הכרעת דין בתיק פ 11076/03

רוני דבורה יליד 1960 (להלן: "הנאשם")  מואשם בשני אישומים נפרדים  בביצוע עבירות  כלפי אהובה לוי (להלן: "המתלוננת"),שהיתה בת זוגו בזמנים הרלוונטיים, וזאת בארבע הזדמנויות נפרדות כדלקמן:

1.      כחודש לפני ה- 25.03.02 איים הנאשם על המתלוננת שיעשה לה חג שחור,  ישרוף את הדוכן שלה, ורק המוות יפריד ביניהם (להלן: "האירוע הראשון").

2.      ב - 25.03.02, בהיותם במכוניתה, תקף הנאשם את המתלוננת  באגרופו, שרט אותה ובעט בה (להלן: "האירוע השני").

3.      כשלוש שעות לאחר מכן, הדיח הנאשם את המתלוננת, בדורשו מהמתלוננת לבטל התלונה שהגישה נגדו במשטרה, בכך שאיים עליה ש "ימחוק את הדוכן שלה, ושתצפה לפגיעה",  סטר לה,  היכה אותה, קרע את הסוודר שלה ולקח אותו ממנה על מנת שלא תוכל להציגו כראיה (להלן: "האירוע השלישי").

4.      ב - 3.10.02   חזר הנאשם ואיים על המתלוננת בשיחה טלפונית שתצפה לפגיעה (להלן: "האירוע הרביעי").

כתב האישום מייחס לנאשם תקיפת בת זוג, תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, איומים, היזק בזדון, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה, בניגוד לסעיפים 192,  379 + 382(ב)(1),, 245(א)452 ו- 244 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

בישיבת ההקראה, באמצעות עו"ד צ. חוגי, כפר הנאשם במיוחס לו. לטענתו, עוד קודם לתאריכים שבכתב האישום ניתק קשר עם המתלוננת והיא לא היתה בת זוגו בזמן הרלבנטי. את התלונות הגישה בתגובה לניתוק הקשר. באשר לאירוע השני טען הנאשם אליבי, הוא היה בבית אביו, המתלוננת הגיעה במכוניתה, עמדה ליד הבית וצפרה, ומשלא נענתה פגעה בשער הבית וגרמה לו נזק. הנאשם כפר מכל וכל, באירועים הנוספים, הנזק במקרה הראשון והנזק שבמקרה השני, וביקש לקבל שהוא  היה הקורבן בפרשה. (עמ' 5 לפרוטוקול).

לביסוס האישום העידו לתביעה המתלוננת,(עמ' 7-22) במהלך חקירתה הנגדית הוגשו ארבע הודעות שמסרה.  נ/1, + נ/1א  מיום 25.03.02, נ/2 מיום 31.03.02 ו - נ /3 מיום 13.10.02. כמו כן העידו לתביעה שני אנשי משטרה, שעסקו בחקירה.

רס"מ אלי כהן(עמ' 24-28), ב- 25.3.02 גבה מהמתלוננת את הודעתה הראשונה נ/1 בגין הארוע השני, שבה התייחסה גם לאירוע הראשון, ותעד התרשמותו ממצבה הפיסי, במזכר ת/4 מאותו תאריך. באותו ערב גבה רס"מ כהן הודעה נוספת מהמתלוננת נ/1א' שבה ביטלה את התלונה. למחרת ב- 26.3.02 ,  חקר רס"מ כהן את הנאשם, גבה את הודעתו ת/1 קבל ממנו את מכשיר הטלפון הנייד שלו ושמע הודעה קודמת שהשאירה המתלוננת. חלק מתוכנה של ההודעה הקולית תעד רס"מ כהן במזכר ת/3. רס"ב מירי אבסלנדר (עמ' 23-24), חקרה את הנאשם  בתאריך 20.10.02 וגבתה את הודעתו ת/2 .

להגנה העידו הנאשם (עמ' 28-33) ואביו  מר אדוארד דבורה (עמ' 33- 34, להלן: " מר דבורה" או " האב"). בהסכמת התביעה התקבלה הודעת האב נ/4, במקום חקירה ראשית.

מהראיות שהובאו בפני עולה כדלקמן:

1.      במשך שלוש שנים, לפני ואחרי התאריכים הרלוונטים לכתב האישום, קיימו הנאשם והמתלוננת (בעלת דוכן מפעל הפיס בקרית אונו), יחסי זוגיות (נ/2 ש'26), שידעו עליות והרבה מורדות.

2.      הקשר לא נותק, למרות שכל אחד מבני הזוג טען, שהצד השני התנגד לניתוק (המתלוננת עמ' 8 ש' 2-4, עמ' 20 ש' 26, הנאשם ת/2 עמ' 1 ש' 2 ואילך). בין לבין נסעו השניים לחופשה משותפת בכרתים (עמ' 17 ש' 8), שמפעל הפיס מימן, על רקע קשרי המסחר שבין המתלוננת למפעל הפיס.

3.      המתלוננת לא הגישה תלונה ספציפית בגין האירוע הראשון, ואיזכרה אותו רק חודש לאחר מכן, בהתלוננה על האירוע השני ותוך כדי מסירת הודעתה נ/1, , כפי שיפורט להלן.

4.      אין מחלוקת שבתאריך 25.3.02 בשעות אחרי הצהריים נסעו השניים במכונית המזדה של המתלוננת (להלן: "המזדה" או "המכונית") לעורך דינה של המתלוננת בפתח-תקווה. בדרכם חזרה, המתלוננת נהגה במכונית, פרצה ביניהם מריבה, שהסלימה בהגיעם לקרבת בית האב. שברחוב סעדיה גאון 10, קריית אונו (להלן: "הבית"). תוך כדי המריבה פגעה המזדה בשער הבית. כתוצאה מכך ניזוקו המכונית והשער כאחד. אין הסכמה באשר לנסיבות האירוע ובאשר להיקף הנזקים שנגרמו לכל צד. המתלוננת טוענת שהנאשם היה במכונית יחד איתה, ובתגובה לדרישתה שייקח את חפציו ויניח לה (עמ' 8 ש' 6, עמ' 13 ש' 1), היכה אותה וגרם לה לאבד שליטה על המכונית (עמ' 8 ש' 12 ואילך, עמ' 12 ש' 19, עמ' 18 ש' 12) מנגד, הנאשם ואביו טוענים, שהנאשם יצא מהמזדה, נכנס לבית. המתלוננת חזרה כעבור זמן מה במכונית, צפרה ומשלא נענתה, פגעה בשער במזיד, וגרמה לו נזק (ת/ 1 עמ' 1 ש' 18 ואילך) .

5.      תלונה, בגין האירוע השני, הגישה המתלוננת באותו יום בשעה 19:45, ובו ביום בשעה 23:30, ביטלה אותה. אין מחלוקת, שאחרי התקיפה הנטענת באירוע השני  ולפני הגשת התלונה נ/1, התקשרה המתלוננת לנאשם מספר פעמים, השאירה לו הודעות קוליות במכשיר הטלפון הנייד שלו, ואמרה, שהיא בדרכה למשטרה  כדי להתלונן נגדו (המתלוננת עמ' 16 ש' 4 ואילך, עמ' 10 ש' 8, הנאשם ת/1 עמ' 1 ש' 23 ו- 36).

6.      בתאריך 25.03.02 נקרע הסוודר של המתלוננת, לטענתה, הנאשם קרע אותו תוך כדי התקיפות המפורטות באירוע השלישי (עמ' 10ש' 22). הנאשם טוען שבחוזרם מפתח-תקווה, איבדה המתלוננת את שלוות רוחה (מסיבה שאותה לא פרט), ניבלה את פיה וקרעה את הסוודר שהיה זרוק שם  (ת/1 עמ' 1 ש' 13).