הכרעת דין בתיק פ 155/96

אני מזכה את הנאשם מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. להלן הנימוקים למסקנה זו:

כתב האישום

1.      נגד הנאשם, תושב זלפה, להלן: "הכפר", יליד 1958, הוגש כתב אישום ביום 1.9.96. ביום 12.9.96 הוגש כתב אישום מתוקן המיחס לו עבירות של נשיאת או הובלת נשק ותחמושת, לפי ס' 144(ב) רישא, יריות באיזור מגורים, לפי ס' 340א, איומים, לפי ס' 192 וחבלה חמורה בכוונה מחמירה, לפי ס' 329 והכל לחוק העונשין, התשל"ז-1977, להלן: " החוק".

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 19.8.96 בשעה 24.00 או בסמוך לכך נשא והוביל הנאשם בלא רשות על פי דין אקדח המסוגל להמית וכן תחמושת, בעת ששהה בכפר.

בנסיבות המתוארות ובאזור מגורים, פגש הנאשם את נאג'י ג'בארין, להלן: "המתלונן", ודודתו ג'ולייט, להלן: "ג'ולייט". הנאשם שלף את אקדחו כיוון אותו לעבר המתלונן וירה מספר יריות. לאחר מכן איים הנאשם על ג'ולייט ועל אמנה ג'בארין, להלן: "אמנה", כי אם תתקרבנה אליו אזי ירה בהם. כתוצאה מן הירי חדר רסיס תחמושת לשוק רגלו הימני של המתלונן ונגרמה לו חבלה חמורה. המתלונן הובהל לבית החולים, שם נותח ואושפז, להלן: "האירוע".  במעשיו כמפורט לעיל, בצע הנאשם את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

2.      הנאשם כפר בכל העובדות שבכתב האישום וטען כי לא היה במקום האירוע ולא ירה.  שמעתי את הראיות והוגשו סיכומים בכתב.

ב"כ המאשימה מבקשת להאמין למתלונן שסיפר "בכנות וביושר" ולעדים מטעמה, לדחות את גירסתו של הנאשם כבלתי אמינה ולהרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לעומתה טען הסניגור כי אין שום ראיה המצביעה על כך שהנאשם הוא זה שירה וגרם לפציעתו של המתלונן וכי אין ראיה על כך שהנאשם איים, כנטען, על ג'ולייט ועל אמנה. 

אנתח להלן את חומר הראיות וטענות ב"כ הצדדים. ההדגשות בהכרעת הדין הן שלי אלא אם נאמר אחרת.

התמשכות ההליכים

3.      לפני שאתיחס לראיות שבתיק אקדים ואומר כי ההליכים בתיק זה התמשכו יתר על המידה בעיקר מן הסיבות הבאות:

תחילתם של ההליכים היתה בפני ככב' השופט רזי ביום 31.10.96. שלוש ישיבות שקבע נדחו לבקשת הסניגור. התיק הועבר בפני כב' השופט הס ז"ל, שגם בפניו בוטלו שתי ישיבות שקבע לשמיעה, אחת מהן מאחר והיה עליו לשבת בהרכב פלילי. התיק הועבר אלי בחודש יוני
1998, ישיבת ההוכחות הראשונה בפני התקיימה ביום 9.9.98.  מאז ועד לסיום שמיעת הראיות הגישה ב"כ המאשימה  מספר בקשות דחייה, בעיקר בגלל אי הופעתם של עדיה והופעותיה בפני הרכב הדן בענינם של נאשמים הנמצאים במעצר עד תום ההליכים. גם הסניגור הגיש מספר רב של בקשות דחייה - לפחות שלוש ישיבות רצופות בוטלו מאחר והסניגור זומן לשירות מילואים ועוד מספר דחיות מסיבות אישיות הקשורות עם הנאשם - מחלתו, חג דתי, פטירת קרוב משפחה, אי קבלת זימון, ודחייה עקב אי קבלת חומר חקירה. דחיות נוספות היו בגלל אי איתורו של הרופא ואי רצונם של עדי המאשימה להופיע למתן עדות. מחמת העומס ביומנו של בית המשפט כל ישיבה שבוטלה נדחתה למספר חודשים.

שמיעת הראיות הסתיימה ביום 9.12.02. ההחלטה על הגשת הסיכומים ניתנה ביום 16.1.03 והוקצב לכל צד 30 יום להגשת סיכומיו. 

סיכומי המאשימה הוגשו רק ביום 2.12.03, לאחר מספר בקשות, בהסכמה, להארכת המועד להגשתם. הסניגור לא הגיש את סיכומיו כפי שנקבע. ביום 12.3.04 ניתנה החלטה המורה לסניגור להגיש את סיכומיו והסיכומים הוגשו רק ביום 9.8.2004. מחמת עומס העבודה מצד אחד והחומר הרב שבתיק מצד שני, לא התאפשר לי להכין ולהפיץ את הכרעת הדין סמוך לאחר הגשת הסיכומים.

הרקע לאירוע

4.      בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי מקום האירוע ולשם כך הוצגו בפניי התרשימים ת/13 ו-ת/14, להלן: " התרשימים", שערך ביום 9.9.96 רס"ל מוטי לוגסי מחקירות תחנת עירון, להלן: " לוגסי", אשר היה אחראי על חקירות האירוע. בתרשימים אלה יש, לטענת לוגסי, פירוט של זירת האירוע והירי תוך ציון המקום שבו היו הנאשם, המתלונן והמעורבים האחרים באירוע. תרשים אחר, ת/5, שנערך ע"י המתלונן אינו תואם את התרשימים ואף עדים אחרים ציינו על פני ת/13 פרטים אחרים שהתייחסו אליהם במהלך עדותם.

כדי להבין את הרקע לאירוע, אקדים ואומר, ועל כך אין מחלוקת, כי באותו יום, לפני האירוע, פרצה קטטה בין משפחה ג'בארין, (משפחת המתלונן), לבין משפחת אמארה, (משפחת הנאשם), שביניהם שרר סכסוך ממושך על רקע פוליטי שהתגבר מספר חודשים לפני האירוע, ובלשונו של המתלונן בע' 42 ש' 29, " הפעם זו מלחמה בין שתי חמולות". קטטה זו הפכה לקטטת רבת משתתפים. המשטרה הזרימה כוח משטרתי כדי להשליט סדר. לטענת ב"כ המאשימה, בשעה בה חזר המתלונן לביתו, שככה הקטטה וזה מכבר שרר שקט יחסי בכפר שאיפשר למתלונן, או כך לפחות חשב, להלך בבטחה אל ביתו באופן חופשי בלי פחד ולחלוף על פני בתי משפחת הנאשם הפזורים לצד הדרך. ב"כ המאשימה מדגישה שהמתלונן לא היה מהמר ללכת במקום שיש מתח ולהיות חשוף לפגיעה, ולכן לא ציפה להתנכלות כלשהי מצד משפחת הנאשם, שכן פרק הקטטה הראשונה באותו יום תם ונשלם.

          בהתייחסה לטענת הסניגור שניסה לערבב את האירוע במהלכו נורה המתלונן, יחד עם האירועים הסוערים שהתרחשו בכפר באותו היום, טענה ב"כ המאשימה כי אין מקום לערבוביה ולקשר זה מאחר והאירוע בו נפגע המתלונן התרחש, מבחינה עובדתית, במנותק מהקטטות שבכפר אם כי קיום הקטטות הוא שהביא לליבוי היצרים. מדגישה ב"כ המאשימה כי למתלונן לא היה כל סכסוך ספציפי עם הנאשם.