הכרעת דין בתיק פ 1900/07

כללי:

1.         התביעה מייחסת לנאשמים ששירתו כשוטרים במרחב דן שתי עבירות: תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק-העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") ועבירה של שימוש לרעה בכוח המשרה עבירה לפי סעיף 280 (1) לחוק.

2.         התביעה טוענת כי ביום 1/6/02 בשעות הצהרים ברח' עליית הנוער בגבעתיים השתמשו הנאשמים באלימות כלפי הגב' שירה רוגצבסקי (להלן: "המתלוננת") על רקע חיכוך בניידת בעניין רישום דוח תנועה נגדה.

3.         התביעה טוענת כי הנאשמים הפילו את המתלוננת בכוח על הרצפה והיכו אותה שהיא שוכבת על הרצפה. עוד טוענת התביעה כי נאשם 2 סרב להרפות את האזיקים על ידה ואמר לה: "שיכאב לך".

4.         התביעה טוענת כי כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרמו למתלוננת חבלות בראשה ובידה.

5.         לאחר שטענותיהם לעניין הגנה מן הצדק נדחתה ביום 28/3/07, כפרו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. הנאשמים טענו כי הסבירו למתלוננת מה סיבת רישום דוח התנועה.  ב"כ נאשם 2 ציין כי המתלוננת נכנסה ללא רשות לניידת ולאחר שיצאה ממנה, מנעה מהנאשם לסגור את הדלת ובכך הפריעה לו במילוי תפקידו.

6.         עוד הוסיף ב"כ נאשם 2: "...המתלוננת סירבה לחזור לרכבה עד אשר תקבל את הרישיונות בחזרה, הנאשם יצא מהניידת ונעמד מול פני המתלוננת שקיללה את הנאשם 'מנוול על תיגע בי' כדי למשוך תשומת לב של העוברים ושבים, עד שנסוגה מעט לאחור. אחר כך חזר הנאשם לניידת".

7.         ב"כ נאשם 2 הוסיף כי המתלוננת הגיבה בהתפרעות נוכח נעילת דלת הניידת, בעטה בניידת, דפקה בחלונות וצרחה. בשלב זה יצאו הנאשמים מהניידת הודיעו למתלוננת כי היא מעוכבת ובתגובה לכך תקפה המתלוננת את הנאשם בדחיפות ובבעיטות.

8.         הנאשם הצליח להשתלט על המתלוננת ולכבול ידיה לאחור באזיקים.

            המתלוננת המשיכה להשתולל, שרטה את הנאשם וגם נשרטה בעצמה.

9.         ב"כ נאשם 1 מסר בשם מרשו כי המתלוננת ניגשה לניידת, נקשה בעצבנות בחלון הניידת והפריעה ברישום הדוח. נאשם 2 יצא מהניידת כדי להרחיק את המתלוננת ולאפשר לנאשם 1 לרשום את הדוח.

10.       בהמשך טען נאשם 1 כי המתלוננת נכנסה לניידת והתיישבה במושבו של נאשם 2. היא דרשה חזרה את מסמכי רכבה, אף ניסתה למשוך את המסמכים.

            נאשם 1 דרש ממנה לצאת מהניידת, המתלוננת סירבה, נאשם 1 הודיע לה כי אם לא תצא היא תעוכב.

11.       בהמשך ציין ב"כ נאשם 1: "...לאחר דין ודברים שכלל קללות וניבולי פה מצד המתלוננת יצאה זו מהניידת,נעמדה בפתח דלת נוסע קדמי, החזיקה בדלת עד שנאשם 2 הצליח להזיזה ולסגור את הדלת...".

            "...המתלוננת חזרה לצד חלון הניידת שבו ישב נאשם 1, דפקה בקדחתנות ובחוזקה על החלון כשהיא צורחת...".

12.       נאשם 1 ביקש לעכב את המתלוננת, היא החלה לצרוח ואז הודיע לה כי היא עצורה. המתלוננת סירבה להיכנס לניידת: "...הנאשם 1 ניגש אליה ותפסה. המתלוננת ניסתה לנשוך אותו ושרטה אותו תוך שהיא משתוללת ואז אחז אותה בצווארה ביד אחת על מנת שלא תפגע בו, כופף אותה עם פניה לכיוון הקרקע. נאשם 2 הגיע, סייע לנאשם 1 לכבול את המתלוננת, שהיא כורעת על ברכיה וממשיכה להשתולל.  כתוצאה מן  האמור לעיל נשרטה המתלוננת...".

פרשת התביעה:

13.       מעדותה של המתלוננת עולים הפרטים הבאים:

א.        העדה מסרה כי היא עובדת כגננת מזה כ- 15 שנה. ביום האירוע שהיה שבת, היא נסעה מגבעתיים לכיוון ת"א בדרך איילון.  ביציאת ארלוזורוב היא נדרשה לעצור בצד ע"י המשטרה ואכן עצרה את רכבה.

ב.         העדה נדרשה להציג רישיונות ושאלה את השוטר מה מייחסים לה, התשובה הייתה שהיא תראה זאת בדוח.