילה, סיכם המתלונן, שלמה אלמליח עם כמה מחבריו, וביניהם הנאשם, לצאת ולבלות. משהגיעו המתלונן וחבריו לביתו של הנאשם, אמר האחרון למתלונן "אין לך אומץ לדקור, מי שיבוא יריב איתך אתה תפחד, אני לא רוצה להסתובב אתך".

המתלונן ביקש מהנאשם כי יניח לו אולם הנאשם נכנס לביתו, חזר כשבידו סכין מטבח ופנה למתלונן פעם נוספת באומרו "אם אתה לא דוקר אותי אני אדקור אותך". המתלונן לקח הסכין מידי הנאשם ורץ להחביאה ליד מכונית שחנתה הרחק מהבית. משחזר המתלונן למקום בו שהו הנאשם וחבריו, הוציא הנאשם סכין אחרת ממכנסיו וניסה לדקור את המתלונן בגבו. כמצויין בכתב האישום, בפעמיים הראשונות כשלו ניסיונות הדקירה, ובפעם השלישית תפס הנאשם את המתלונן בידו ודקרו בגבו.

כתוצאה ממעשי הנאשם אובחן אצל המתלונן פצע דקירה חודר בגב שמאלי תחתון שהצריך ניקוז נוזלים מהריאות. המתלונן נזקק לאישפוז בבי"ח לתקופה של 18 ימים, ובשיחרורו נזקק למנוחה למשך מספר שבועות, לטיפול תרופתי ולמעקב במרפאה כירורגית.

2.         בתשובת הנאשם לכתב האישום הוא הודה כי נדבר עם המתלונן ושני חברים נוספים לצאת ולבלות. לדבריו הוא ירד מביתו על מנת לפוגשם ונטל סכין מטבח שהיתה מונחת באדנית המצויה בגינת ביתו. הנאשם מכחיש כי אמר למתלונן "אין לך אומץ לדקור" וכו'. לדבריו, "האירוע כולו הוא אירוע הדדי" - בתחילה אחז המתלונן בסכין והניעה לכיוון בטנו של הנאשם. לאחר מכן נטל הנאשם את הסכין מידו של המתלונן והדגים שימוש בסכין, כשהוא מניע ידו לכיוון גבו של המתלונן. זה נרתע לאחור וכתוצאה מכך נדקר בגבו. לשיטת ב"כ הנאשם, כל האירוע נגרם ברשלנות, ולא כתוצאה ממחשבה פלילית כלשהי - מדובר באירוע "שבו בעצם שני קטינים... ילדים טובים... שיחקו משחק מטופש בסכין ובגלל טעות קרה מה שקרה" (עמ' 7 לפר' ש' 16-17).

3.         מטעם המאשימה העידו העדים הבאים: המתלונן - שלמה אלמליח, בן דודו של המתלונן - אלעד שמעון, ואושרי שטרית - ראש צוות חקירות נוער בתחנת המשטרה בבית שמש, שהיה אחראי על חקירת האירוע.

מטעם ההגנה העידו הנאשם, חברתו - אורטל וענונו, ואבירן מרדכי - חבר נוסף שהיה נוכח באירוע נשוא כתב האישום.

לתיק המוצגים צורפו הודעותיהם של העדים במשטרה, מזכרים של חוקרי המשטרה, השיחזור המצולם שנערך לעדי ההגנה ומסמכים רפואיים הקשורים לפציעתו של המתלונן.

4.         המאשימה טוענת לקבלת גרסת המתלונן והעדים האחרים מטעמה. לטעמה: "הנאשם ביקש ללמד את המתלונן כיצד להיות גבר, וכשהמתלונן סירב ליטול חלק במשחק זה קיבל את "המגיע לו" - היינו דקירה עמוקה" (עמ' 99, ש' 9-10).

עוד לטענתה, היקף הפציעה ועומק חדירת הלהב מצביעים על כי הנאשם דקר את המתלונן, ולא על נפילה, כגרסת ההגנה. לא ייתכן, לשיטת המאשימה, כי אדם יפול על סכין ולא יזוז אף לאחר הדקירה הראשונית, כך שלהב הסכין יחדור לעומק גופו. מה גם, שעל מנת שהלהב יחדור לגוף הנדקר נדרש כי הדוקר יחזיק ידו יציבה לאורך כל האירוע, ולא יזיזה. מכאן מבקשת המאשימה ללמוד, כי התקיימו בנאשם כל יסודות העבירה, הן העובדתיים והן הנפשיים.

5.         מנגד טוענת הסניגוריה, בקליפת אגוז, כי הגם שהאירוע מגלה תופעה ראויה לגינוי, אין לראות את הנאשם כמי שהיתה לו מחשבה פלילית ופעל מתוך כוונה ורצון לדקור את המתלונן. לדידה כל האירוע הינו "תאונה שהתרחשה במהלך משחק בין חברים"(עמ' 107, ש' 7).

עוד לשיטת ההגנה, מפרשת התביעה כשלעצמה עולה ספק סביר באשמתו של הנאשם, מה גם שלטענתה קיימים במקרה הנדון מספר מחדלי חקירה - היעדרו של שיחזור בנוכחות כל העדים, אי הבאת חוו"ד רפואית לעניין הדקירה ואי חקירת הגורמים הרפואיים שטיפלו במתלונן - הפועלים לטובת הנאשם.

6.         מהאמור לעיל עולה, כי אין מחלוקת בין הצדדים לענין עצם הדקירה. אף לשיטת הסניגוריה, המתלונן נדקר מסכין שהחזיק הנאשם בידו. דא עקא, סלע המחלוקת הינו בשניים: האחד, האם הנאשם דקר את המתלונן או שהמתלונן נפל על הסכין וכתוצאה מכך נדקר. השני, האם לנאשם היתה מחשבה פלילית בעת החזקת הסכין.

להלן אבחן את מכלול העדויות והראיות בתיק על מנת להכריע בסוגיות אלו:

7.         המתלונן העיד, כי ביום האירוע נפגשו הוא וכמה חברים אצל אבירן מרדכי, ונדברו ללכת לשחק סנוקר. משם הלכה החבורה לביתו של הנאשם, ששהה שם עם חברתו אורטל וענונו - וקראה לו לרדת. הנאשם ירד והתגרה במתלונן באומרו כי הוא אינו יכול לדקור מישהו, כי "אין לו אומץ". עוד   אמר הנאשם למתלונן: "אם אתה לא דוקר אותי אני אדקור אותך". בינתיים הצטרפה אליהם חברתו של הנאשם. הנאשם הלך לביתו והביא שתי סכיני מטבח, כאשר את האחת החביא ואת השנייה נתן למתלונן. האחרון, שחשש להידקר על ידי הנאשם, רץ להחביא את הסכין מאחורי גלגל של מכונית שהיתה בסביבה. משחזר המתלונן לנאשם ולחבריו, בעט בו הנאשם, תפס אותו בכתפו ודקר אותו בגב (עמ' 14 לפר', ש 11 - עמ' 15 ש' 8).

המתלונן הדגיש, כי האירוע היה חד צדדי, שכן הוא ביקש מהנאשם שיעזוב אותו, וכי "זה לא היה בצחוק" (עמ' 24 ש' 7-8; עמ' 32 ש' 13). עוד העיד, כי הנאשם ניסה לדקור אותו כמה פעמים לפני שהסכין חדרה לגבו (עמ' 33 לפר', ש' 9).

לאחר הדקירה, מחשש מחבריו ומהנאשם, המתלונן טען בפני הצוות הרפואי שטיפל בו, וכן השוטר שהגיע לבית החולים, כי נפל על ברזל. מאוחר יותר שינה את גרסתו לנפילה על מסילת רכבת (עמ' 25-28 לפר'). רק בפני הגב' עלמה פרידלנדר, עובדת סוציאלית שהגיעה לביה"ח, מסר לבסוף כי "נדקר על ידי חברו בעת שהדגימו שימוש בסכין" (ר' נ/1, דו"ח עו"ס מיום   5.6.05).

בחקירתו במשטרה מסר המתלונן גרסה דומה לאמור בעדותו בבית המשפט. שם הסביר, כי הנאשם ניסה לדוקרו פעמיים לפני שהסכין חדרה לגבו (נ/4, הודעה מיום 21.6.05, עמ' 1 ש' 10)

8.         אלעד שמעון העיד, כי לאחר שהגיעו לביתו של הנאשם וישבו על החומה שליד הבית, "שלומי ושי [הנאשם והמתלונן - ח'ב']... התחילו להתווכח מי יותר פחדן. אז שי ניגש לבית...לא יודע אם הוא הלך להביא סכין. אבל הוא יצא וחזר. הם התחילו עוד פעם להתווכח. אבל כל זה היה בתור חברים... אני זוכר ששי הביא לו בעיטה... ושלומי... היה שניה המום ואז הגיב לו בדחיפה. ואז קרתה התאונה עם הסכין... היו שתי תנועות[דקירה - ח'ב'] כאלה. תנועה שתים שזה לא נכנס ורק בתנועה השלישית. רק אחרי זה הבנו שזה נכנס" (עמ' 39 ש' 4-8, 14-19; עמ' 40 ש' 10-11).