הכרעת דין בתיק פ 1507/07

תמצית כתב האישום

הנאשם מואשם בתקיפה לשם גניבה, סחיטה באיומים וניסיון לפציעה עם סכין של אליהו בכור (להלן המתלונן או אלי), אותו פגש באקראי ביום 5.1.07 על גשר העובר מעל הכביש בגבעת שמואל (להלן הגשר), בעת שהמתלונן ירד מאוטובוס.

ולהלן תיאור המעשה לפי עובדות כתב האישום:

הנאשם קרא למתלונן בשמו, והוא השיב "עזוב אותי". בתגובה תקף אותו הנאשם בכך שבעט בו בכל חלקי גופו והכה אותו מכות אגרוף בפניו ובחזהו.

בהמשך, תפס אותו בחולצתו ואמר: "תשחרר לי 50 ש"ח ותישאר עם כבוד, אני צריך 50 ש"ח...ומתי שאני אראה אותך אני אתן לך כבוד."

הנאשם דרש מאלי להוציא כל מה שיש בכיסיו, הלה סירב והנאשם אחז בצווארו, הרפה, הוציא סכין, הניפה באוויר לעבר המתלונן אשר זז לאחור והסכין חתכה את מעילו.

הנאשם כופר במיוחס לו וטוען כי המתלונן נתקל בו שלא במתכוון על הגשר, הנאשם דימה כי עומדים לפגוע בו, הגיב באלימות, המתלונן תפס בשערותיו והוא הכה אותו כדי להשתחרר. הנאשם מכחיש בתוקף את יתר העובדות הנטענות נגדו.

כללי

העדים המרכזיים לאירוע הם המתלונן, הנאשם ויצחק סלם, שלטענת אלי, היה יחד עם הנאשם ועמד לצדו בעת שהותקף. לגרסת סלם, הוא עבר באקראי על הגשר בעת שהנאשם והמתלונן התקוטטו. סלם נעצר על יסוד דברי המתלונן אשר הוביל את המשטרה למקום עבודתו של סלם. בסופו של דבר סלם שוחרר ולא הועמד לדין.

כבר בהודעתו הראשונה סיפר סלם כי המעורב השני בקטטה היה אחד הבנים של משפחת לוגסי. במהלך החקירה הגיעו שוטרים לבית משפחת לוגסי לעצור את אלי לוגסי אחיו של הנאשם, אשר זוהה ע"י סלם בתצלומים שהוצגו לו. בהגיעם לבית המשפחה פגשו השוטרים את הנאשם, ולפי דו"ח פעולה שנרשם ע"י העד ירון כהן,

הוא סיפר ביוזמתו לשוטרים שמישהו נכנס בו על הגשר של גבעת שמואל, הוא חשב שעומדים לתקוף אותו ולכן "העיף" את הבן אדם שנכנס בו וכשזה משך לו בשערות, הכניס לו "איזה שניים"- ראה דו"ח פעולה ת/10. מדברי הנאשם עלה כי הוא, ולא אחיו אלי, מעורב במקרה התקיפה והחקירה התמקדה בו.

פרשת התביעה

עדותו של המתלונן  בכור אלי

בן 52, מוכר כנכה צה"ל, לדבריו, נפצע במלחמת לבנון בשנת 1982 וסובל מאז מהלם קרב. אישר שהיה מאשפז בגלל בעיותיו הנפשיות, נמצא במעקב ונוטל תרופות פסיכיאטריות. ביום  האירוע ירד מאוטובוס ועלה על הגשר להולכי רגל. שמע מישהו קורא בשמו, הסתובב וראה את הנאשם ביחד עם אדם מבוגר יותר. את שניהם הכיר כתושבי גבעת שמואל. מי שקרא בשמו היה הנאשם ואלי רצה להתחמק ממנו, וכדבריו: "...אני נרתע מהאיש הזה. אמרתי לו אני ממהר והלכתי קצת יותר מהר." האיש השני הוברר להיות יצחק סלם (להלן סלם), ולגביו טוען המתלונן, כי היה יחד עם הנאשם לאורך כל האירוע אך לא עשה דבר. לעד טענות נגד סלם על כך שלא בא לעזרתו ולא מנע מהנאשם מלתקוף אותו.

וכך מתאר העד בלשונו את אשר אירע אחרי שניסה להתחמק מפנייתו של הנאשם אליו: "הוא התחיל לבעוט בי, לתת לי סטירות...בחזה, בבטן...ברגל, בחזה, בראש. אני אומר לו מה אתה רוצה ממני? הוא אומר לי תן לי 50 ש"ח ותישאר עם כבוד ומתי שאני אראה אותך אני אתן לך כבוד...", (עמ' 14- 15). לדבריו, היו לו 200 ש"ח אך פחד להוציא את הכסף מחשש שהנאשם ייקח את כולו. הנאשם דרש לערוך עליו חיפוש, אלי לא הסכים ותוך כדי כך הנאשם הוציא סכין יפנית, רצה לחתוך אותו בפנים, אלי התרחק והסכין חתכה  את מעילו, (עמ' 15).

אלי נבהל, ברח בריצה, פגש אדם שמכיר אותו וזה הזמין עבורו אמבולנס. הוא  אושפז בבי"ח תל השומר לכמה שעות ושוחרר. לפי התעודה הרפואית ת/4, אלי התלונן על תקיפה ומכות שקיבל בעיקר בחזה, בראש ובפנים. בבדיקה לא נמצאו סימני חבלה. עוד באותו יום הלך להתלונן במשטרת מסובים. מסר עדות באותו יום והוזמן ליום ראשון להמשך חקירה.

בחקירתו השנייה הציג בפניו השוטר מומי דיין תמונות מאלבום עבריינים וערך לו מסדר "דפדוף", עדותו של דיין תפורט בהמשך.

אין חולק כי העד הצביע באלבום על אדם אחר ולא על הנאשם, ראה ת/3, ואמר במעמד הזיהוי: "אני מזהה...לא במאה אחוז אלא מעל 90% שזה הבחור". בביהמ"ש זיהה את הנאשם והוסיף שלא ראה את תצלומו באלבום, טענה העולה בקנה אחד עם עדותו של דיין לגבי שיטת הצגת התצלומים. בחקירתו הנגדית אמר שבעת מסירת התלונה לא ידע את שם הנאשם ובגלל התרגשותו לא ציין שיש לו שיער ארוך, (עמ' 30 ש' 13- 16).

בסופו של דבר, כפי שיובהר בהמשך, אין מחלוקת על כך שהמתלונן נפגש על הגשר עם הנאשם ועם סלם, והמחלוקת היא לגבי מה שאירע בין השלושה אך לא לגבי זהותם. בנסיבות אלה איני רואה צורך להרחיב בשאלת הזיהוי ואציין את עיקרי הדברים בלבד. גם לשיטת ההגנה, שאלת הזיהוי רלוונטית לקביעת מהימנותו של המתלונן ולא מעבר לכך.

בחקירתו הנגדית הוסיף העד ואמר: