הכרעת דין בתיק פ 1111/03

1.         אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירות של כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן:"החוק"), תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק, נסיון למעשה מגונה לפי סעיף 25 + 348 (א) לחוק.

            אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק.

2.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום  המייחס לו עבירות של כליאת שווא, תקיפה הגורמת חבלה  ונסיון למעשה מגונה לפי סעיף 25 + 348 (א) לחוק.

3.         על פי כתב האישום  בין  השנים 2000 - ל - 2001 הנאשם והמתלוננת היו בני זוג  ולאחר מכן נפרדו. כתב האישום מפרט את האירועים שהתרחשו ביום 27.1.03 והמעשים שמיוחסים לנאשם כאמור לעיל.

4.         על פי כתב האישום כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת חבלות, שיפשופים בצוואר, בברך במרפק והגבלות בתנועת יד ימין.

5.         הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום והתיק נקבע להוכחות.

6.         המתלוננת העידה ביום 1.2.04 וסיפרה כי נפרדה מהנאשם בשנת 2002. המתלוננת חזרה     וסיפרה על האירוע שהתרחש ביום 27.1.03 ועל התקיפות שהנאשם תקף אותה. לדבריה מהרגע שנכנסו לדירתה ועד שהנאשם עזב את הדירה עברו כ - 20 דקות. לדבריה הסכימה לדבר עם הנאשם בדירתה כי לא חששה מפניו שכן לא היה אלים בעבר. לא רק זאת לדבריה הנאשם גם סייע לה לאחר שנפרדו בהעברת רהיטיה לדירה ששכרה. בחקירתה הנגדית  אישרה המתלוננת כי  מאז נפרדה מהנאשם נפגשה עימו לדבריה 3 פעמים והוא מעולם לא נהג עימה באלימות גם בתקופה בה היו חברים ומעולם לא  הרים עליה יד. (עמ' 6 מול שורה 7).           

7.         תיאור האירוע המפורט בכתב האישום תמוה ביותר במיוחד לאור דבריה של המתלוננת גם במשטרה וגם בבית המשפט שהנאשם אף פעם בעבר לא היכה אותה, שהוא לא משתמש בסמים, לא מכור לאלכוהול ולא נוטל תרופות נגד דיכאון.

8.         המתלוננת לא נשאלה בחקירותיה במשטרה מדוע לפתע החליט הנאשם לתקוף אותה באופן שמתואר בכתב האישום, על אף שמדבריה עולה שהתקיפה התרחשה מיד לאחר שנכנסו לביתה. כפי שהעידה היא עצמה נכנסה למטבח ואז הנאשם התחיל לדחוף אותה. הדברים היחידים שאומרת המתלוננת בהקשר זה נאמרים בעימות, נ/4, שם מספרת המתלוננת שבזמן הדחיפות אמר לה הנאשם שהוא רוצה " לזיין אותה בכח כמו זונה" ואחר כך הוא שכב עליה. במהלך עדותה בבית המשפט (בעמוד 4 מול שורה 5), מספרת המתלוננת כי לאחר שהנאשם תקף אותה וקילל אותה ואף אמר לה שהוא רוצה להרוג אותה, היא שאלה אותו למה הוא עושה לה את הדברים הללו ואז לדבריה: " הוא אמר לי שהיה לו כואב מאוד שעשיתי לו כואב ותפס אותי ביד בצוואר וזה היה חזק ולא יכולתי לנשום" . זה ההסבר היחיד שנותנת המתלוננת, מבלי שנשאלה במפורש, להתנהגותו התמוהה של הנאשם. בחקירה הנגדית (בעמוד 10 מול שורה 27 ובהמשך בעמוד 11 מול שורה 1 ואילך) נשאלת המתלוננת ע"י ב"כ הנאשם כיצד היא מסבירה את התנהגותו של הנאשם, שמחד גיסא מדובר באדם שהיה בעבר בן זוגה והיו ביניהם יחסי קירבה והם נותרו ידידים גם לאחר שנפרדו ומאידך גיסא, הוא מתנהג כלפיה באכזריות כה רבה באופן בלתי צפוי. על כך עונה המתלוננת " אני לא יודעת איך להסביר את זה, הוא אפילו צחק כשהוא קם והלך. אני לא יודעת מה יש לו בראש" .

9.         יוצא איפוא שלמשמע גירסת המתלוננת נותר סימן שאלה תלוי ועומד מעל האירועים. לא ניתן בשלב זה לפי גירסת המתלוננת הסבר סביר למה שקרה בביתה והתוצאה היא שככל שמדובר בעדותה של המתלוננת, בהודעותיה במשטרה או בעדותה בבית המשפט, התנהג הנאשם באופן בלתי צפוי, נתקף בחמת זעם ולאור העובדה שמדובר באדם לא אלים, שהמתלוננת מכירה אותו, התנהגותו נראית בלתי מתקבלת על הדעת.

10.       גירסת הנאשם שונה לחלוטין. יאמר כבר עתה כי לדברי הנאשם שהה בדירת המתלוננת כדקה וחצי ולא יותר. עוד לדבריו לא תקף את המתלוננת כאמור בכתב האישום אלא היא זו ששרטה אותו בצווארו כשניסה לנשקה ובתגובה הוא דחף אותה.

11.       מכאן ולשם הבנת ההתרחשות, כמו גם כדי לקבוע מי מהגירסאות סבירה והגיונית יותר, יש לבחון מספר נתונים עובדתיים כשהראשון בהם הוא משך הזמן של ההתרחשות. אם ניתן יהיה להעריך כמה זמן שהה הנאשם בדירתה של המתלוננת ניתן יהיה לקבוע אם יש ממש בגירסה זו או אחרת נוכח האפשרות לבצע את  מה שמיוחס לנאשם באותו פרק זמן, לחילופין, מי מהגירסאות מעוררת ספק בנוגע להתרחשותה.

12.       אין מחלוקת כי הנאשם התקשר אל המתלוננת בבוקרו של 27.1.03 וקבע להפגש איתה. הדברים עולים מעדותה של המתלוננת ומעדותו של הנאשם. (ראה עדותה של המתלוננת עמוד 3 מול שורות 19 ואילך). המתלוננת מספרת כי הנאשם התקשר עימה לפלאפון, אמר לה שהוא רוצה לדבר איתה, הגיע ברכבו לתחנת האוטובוס, שלשם היא הביאה את בנה להסעה לבית הספר, היא נכנסה לרכב שלו יחד עשו סיבוב פרסה ונסעו לביתה.

13.       אין מחלוקת כי מי שיזם את הפגישה באותו בוקר הוא הנאשם באמצעות שיחת טלפון למתלוננת. השעה שבה נערכה שיחת הטלפון היא 08:18 בבוקר של 27.1.03, משך השיחה הוא 48 שניות. (ראה בעניין זה נ/5 שהינו פלט שיחות הטלפון של הנאשם). המספר שאליו חייג הנאשם באותו יום הוא 067-377095 . המתלוננת מאשרת בעדותה בבית המשפט (בעמוד 5 מול שורה 24) שזה היה מספר הפלאפון שלה באותו מועד.

            יוצא איפוא שבשעה 08:18 עוד היו הנאשם והמתלוננת מחוץ לבית, כאשר הנאשם התקשר אל המתלוננת ולאחר מספר דקות, הגיע למקום שבו הייתה, מחוץ לבית, ושניהם יחד עלו לדירה של המתלוננת, ברח' מינץ, בקומה הרביעית. שניהם עלו במדרגות (ראה בעניין זה עדות הנאשם עמוד 46 מול שורה 7).

14.       מהראיות שהוגשו בתיק ניתן לקבוע ממצא נוסף, לגבי המועד בו  הגיע הנאשם ללשכת התעסוקה באותו בוקר. הנאשם בעדותו בעמוד 45 מול שורה 11 מספר: " בבוקר עמדתי ללכת ללשכת העבודה, להרשם בלשכת העבודה ..... הייתי מובטל בזמן הזה כן והייתי צריך ללכת לשם והלשכה היא נפתחת בשעה 08:30 קצת יותר מאוחר, אז כבר יצאתי מהבית והיה לי עודף זמן והחלטתי להתקשר למרינה, התקשרתי .... אז התקשרתי אליה ודיברתי איתה ופשוט סגרתי איתה להפגש" . ההמשך כבר ידוע ואין עליו מחלוקת כי הנאשם והמתלוננת נפגשו ליד תחנת האוטובוס. הנאשם לפי דבריו, אמור היה להיות בשעה 08:30 בלשכת העבודה.

15.       בעניין המועד בו הגיע הנאשם ללשכת העבודה, הוגשה לבית המשפט תעודת עובד ציבור, של שירות התעסוקה, המאשר את הפקת פלט מחשב עבור מר סרגיי חולופוב, הוא הנאשם, בגין שעת ההתייצבות בשירות התעסוקה בתאריך 27.1.03. נאמר כי   שעת ההתייצבות היא 08:47.

16.       מכאן בין השעה 08:18 ועד השעה 08:47 חלפו 29 דקות. בתוך פרק  זמן זה, לכאורה, היה על הנאשם להגיע לפגישה עם המתלוננת, לנסוע לביתה, לטפס לדירתה ולתקוף המתלוננת כמיוחס לו בכתב האישום ולאחר מכן לצאת מביתה ולהגיע ללשכת העבודה, נסיעה שהיא כשלעצמה נמשכת בין 7 ל - 10 דקות (עמוד 50 לעדות הנאשם).

17.       כזכור טוענת המתלוננת שהנאשם שהה בדירתה כ 20 דקות ואילו לטענת הנאשם היה בדירה כדקה , דקה וחצי. יתכן והנאשם ממעיט  בהערכתו למשך הזמן שהיה בדירה של המתלוננת ובפועל שהה יותר מדקה וחצי. עם זאת  פרק זמן של 20 דקות, לשיטת  המתלוננת אינו ריאלי  בנסיבות הענין  שכן על פניו לו שהה הנאשם בבית המתלוננת 20 דקות  לא יכול היה להגיע לשירות התעסוקה  ב 08:47.