הכרעת דין בתיק פ 1837/05

1.         הנאשם הודה, כי זייף מסמך, לפיו פוטר כביכול מעבודתו, ובאמצעות מסמך זה ניסה לקבל דמי אבטלה, אך נסיונו לא צלח.

2.         ב"כ הנאשם עתר לביהמ"ש להימנע מהרשעת הנאשם ועל-כן הופנה הנאשם לשירות המבחן, ואלה העובדות הרלבנטיות העולות מהתסקיר; מדובר בבחור צעיר בן 27, בן העדה הנוצרית, ללא עבר פלילי, אשר סיים תואר ראשון בהנהלת חשבונות וכלכלה בשנת 1999. כיום הוא משלים קורסים על מנת לקבל רישיון לעסוק בהנה"ח.

            עובר לביצוע העבירה, עבד הנאשם בבי"ח "סאן ג'וזף" בירושלים, אך עזב את המקום על דעת עצמו, משיקוליו הוא, חרף זאת, הוא הצהיר בפניה  למל"ל, כי הוא פוטר.

3.         הנאשם הביע חשש, שאם יורשע הוא לא יוכל לקבל את הרשיון הנכסף.

            שרות המבחן ממליץ להסתפק בשל"צ וזאת, בהתחשב בעברו הנקי של הנאשם ובעובדה שמדובר בעבירה חד-פעמית שאינה משקפת את אורחות חייו.

4.         למותר לציין,  כי ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שרות המבחן. לעומתו, מבקשת התביעה, להרשיע את הנאשם ולהעמיד בראש סדר העדיפויות את האינטרס הציבורי ואת הפן ההרתעתי שבענישה.

5.         ביהמ"ש ישתמש בסמכותו שלא להרשיע רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרת העבירה חרטה בלבד אינה עילה ליצירת ההבחנה בין פלוני לפלמוני שעבר אותה עבירה בנסיבות דומות  (ראה ר.ע. 432/95 ( רומנו)    דינים עליון א' 392).

6.         הפגיעה בעתידו הכלכלי של נאשם, אין בה כדי להביא, אוטומטית, את ביהמ"ש שלא להרשיע נאשם,  אלא על ביהמ"ש לבדוק  כל מקרה לפי נסיבותיו. (ראה ע.פ. (ת"א) 1622/92 מ"י נ' יהודה בן זבולון, תקדין מחוזי כרך 39(1) תשנ"ב - 1993 עמ' 93)

7.         קיים אינטרס חברתי-ציבורי שאנשים שעברו עבירה של זיוף ומרמה לא יעסקו במקצוע של ראיית חשבון הטומן בחובו מרכיב מהותי של אמון ויושר.

            עם זאת, ביהמ"ש אינו מביע דעה ואינו קובע מי רשאי לעסוק במקצוע ומי לא ועל כך אמורה להחליט לשכת רואי החשבון (ראה: ת.פ. (טבריה) 1993/95 מ"י נ' דוד שושן ואח', תק' שלום כרך 97 (4) תשנ"ז - 1997).

            כך או כך, הרשעה בדין אינה גורמת בהכרח לשלילת רישיון כמו שאי הרשעה אינה מביאה בהכרח לאי שלילתו.

8.         אין חולק, כי המעשה שביצע הנאשם הינו חמור והוא משקף תופעה רחבה של אנשים מהיישוב המנסים לקבל כספים במרמה על חשבון הקופה הציבורית. ככל שהתופעה רחבה יותר, כך גובר הצורך בענישה מרתיעה.

9.         בענייננו, הנאשם ביצע את העבירה לאחר שסיים את התואר, קרי, הוא נטל על עצמו אחריות בעת ביצועה והיה אמור לדעת, כי אם יתפס הוא עלול לשלם מחיר כבד. כן יש להדגיש שאין מדובר בעבירה רגעית-ספונטנית, אלא בעבירה שהינה פרי מחשבה ותכנון.

10.        הטעם המרכזי לבקשה להימנע מהרשעה הוא החשש מנזק שיגרם לנאשם בתחום המקצועי.

            אל מול האינטרס האישי עומדות מטרות הענישה  שעיקרן הרתעת הרבים הדומים בנתוניהם לנאשם ובעבירות שהקרבן אינו הפרט אלא הציבור כולו (ראה: ע.פ. 2083/96 תמר כתב נ' מ"י).

11.        כאשר מעמידה אני, זה מול זה, את האינטרס הציבורי אל מול האינטרס האישי, ידו של האינטרס הציבורי גובר.

            מהטעמים האמורים, החלטתי להרשיע את הנאשם בניסיון לקבל דבר במרמה, בזיוף מסמך ובשימוש במסמך מזוייף.

ניתנה היום, ‏08 ספטמבר 2005 , במעמד הצדדים.