הכרעת דין בתיק פ 1298/04

1.         בתיק זה הוגש כנגד הנאשמים כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע - עבירה לפי סעיף 499(א) (1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן:"החוק") ופציעה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 334 +335(א)(1), (2) לחוק.

2.         על פי כתב האישום נתן אסף, (להלן: "המתלונן"/"אסף"), הינו מתנדב במשמר האזרחי. ביום 25.1.04 כאשר היה  אסף בפעילות של תפיסת כלי רכב גנובים, יחד עם אדם נוסף בשם דני ואנונו (להלן: "ואנונו"), עצר רכב לבדיקה. נהג הרכב החל להמלט ואסף ניהל אחריו מרדף (להלן: "המרדף").  כשתפס את נהג הרכב התברר לו כי הוא מכיר אותו ואז שחרר את הנהג. שם הנהג מוחמד אלקורעאן (להלן: "הנהג"/"מוחמד").

3.         בעקבות הארועים המתוארים לעיל, קשרו הנאשמים  קשר עם אחרים, שזהותם לא ידועה, לתקוף את אסף ולחבול בו עקב התנהגותו כלפי מוחמד, שהוא בן דודם של הנאשמים.

4.         על פי כתב האישום ביום 28.1.04  הגיעו הנאשמים יחד עם 5 אנשים נוספים לנגריה של אביו של אסף בערד. אסף עובד בנגריה. הנאשמים ביקשו לדבר עם אסף על המרדף  אחרי הרכב של מוחמד.

כאשר שוחח אסף עם הנאשמים במשרד של הנגריה התנפלו הנאשמים והקושרים האחרים על אסף, חבטו בו באמצעות מקלות, ברזל, מברג וסכין עד שהחל לדמם מראשו.

5.       לאחר האמור לעיל הגיע  למשרד עובד של הנגריה בשם פבלו גרסיה (להלן: "פבלו ").

6.       אחד הקושרים  איים על פבלו  בנשק והורה לו להתרחק, במקביל הנאשמים והקושרים האחרים נמלטו מהמקום ברכב של נאשם 1 מסוג טויוטה מ.ר. 3706109 (להלן: "הטויוטה") וברכב מסוג טנדר טויוטה (להלן "הטנדר").

7.       כתוצאה ממעשי הנאשמים והקושרים האחרים נגרמו למתלונן חבלות והוא נזקק לטיפול רפואי בבית החולים.

8.         הנאשמים כפרו  במיוחס להם בכתב האישום והתיק נקבע להוכחות.

9.         מטעם התביעה  העידו עדי תביעה 1, 3, 5, ו-6. ב"כ הנאשמים ויתר על עדותם של עדי התביעה 2, 4, 7, 8, 9 ו - 10 . התעודות הרפואיות וכן העדויות שגבו עדי התביעה הללו הוגשו בהסכמה. (ראה עמ' 11 לפרוטוקול מיום 14.14.04 מול שורות 6-11).

10.       עדותו של ע.ת. 1 הוא אסף היא העדות העיקרית שקושרת את הנאשמים למעשים המיוחסים להם בכתב האישום. מספר אסף בעמ' 5 מול שורה 17, כי לאחר המרדף המתואר לעיל  הוא קיבל שיחת טלפון  מאחד בשם מוסטפא. מוסטפא הוא האח של הנאשמים ובן דוד של מוחמד. אסף סיפר כי אינו מכיר את מוסטפא. לבקשת מוסטפא סיפר לו אסף על המרדף. לדברי אסף בסוף שיחתם אמר לו מוסטפא: "שאותו הצלחתי  לשכנע והוא  מבין את מה שעשיתי אבל הוא לא יודע אם הוא יצליח  לשכנע את האחים שלו  ואת הבני דודים שלו" (עמ' 5 שורות 22 23). לא ברור במה צריך היה אסף לשכנע את הנאשמים ומה מעמדם ותפקידם בהתרחשות. אין מחלוקת כי הנאשמים  אינם שוטרים שחוקרים את הפרשה.

11.       בהמשך לאותה שיחה תמוהה, הגיעו  הנאשמים ביום 28.1.04  בשעות הצהרים  לנגריה

של אביו של אסף. אסף מכיר את  נאשם 1 למעלה מ-10 שנים ואת נאשם 2 אחיו הוא הכיר באמצעות נאשם 1. אסף ונאשם 1  היו חברים. לדברי אסף הגיעו הנאשמים באמצעות רכבם מסוג מאזדה ( להלן: "המאזדה" ), רכב שאותו מכיר אסף כרכבם של הנאשמים.

12.       כשראו הנאשמים את אסף, לאחר שישבו והמתינו בחניה של הנגריה, אמרו לו שהם רוצים לדבר איתו, בשלב זה רק שניהם. וממשיך אסף ומספר (בעמ' 6 מול שורה 8):

"נכנסתי איתם לנגריה למשרד, התחלנו לשוחח, הם שאלו אותי על המקרה של הבן דוד שלהם, הנושא של מוחמד עם הרכב, שאלו אותי אם אני שוטר בכלל, אם אני מתנדב, הראתי להם את  התעודה שאני מתנדב במשא"ז. אני לא זוכר פרטים אבל אחרי זה נכנסו עוד כמה אנשים למשרד, 4 - 5  קשה לי לראות כי המשרד קטן. בשלב זה מישהו מהאנשים  שנכנס תפס מוט ברזל, או משהו שהיה שם וקפץ  מאחורה עלי. מוסא  וחליל ישבו בשולחן מולי וכולם ביחד, כולל מוסא וחליל קפצו עלי והתחילו להרביץ לי. היכו אותי באזור הראש ובפלג  הגוף העליון. בין היתר אני לא בטוח מי, באחד הידיים  שנשלחו מישהו דקר אותי באזור הכתף במברג. אני  יודע שזה היה מברג, גם לפי הבית חולים שאמרו לי ובעיקר בגלל זה..... כשהם נכנסו ראיתי  שלמוסא  היה מברג בכיס מאחורה במכנסיים, לא ייחסתי לזה חשיבות בשלב הזה כי לא הרגשתי מאויים, בגלל שאני מכיר אותם. כשנכנסו שאר האנשים לחלק מהם  היה מקל ביד, ברזל ביד, היו לפחות שלושה מהם עם דברים בידיים. כשהתקיפו אותי תפסתי  את אחד התוקפים וע"י זה שאני מחזיק אני מונע חלק מהמכות שספגתי ע"י זה שהוא ספג אותם. אני לא מחזיק שום דבר ביד. קמתי מהכסא ונעמדתי בפנה של החדר. באיזה שהוא שלב הם התחילו לברוח שאותו בן אדם נשאר לי בידיים, הם חזרו  ומשכו אותו  ממני. יצאתי החוצה אחריהם במטרה לרוץ אחריהם, זיהיתי ששני רכבים נמלטו מהמקום, זיהיתי שהאנשים קופצים על  שני רכבים ובורחים. היה טנדר טויוטה בצבע כהה והרכב של חליל ומוסא".

13.       יאמר כבר מעתה לענין הזיהוי - אסף מכיר את הנאשמים ועל כך אין מחלוקת. אין גם מחלוקת  כי הנאשמים הגיעו ביום 28.1.04 לנגריה. הם עצמם מודים בכך. אסף לא הכיר את האנשים האחרים שהגיעו לנגריה. אסף מזהה בודאות את שני הנאשמים שתקפו אותו יחד עם האנשים האחרים שהגיעו. כשברחו, מזהה אסף בודאות כי כל התוקפים  נכנסו יחד לשתי המכוניות שהיו בחניה, ואשר אחת מהם שייכת לנאשמים.

14.       יצויין כי לאחר הארוע לא הפסיקו אנשים שמכירים את הנאשמים וכן קרובי משפחה של מוחמד להתקשר לאסף ולבקש ממנו שיבטל את התלונה שהגיש וכן להציע לו לעשות סולחה.

15.       בחקירתו הנגדית הסביר אסף מדוע בעדותו במשטרה  לא הזכיר את השמות של הנאשמים. אומר אסף (בעמ' 8 מול שורה 24) : "תשובתי  את כל העדות שלי לגבי מוסא אמרתי יוסף, אני נתתי את כל העדות שלי  ומאיפה אני מכיר  את יוסף ובמקום מוסא אמרתי יוסף. כל העדות שלי שהייתי מבולבל מאד מהרבה מכות שקיבלתי בראש והיה לי סלט אחד שלם בראש. אתה אומר לי שלא הזכרתי את חליל בעדות הראשונה שלי ואני אומר  שאת חליל כן  הזכרתי. יכול להיות שהזכרתי, זה בעדות השניה, אחרי שהתרענן לי הזכרון" .

16.       דא עקא וזאת יש לזכור שאין מחלוקת גם לפי גירסת הנאשמים כי הם היו בנגריה ביום הארוע ווגם העידו על מה שהתרחש, כאשר לטענתם הם עצמם לא תקפו את אסף (על כך בהמשך).אשר לארוע התקיפה, בחקירתו הנגדית חוזר אסף ומספר על ארוע המכות (עמ' 10 מול שורה 5) ומציין כי כשהוכה תפס את אחד התוקפים שישמש עבורו חומה לדבריו "אין לי  מושג את מי תפסתי. יכול להיות שזה אחד מהנאשמים, אבל אני לא זוכר" .

17.       ב"כ הנאשמים ביסס את עיקר הגנתם של הנאשמים בתיק זה על הטענה שהנאשמים לא הם שתקפו את אסף, אפילו היו נוכחים בארוע, וכי למעשה מי שתקפו אותו הם אותם אנשים אחרים שהגיעו לנגריה ואשר אותם אסף לא הכיר ולא יכול לזהותם. לטענתו  הנאשמים הינם האנשים היחידים אותם אסף מכיר ומזהה ועל כן טפל  עליהם את  התקיפה.