הכרעת דין בתיק פ 1123/04

סיכום

1.       כנגד הנאשם עמרם בן ברוך לוי הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה

          בכוונה מחמירה-עבירה לפי ס' 329(א)(1) ו-329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין").

עובדות כתב האישום

2.       עפ"י העובדות המתוארות בכתב האישום, ביום 17.8.04, בין השעות 00:50 ל-

01:30, הגיע הנאשם למרכז המסחרי המוכר כ"מרכז הטבק" בקריית שמונה (להלן: " המרכז המסחרי") והחל לצעוק ולהשתולל. אלכסנדר סואנסקי (להלן:" המתלונן"),שנכח במקום, ניגש לנאשם וביקשו שיפסיק לצעוק. בין הנאשם ובין המתלונן התפתח ויכוח שבמהלכו התנפל הנאשם על המתלונן ודקר אותו באמצעות כלי חד שתי דקירות: דקירה אחת בבטנו ודקירה שניה בחלקו הימני של עכוזו (להלן: " הארוע"). מיד לאחר מכן, נמלט הנאשם ממקום הארוע. המתלונן הובהל לבית החולים הממשלתי זיו בצפת, שם נותח. למתלונן נגרמו שני פצעים במעי הדק, האחד באורך של 20 ס"מ, והשני באורך של כ-3 ס"מ (בבטן השמאלית התחתונה), וכן פצע בעכוז ימין באורך 1 ס"מ ועומק של כ-7 ס"מ. כתוצאה מהפגיעה נכרת למתלונן חלק מהמעי הדק.

3.       הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, ועל כן נשמעו ראיות בעניינו.

ראיות התביעה

4.       בישיבות שהתקיימו ביום 11.10.04 וביום 2.12.04, הסכים ב"כ הנאשם כי יוגשו מסמכים מסוימים ללא קיומן של חקירות, ובהתאם לכך הוגשו המסמכים הבאים:

(א)       תעודה רפואית מבית החולים הממשלתי "זיו" בצפת מיום 17.8.04, סומנה ת/1.

(ב)       חוות דעת מומחה של פקד מרק ברש מיום 24.8.04, סומנה ת/2.            

(ג)        מזכר שנכתב ע"י רס"מ פיינברג גנו מיום 17.8.04, סומן ת/9.

(ד)       דו"ח פעולה שנכתב ע"י רס"ר סימון פרידמן מיום 17.8.04 שעה 12:00, סומן ת/10.  

            (ה)       זיהוי טביעת אצבעות מיום 27.9.04, סומן ת/27.

5.         עדותו של המתלונן מיום 22.5.05

         לדברי המתלונן, בשעה 1:00 ביום הארוע יצא לכיוון ה"חנות של מנשה", הנמצאת במרכז המסחרי; בחנותו של מנשה לקח בירה והלך לכיוון השולחנות של חנות הפלאפל הנמצאת בקרבת מקום, שם עמד אדם שצעק. המתלונן הצביע על הנאשם וזיהה אותו באולם בית המשפט. לדברי המתלונן, הוא שאל את הנאשם מדוע הוא צועק, כאשר הוא מניח את ידו על כתפו של הנאשם. לפתע קיבל "מכה" בבטנו שלאחריה קיבל סחרחורת, וכאשר הסתובב קיבל "מכה" באחוריו. לדברי המתלונן, צעק למנשה שיעזור לו. לדברי המתלונן, שמע את קול הסירנה של האמבולנס וכל מה שהתרחש לאחר מכן אינו זוכר. לדברי המתלונן, רק הוא והנאשם היו בזירת הארוע. לדברי המתלונן, אין כל יריבות קודמת בינו ובין הנאשם. לדברי המתלונן, הוא עבר שני ניתוחים מאז הארוע, וכיום יש לו קושי באכילת מזון מוצק, דבר המחייב אותו לשתות נוזלים רבים.

6.         עדותו של מנשה בן דוד מיום 28.3.05

העד (להלן - " מנשה") הינו בעל חנות לממכר ממתקים ומשקאות הפועלת 24 שעות במרכז המסחרי. לדברי מנשה, ביום 17.8.04 בערך בחצות, כמחצית השעה לפני קרות הארוע, הביא סחורה לחנות. לאחר שפרק את הסחורה יחד עם עובד, ישב לנוח. למקום הגיע המתלונן עם חבר ומנשה שוחח עם המתלונן אותו הוא מכיר. באותו זמן הנאשם עמד במרחק של כ-20-25 מ' מהחנות, ב"פלאפל בנימין" כשהמקום היה באותה עת סגור והנאשם ישב בחוץ. לדברי מנשה, הנאשם נהג להגיע למרכז מדי יום כדי לאסוף בקבוקים. מנשה העיד כי הוא מכיר את הנאשם במשך שנים ואף זיהה את הנאשם באולם בית המשפט. הנאשם התחיל לצעוק. המתלונן ביקש מהנאשם לשתוק. המתלונן התקרב לנאשם והחל להכות אותו. לאחר מכן היתה התגוששות ביניהם, שלאחריה ברח הנאשם מהמקום כשהוא רכוב על אופניו. בחנות ההמבורגר שממול היתה קבוצת בני נוער שהחלו לצעוק "דקרו אותו, דקרו אותו". מנשה העיד כי עמד במרחק של 25 מטרים מהנאשם ולא ראה סכין. מנשה העיד כי לאחר שהנאשם עזב את המקום, החל המתלונן ללכת לכיוון החנות, ולאחר כמה מטרים נפל. מנשה העיד כי ראה שהמתלונן שותת דם מאזור הבטן וביקש מהעובד שלו שיטפל במתלונן, בעת שהוא הלך להזעיק עזרה. אמנם בתחילה העיד מנשה בבית המשפט כי לא ראה דם על המתלונן, וכי הוא ביקש מהמתלונן שהלך מולו לשכב על הרצפה; אולם לאחר שזכרונו רוענן וב"כ המאשימה קראה לפניו את העדות במשטרה לפיה ראה את המתלונן שותת דם וכו', אישר שמה שמסר במשטרה הוא הנכון. מנשה העיד כי במקום בו התגוששו הנאשם והמתלונן לא היה אדם אחר מלבדם. מנשה העיד כי בחנותו קיימת מצלמה המצלמת את החנות ואת הסביבה. לדבריו, לאחר הארוע פנה אליו פקד ג'קי מלול ממשטרת קרית שמונה וביקש לראות את התמונות שצולמו ע"י מצלמת החנות. לדבריו, פקד לוי והוא צפו בתמונות. הנאשם נצפה בתמונות כשהוא קונה משהו בחנותו של מנשה והולך להתיישב באזור חנות הפלאפל. לדבריו, פקד לוי ביקש לתפוס את התמונות אולם למחרת נמחקו צילומי הערב הקודם מזכרון המחשב. 

מנשה העיד כי המתלונן הוא זה שהחל בתגרה והנאשם היה במצב פאסיבי. מנשה העיד כי לא ראה שהנאשם דקר את המתלונן ואף לא ראה אותו מחזיק בידיו כלי כלשהו. לדבריו לא ראה דם על בגדי הנאשם שכן היה חשוך ולא ראה את הנאשם אחרי המקרה, וכאשר התקרב לזירת הארוע, ראה רק את המתלונן.

7.         עדותו של שי יפרח מיום 22.5.05

עד זה (להלן - " שי"), עובד בחנותו של מנשה במרכז המסחרי. לדברי שי, ביום הארוע החל את עבודתו בשעה 16:00 וסיים בשעה 1:00. שי הצביע על הנאשם וזיהה אותו באולם בית המשפט. לדבריו, ביום הארוע העביר סחורה מהמחסן לחנות. כאשר יצא מהמחסן, ראה את המתלונן הולך לכיוונו, מכיוון חנות הפלאפל ובקרבת המחסן התמוטט. שי ניגש אל המתלונן וראה שהוא פגוע באזור הבטן והגב והעניק לו טיפול ראשוני באמצעות ספיגת הדם במגבונים. לדבריו, לא נכח איש בקרבת חנות הפלאפל.

בשלב זה, והואיל ושי מסר בעדותו בבית המשפט כי לא הכיר את הנאשם עובר לארוע ולא ראה אותו במקום הארוע, ביקשה ב"כ המאשימה לרענן את זכרונו של שי והפנתה אותו להודעתו במשטרה מיום 17.8.04, שם העיד כי ראה את הנאשם ואת אופניו ליד השולחן שליד חנות הפלאפל. נוכח  תשובתיו של שי ביקשה ב"כ המאשימה להכריז עליו כעל עד עוין, וכך נעשה. הודעתו של שי מיום 17.8.04 הוגשה עפ"י סעיף 10א' לפקודת הראיות וסומנה ת/31.

    בהודעה זו מסר שי כי ביום הארוע בשעה 00:50 שמע את הנאשם צועק, ואף נקב בשמו עמי לוי. שי אמר שהדבר שגרתי שכן בכל ערב מגיע הנאשם למרכז המסחרי לאסוף בקבוקי פקדון וצועק ונואם לפני אנשים. לאחר מכן ראה שי את המתלונן בא מחנות הפלאפל לכיוון החנות של מנשה, ומתמוטט. שי ראה שהמתלונן מדמם מאזור הבטן, הישבן והגב, ואז ניגש להעניק לו עזרה ראשונה. שי נשאל במפורש האם הוא מכיר את הנאשם והשיב בחיוב. שי מסר שלא ראה את הנאשם דוקר את המתלונן. שי מסר שראה את הנאשם לפני הדקירה עומד ליד הספסלים של הפלאפל וראה את האופניים שלו ליד השולחן.

בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ המאשימה, סיפר שי שרק חלק מהדברים שנרשמו בהודעתו, אמר בעצמו או מרצונו הטוב והחופשי. לדבריו חלק מהתשובות שנרשמו כחלק מהודעתו במשטרה, ניתנו למעשה ע"י עובדת אחרת של מנשה שנכחה במקום אך סירבה להעיד. עקב  השתלשלות  הענינים האמורה, זומן למתן עדות נוספת עת/7 רס"מ דוד לוי (ראה התייחסות לעדות הראשונה שמסר, בהמשך). רס"מ לוי העיד כי שי מסר עדות רהוטה "ידע לדקלם דברים בעל פה", עדותו נמסרה מרצונו הטוב והחופשי, אף שחשש מעט ממתן העדות. רס"מ לוי הכחיש מכל וכל את דברי שי כאילו חלק מהודעתו של שי ניתנה למעשה ע"י עובדת אחרת שנכחה במקום. דברי רס"מ לוי מקובלים עלי והעדפתי אותם על גרסתו של שי.

אף אני כב"כ המאשימה התרשמתי שעדותו של שי בבית המשפט, בה הכחיש שהנאשם היה מוכר לו לפני הארוע והכחיש שראה אותו בזירת הארוע או בסמוך לה, הונעה ע"י רצון לנקום במאשימה עקב כך שהוצא נגדו צו הבאה, לאחר שטרח להתייצב מספר פעמים לבית המשפט קודם לכן מבלי שנשמעה עדותו. התרשמתי שהודעתו של שי במשטרה היא הנכונה, וכך בצבץ בין השיטין גם מהעדות שמסר בבית המשפט למשל כשאמר שהוא יודע שהנאשם אוסף בקבוקים במרכז המסחרי ושידיעה זו ראשיתה במועד בו התחיל שי לעבוד במקום, כחודשיים לפני הארוע. ראה פרו' 22.5.05, עמ' 66.