הכרעת דין בתיק פ 1981/06

1.         אני מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

כתב האישום

2.         נגד הנאשם, ששרת כשוטר סיור במשטרת באר-שבע, הוגש כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. נטען בו, כי נסע בתפקיד בניידת משטרתית עם שוטר נוסף. המתלוננת, שהייתה בהריון ונסעה, אותה שעה, ברכבה עם בתה הפעוטה, העירה לו על הפרעה שגרם לתנועה. בתגובה, הורה לה לעצור בצד הכביש וביקש את פרטיה ואת תעודת הזהות שלה. ביניהם התגלע ויכוח, שבמהלכו הודיע לה על מעצרה, מנע ממנה בכוח וסירב לאפשר לה להתקשר לבני משפחתה. כתוצאה מכך נשבר הטלפון הסלולרי שלה. בהמשך, כך נטען בכתב האישום, היכה אותה וסטר לה בפניה ובחלקי גופה השונים, למרות שצעקה כי היא הרה וביקשה כי יחדל. בשלב מסוים, כתוצאה מהמכות, נפלה המתלוננת ארצה והנאשם הוסיף להכותה, בעט בה, נשען בברכיו על בטנה ומשך אותה בשערותיה. כל זאת עשה, למרות שהתנהגותה לא חייבה שימוש בכוח בו נקט. כתוצאה מהתקיפה, נגרמו לה שפשוף באמה השמאלית, במרפק ימין וחבלה בקרסול ימין. הנאשם כפר באשמה וניהל הוכחות, במהלכם המאשימה העידה את המתלוננת ואחותה, שני שכנים, המתגוררים בקרבת מקום, ואת הורי המתלוננת. מטעם ההגנה העידו השוטרים ועוברת אורח.

מבוא

3.         אלה הם עיקרי העובדות, הצריכות לענייננו, שהוכחו במהלך המשפט:

ע.ה.2 השוטר רותם שלום (להלן:"רותם") נהג בניידת, כשהנאשם לצידו. שניהם לבשו מדים. רותם עצר לפני מעבר חצייה, על מנת לאפשר לע.ה.3 אורטל אסף, שוטרת שח"מ לשעבר, (להלן: "אורטל") ולחברתה לחצות את הכביש. הנאשם, שהכיר את אורטל מתקופת שירותה במשטרה, אמר לה לעצור בצד והם החלו לשוחח. אותה שעה נהגה ע.ת.1 המתלוננת, שהריונה ניכר עליה, ברכבה. עימה היו בתה בת השנתיים, ואחותה בת השלוש-עשרה, ע.ת.3 אורפז כהן, (להלן: "האחות"). הניידת חסמה את הכביש והמתלוננת נאלצה לעצור מאחוריה וצפרה לה. כעבור מספר שניות, הניידת התקדמה קמעה ואיפשרה למתלוננת להמשיך בנסיעה. המתלוננת, שלא הייתה חגורה, עצרה את רכבה במקביל לניידת, העירה בצעקות לשוטרים על דרך התנהלותם ודרשה לתת לה את פרטיהם. רותם הורה לה לעצור בצד, הן להזדהות בפניה והן כדי לרשום לה דו"ח תנועה בגין אי חגירת חגורת בטיחות ועקיפה בצומת. המתלוננת עצרה את רכבה, יצאה ממנו, השוטרים ניגשו אליה והנאשם דרש ממנה כי תציג לו תעודה מזהה, שלא נמצאה בחזקתה.

4.         משלב זה ואילך חלוקות הגרסאות. המחלוקת העובדתית מתמקדת בשאלה, מי גרם להסלמת האירוע, שהתפתח באופן בלתי צפוי והתגלגל ככדור שלג באופן שתחילתו אינה מעידה על סופו.

כמפורט בכתב האישום, המתלוננת נזקקה לטיפול רפואי בבית חולים "סורוקה" (ת/4), אך גם הנאשם נחבל וקבל טיפול. המתלוננת נשכה אותו בכף יד ימין ובעטה בו בברך ימין (נ/2 ו- נ/3). מתצלומים שהציג לבית המשפט עולה, כי בנוסף לנשיכה בכף יד ימין, נפגע באצבעות היד ועיטור נתלש ממדיו (נ/5 - נ/12).

חוקיות פעולותיו של נאשם- התשתית הנורמטיבית

5.         בטרם אכנס לעובי הקורה ואדרש לראיות, ראוי לפרט את התשתית הנורמטיבית, המגדירה את סמכויותיו של שוטר לפעול כנגד אזרח, שלא ציית לחוק.

הסמכות לעכב או לעצור אזרח קבועה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: " חוק המעצרים"). בסעיף 66 לחוק המעצרים הוגדרה סמכות העיכוב כדלקמן:

" בפרק זה, "עיכוב" - הגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי, בשל חשד שבוצעה עבירה או כדי למנוע ביצוע עבירה, כאשר הגבלת החירות מסויגת מראש בזמן ובתכלית, הכל כאמור בפרק זה."

 בסעיף 67 לחוק המעצרים נקבע, כי עיכוב חשוד במקום יתבצע במקרים הבאים:
" (א) היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי אדם עבר עבירה, או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את בטחון המדינה, רשאי הוא לעכבו כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים, במקום הימצאו.

(ב) שוטר רשאי לדרוש מאדם להילוות עמו לתחנת המשטרה או לזמנו לתחנת המשטרה למועד אחר שיקבע, אם נתקיימו שניים אלה:

 (1) יש יסוד סביר לחשד שהוא עבר עבירה או יש הסתברות גבוהה שהוא עומד לעבור עבירה כאמור בסעיף קטן (א);

(2) הזיהוי היה בלתי מספיק, או לא ניתן לחקור אותו במקום הימצאו."

6.         המלומד י. קדמי כתב בספרו, כי עיכוב אדם בקשר לביצועה של עבירה, משמעותו, השעיית חופש התנועה שלו לצורכי בירור מיידי במקום ובאם אין די בכך- הקניית סמכות להורות לו להילוות אליו לתחנת המשטרה או לזמנו לשם. הכלל הוא, שבמקום שניתן להסתפק בעיכוב- אין לפנות למעצר, ויש על-כן למצות את סמכות העיכוב לפני נקיטה בסמכות המעצר (ראה י. קדמי: " על סדר הדין בפלילים", חלק ראשון, עמ' 1- 20).

הסמכות לעכב במקום המפגש, קבועה בסעיף 67(א), לחוק המעצרים והיא כוללת שתי חלופות: האחת- מדברת בעיכובו של מי שחשוד בכך שביצע את העבירה , ולעניין זה מדובר בביצועה של כל עבירה, מכל סוג שהוא, לרבות "חטאים". החלופה השנייה, המתייחסת למי שעומד לעבור עבירה, אינה רלוונטית לענייננו.

7.         סעיף 23(ב) לחוק המעצרים קובע כדלקמן:

" שוטר מוסמך לעצור אדם ולהביאו לתחנת המשטרה לתכלית שלשמה ביקש לעכבו, אם האדם אינו מציית להוראותיו שניתנו על-פי סמכויות העיכוב המסורות לו בדין, או אם הוא מפריע לו להשתמש בסמכויות העיכוב".

המלומד קדמי גורס, כי בהתאם להוראות סעיף 67(ב) הנ"ל, מוסמך שוטר לדרוש מאדם להילוות אליו לתחנת המשטרה או לזמנו לתחנה במועד שייקבע, רק אם התקיימו- יחד - שני התנאים הבאים: