הכרעת דין בתיק פ 1865/04

הנאשם נמצא אשם על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן,  במסגרת שני אישומים נפרדים, בעבירות של מעשה מגונה בפומבי בפני קטין והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית.

על פי הנטען בכתב האישום,  בחודש דצמבר 2001, עצר הנאשם את רכבו בצד הדרך וקרא לשתי קטינות בנות 9 שחלפו ברחוב, להתקרב אליו, ואז, חשף בפניהן את איבר מינו.

בהמשך לכך, בחיפוש שנערך בדירתו של הנאשם נמצא סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 111.93 גרם נטו, אותו החזיק הנאשם  לצריכתו העצמית ללא היתר כדין.

על המדוכה עומדת בשלב הראשון שאלת הרשעתו של הנאשם, וזאת, נוכח עתירתו להימנע מהרשעתו ולהטיל עליו צו מבחן למשך 18 חודשים כהמלצת שירות המבחן.

ב"כ הנאשם הרחיב את הדיבור על הנזק הרב שעתיד להיגרם לנאשם מעצם הרשעתו כמי שעוסק בהצלחה רבה בהוראת תלמידים מחוננים, ועלול לקפח את פרנסתו זו. 

 ב"כ הנאשם הצביע על הנסיבות המיוחדות שהובילו למעשה, בעיקרן מצב נפשי בעייתי בו היה שרוי הנאשם באותה תקופה.  מדובר, לדבריו, במקרה חד פעמי, נקודתי שאירע לפני כ- 4 שנים, כאשר מיד לאחריו פנה הנאשם מיוזמתו לטיפול נפשי. המעשה לא רק שלא חזר על עצמו, לדברי הסניגור, אלא שעל פי חוות הדעת הפסיכודיאגנוסטיות, אין סיכון  אמיתי  שהנאשם יחזור על מעשים דומים.

ב"כ הנאשם הצביע על כל שהנאשם הינו אדם נורמטיבי, מצטיין בתחום המדעים, מי  שתרם לאורך השנים מזמנו ועתותיו כדי להנעים  לילדים, ויעידו על כך מכתבי התודה וההערכה להם זכה הן כמורה והן כלהטוטן.

אשר לסמים שנתפסו ברשות הנאשם, הרי, שעל פי הנטען, אלה נרכשו על ידי הנאשם בעקבות מצבו הנפשי הבעייתי באותה עת, כאשר בפועל לא נעשה בהם שימוש.  

ב"כ התביעה הביעה התנגדותה להמלצה האמורה בטענה, שלא מתקיימות במקרה זה הנסיבות המצדיקות, על פי הפסיקה, חריגה מן הכלל המחייב הרשעת מי שנמצא אשם בעבירה.

ב"כ התביעה היסבה את תשומת הלב לחומרת העבירות ולנזק הנפשי שנגרם לקטינות כתוצאה מהמעשה המכוער אותו ביצע הנאשם בפניהן. במקרה דנן, לדבריה, הנזק שעשוי להיגרם לנאשם מעצם הרשעתו אינו בלתי פרופורציוני לחומרת העבירות אותן ביצע. דווקא בסוג כזה של עבירות, יש לדעתה אינטרס ציבורי מובהק שהנאשם  ייתן את הדין על מעשיו.

עוד נטען, כי עיסוקו של הנאשם כמורה לילדים מחוננים הינו רק אחת מהאופציות התעסוקתיות העומדות בפניו, מה עוד, שדווקא עיסוקו זה עלול לחשוף קטינים לסיכון הנובע ממעשיו.

אודות הנאשם התקבלו 3 תסקירים מטעם שירות המבחן שבהם נסקרו נסיבותיו השונות. תסקירי שירות המבחן מעלים תמונה של אדם, אשר מחד ניחן ביכולת אינטלקטואלית ויכולת תפקוד גבוהות , ומאידך, הוא אדם מורכב נפשית וסובל מבעיות אישיותיות.

קצינת המבחן התקשתה בתחילה לרדת לחקר הסיבות שהובילו את הנאשם לביצוע העבירות דכאן, קושי שגם עמד בפני הפסיכיאטר שטיפל בו לאחר המעשה. על רקע קושי זה נערך לנאשם אבחון פסיכודיאגנוסטי שמסקנותיו הובאו בתסקיר האחרון מיום 13.11.05. על מנת שלא לחשוף מן האמור בתסקיר מעבר לנדרש, ייאמר רק זאת, כי להערכת המאבחנת, מדובר בצרוף של נסיבות נפשיות שהובילו למעשה, אך הנאשם אינו אדם מסוכן, או מי שמתקשה בדחפיו המיניים.

לדברי המאבחנת, הנאשם זקוק לטיפול דינמי ארוך טווח כשבטיפול ניתן יהיה לעשות שימוש בכוחותיו ובמוטיבציה הגבוהה שלו. טיפול נפשי זה יוכל לשפר את מצבו הנפשי ויפחית עד למינימום את רמת הסיכון שלו.

על רקע הערכות אלה, המליצה קצינת המבחן להעמיד את הנאשם בפיקוח שירות המבחן למשך 18 חודשים במסגרתם ישתלב בטיפול נפשי תוך הימנעות מהרשעתו, על מנת שלא לחבל בתעסוקתו ובעתידו של הנאשם.

ההלכה הפסוקה בסוגיית אי הרשעת נאשם היא ידועה ועקבית ואין צורך להרחיב בה את הדיבור.

כידוע, מדובר בחלופה שבית המשפט נוקט בה רק במקרים יוצאי דופן, מקרים, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מעצם ההרשעה לבין חומרת העבירה. ההימנעות מהרשעה הופכת כמובן קשה יותר ככל שהעבירה חמורה יותר וככל שקיים אינטרס ציבורי לבטא מסר עונשי בעל משקל כנגד מבצעי אותה עבירה.

במקרה שלנו, הנאשם הורשע בשתי עבירות שונות, כל אחת מהן מחייבת בפני עצמה התייחסות עונשית ראויה ורצינית.

המעשה שביצע הנאשם, עת חשף את איבר מינו בפני שתי ילדות רכות בשנים הוא חמור ומכוער. הוא היווה, ללא ספק, זעזוע  עבור אותן קטינות וטראומה נפשית שהותירה את חותמה בנפשן.  האינטרס הציבורי מחייב הבעת מסר עונשי רציני, שיבטא את הסלידה מהמעשה ויכיר בהשלכותיו ובנזקיו.