הכרעת דין בתיק פ 1076/04

הנשיא, מ. בן-דוד

הנאשם, מוסטפה ארסלאן והמתלונן, מוחמד מחאג'נה, (להלן יקרא "המתלונן" או "מוחמד"), היו בעת הארוע שעמד במרכז ההתדיינות כאן, גיסים אחד לשני. מוחמד ואחיו היו נשואים לשתיים מאחיותיו של הנאשם. שני קשרי הנישואין לא עלו יפה. בעת הארוע עמדו מוחמד ורעיתו על סף פירוד. במהלך המשפט הם כבר היו גרושים.

ביום 11/11/2004, בשעות הערב, התרחש עימות אלים בין השניים שבסופו נדקר מוחמד בכמה מקומות בגופו והובהל לבית חולים. התקרית בין השניים ארעה סמוך לשעה 19:00 באתר הר הקפיצה שמדרום-מזרח לעיר נצרת.

כפי שעוד יתואר להלן, איש מלבד השניים לא היה במקום הארוע. לכל אחד מהם גירסה משלו לגבי אופן התרחשותו ואותה נציג בהמשך. מכל מקום כתב האישום שהוגש כאן מבטא את גרסתו של מוחמד ולהלן עיקריה. על פי הנטען קדם לארוע האלים "מפגש" אחר שהתרחש בין השניים. מוחמד היה עם רכבו בקרבת בית עסק בעיר נצרת והנאשם חלף במקום עם מכוניתו. הוא הפטיר לעבר המתלונן את מילת הגנאי "מניאק" ונעצר בסמוך אליו. המתלונן, כך נטען, ביקש להימנע מעימות ולפיכך עזב המקום ושם פעמיו לעבר הר הקפיצה על מנת להיפגש עם חבריו לבילוי משותף. המתלונן הגיע ליעדו, ירד מרכבו וחיפש את חבריו. הם לא נמצאו שם. בעודו פונה חזרה לעבר מכוניתו, הפתיעו הנאשם מאחור ודקר אותו בגבו. המתלונן היפנה את פניו לעבר הנאשם ושאל אותו לרצונו וזה, הנאשם, השיב כי הוא מבקש להורגו על שום שהתגרש מאחותו. (הם היו עדיין נשואים אך פרודים באותה עת). מיד לאחר מכן, כך נטען, דקר הנאשם באכזריות ובעוצמה רבה את המתלונן בבטנו, בחזהו, בכתף, בזרוע ובשאר חלקי גופו וזאת בכוונה להמיתו. בשלב מסוים הירפה הנאשם מהמתלונן וברח מהמקום.

על פי כתב האישום, "למרבה המזל" קרובי משפחתו של המתלונן הצליחו  לאתרו והזעיקו למקום עזרה רפואית. המתלונן נותח וחייו ניצלו. על פי התיעוד הרפואי שהוגש לתיק, סבל המתלונן מדקירה בבטן סמוך לטבור, דקירה במעבר חזה בטן שמאל, דקירה בגב מעל הסקפולה ומחבלות נוספות בכל חלקי גופו העליון.

בגין ארוע הפגיעה הועמד הנאשם לדין כאשר המאשימה מייחסת לו עבירה של נסיון לרצח וגרימת חבלה בכוונה מחמירה.

הנאשם כפר באישומים שיוחסו לו ובית המשפט עבר לשמוע הראיות. לאחר כל זאת הגישו ב"כ בעלי הדין בכתב את סיכומיהם והעלו טענותיהם גם בעל פה בדיון שקיימנו בענין, ועתה עלינו להכריע הדין.

כפי שהוסבר לעיל כתב האישום כאילו נכתב מפיו של המתלונן והוא מבטא לחלוטין את גרסתו לארועים. משתיארנו את האמור והנטען בכתב האישום הצגנו למעשה את גרסתו של המתלונן.

הנאשם בתורו הציג גרסה שונה בתכלית. הנאשם מכחיש לחלוטין את טענת המתלונן כי ארע ביניהם מפגש קודם אותו ערב. לדבריו הם "נפגשו" לראשונה בהר הקפיצה. הנאשם, אשר גר בעיר נצרת, מספר כי הינו חובב סוסים וכי היה באותו עת בעליו של סוס, אותו רכש במשותף עם המתלונן, גיסו, בימים טובים יותר. הסוס הוחזק בהר הקפיצה באורווה שהעמיד לרשותו חוסיין חאלד מוסטפה, שהינו בעל עדר פרות וסוסים המוחזקים באזור ההר. יום הארוע חל במהלך חודש הרמדאן של אותה שנה ובאותו יום ממש גם התקיימה הלווית סבו של הנאשם. לאחר שבירת הצום, כך הנאשם, הוא נסע ברכבו להר הקפיצה על מנת להאכיל את סוסו. הסוס שהה סמוך לפסגת ההר ליד האתר שמהווה אתר תיירות. על פי גרסת הנאשם הרי לאחר שהאביס את סוסו הוא עשה דרכו רגלית לעבר פסגת ההר על מנת לצפות בסוסים של אחרים המוחזקים שם. בעודו עושה דרכו עצר לידו רכב, ממנו ירד המתלונן. המתלונן החל לקללו ובידו החזיק סכין. הוא סגר דלת רכבו והפטיר לעבר המתלונן, כי עכשיו הגיע תורו, "יעני רוצה לעשות משהו", כדבריו בעדותו. בהמשך התקדם המתלונן לעברו וחבט בו עם אגרופו בפניו. הוא, המתלונן, הכה בו באגרוף ידו הימנית שבה גם אחז בסכין. לסכין, כך הנאשם, היו שני להבים. הנאשם הסביר כי מעוצמת מכת האגרוף שספג מהמתלונן, הוא נפל ארצה. לדבריו קרב אליו המתלונן ואמר לו כי ברצונו להרוג אותו. לאחר שהוא, הנאשם, נפל ארצה, רכן לעברו המתלונן, שכב עליו וניסה לדקור אותו. הנאשם, כך טענתו, היה כל העת, מוטל על הקרקע כשגבו צמוד לכביש ואילו המתלונן שוכב עליו ומנסה לדקור אותו. הנאשם, כך דבריו, כבר ראה את סופו קרב, אך הוא נאבק על נפשו, דחף את המתלונן והרחיק מעל עצמו את ידו המונפת של המתלונן שאחזה בסכין. הנאשם מתאר מאבק שהתנהל ביניהם עד שעלה בידו להדוף מעל פניו את המתלונן ולברוח מהמקום. הנאשם טען כי בשום שלב לא ראה כי המתלונן נפצע והוא גם אינו יודע הכיצד קרה הדבר. הוא עצמו, כך טענתו, נפצע קלות בראשו בעת הנפילה. הנאשם ברח מהמקום והגיע לביתו. משם ובעצת אביו הוא פנה למשטרה וסיפר למשטרה את גרסתו לארוע. גם במהלך המשפט ולנוכח גרסתו, לא ידע הנאשם לומר הכיצד נפצע המתלונן. גם בא-כוחו הודה בהגינותו כי בהתאם לגרסת מרשו אין הסבר לפשר פציעתו, רבת הפנים, של המתלונן.

כפי שכבר הוסבר, המתלונן והנאשם והם בלבד היו בזירה בעת הארוע. גרסת המתלונן היא עמוד התווך שעליו מושתתת גרסת המאשימה בעוד שעדותו וגרסתו של הנאשם היא אבן הראשה בגרסת ההגנה. אמנם במהלך המשפט הובאו על ידי בעלי הדין ראיות נוספות ונימוקים נוספים אלא שתכליתם של אלה היה לתמוך בחלקים שונים מהגרסאות ולספק להן חיזוקים נסיבתיים. ראיה של ממש, לכאן או לכאן, לא היתה באלה.

מטבע הדברים בנסיבות מעין אלה, ההכרעה אמורה ליפול לאחר שיקבע במי מהשניים ניתן לתת אמון, אלא שבענייננו פני הדברים שונים באשר לדעתי שני הניצים, במהלך חקירת המשטרה וגם משהתייצבו לעדות בבית המשפט, בחרו למסור גרסאות אשר נראו להם כמשרתים את עמדתם ועניינם. לדעתי ועל פי התרשמותי, איש מהשניים לא תיאר ולא מסר את כל הדברים הידועים לו בפרשה אלא בחר למסור בתורו גרסה סלקטיבית וחד צדדית. לדעתי לא ניתן לאמץ אף לא אחת מהגירסאות כפי שנמסרה.

כל גרסה מורכבת למעשה משני חלקים. האחד שבו מספר העד על חלקו שלו בארוע והאחר שבו הוא מעיד על מעשיו והתנהגותו של חברו. לפי מיטב שיפוטי סילוף האמת בעדותו של כל אחד מהעדים הללו בלט יותר שעה שהוא דיבר על חלקו שלו ופחות כאשר הוא תיאר את מעשי חברו, אם כי גם בשלב זה דבריו היו מגמתיים ורחוקים משיקוף האמת הידועה לו. 

עתה משאנו זוכרים את כל הקביעות דלעיל אנווט דרכי בסבך הראיות ואנסה לגבש מסקנות אובייקטיביות באשר להתרחשות, כאשר כל אימת שתסתמן מסקנה כלשהי אאמץ אותה רק לאחר שאמצא לה חיזוקים בראיות נוספות או שעה שהיא תהיה מעוגנת ומבוססת על הגיון הדברים ונסיון החיים.

נפתח הדיון בשאלה הכיצד הגיעו השניים בו זמנית להר הקפיצה, לנקודת ההתנגשות ביניהם. כאמור סיפר המתלונן כי לאחר מפגש אקראי שהתקיים בינו לנאשם, שבמהלכו הקניט אותו האחרון, הוא, העד, עשה דרכו לפסגת הר הקפיצה על מנת להיפגש עם חבריו. גרסה זו נראית לי כבדותה גמורה. מקום המפגש הוא מקום מבודד מחוץ לעיר נצרת, בפסגתו של ההר הידוע בשמו "הר הקפיצה" והמשקיף על עמק יזרעאל בואכה דרומה. ההתנגשות ביניהם התרחשה ביום 11/11/2004 סמוך לשעה 19:00. כידוע חודש נובמבר חל כבר בחורף ומבדיקה שערכתי בלוח השנה של אותה שנה למדתי לדעת כי השבת נכנסה באותו שבוע בשעה 16:16, רוצה לומר בשעה 19:00, שעת המפגש, כבר שררה, מזה זמן ניכר, חשיכה מוחלטת. הטענה כי המתלונן עשה דרכו בליל חורף, בשעת חשיכה, למקום עזוב, מבודד ושטוף רוחות, כיוון שאבתה נפשו לקיים מפגש חברתי עם חבריו, נראית לי חסרת שחר. כפי שהעיד המתלונן הוא לא איתר שם את חבריו ולדעתי מעיד הדבר על כך ומחזק אותי בדעתי שלמעשה הוא לא היה עתיד כלל לפגוש אותם שם. כבדרך אגב וכמי שחיים בתוך עמנו, אנו יודעים כי בעידן האידנא אין נוסעים לפגוש חברים בטרם נעשה תיאום טלפוני או "פלאפוני" וכזה לא נעשה כאן למרות שלמתלונן היה עימו ברכבו טלפון סלולרי.

מנגד אינני מוכן לאמץ גם את גרסתו של הנאשם באשר לנסיבות הגעתו למקום המפגש. אכן הוכח להנחת דעתי כי הנאשם החזיק באזור סוס, שנקנה בזמנו במשותף על ידו ועל ידי המתלונן, אלא שאני מתקשה לקבל את הטענה כי הנאשם הגיע למקום באותו לילה ובאותה שעה על מנת להאכיל את סוסו. מאותם טעמים שדחיתי את גרסת המתלונן, הכרוכים בשעה ובמקום המפגש, קשה לי להאמין שדווקא בשעה זו, שבה כבר שררה חשכה מוחלטת, הגיע הנאשם למקום על מנת להאביס את סוסו. יתרה מזו. לדברי הנאשם בהודעתו במשטרה, ת/21, הרי לאחר שהאכיל את סוסו הוא המשיך לעלות במעלה ההר על מנת לצפות בסוסים אחרים ואז הפתיע אותו המתלונן.

לא שכחתי שבאותה עת חל חודש הרמדאן וגם לא את העובדה שבאותו יום התקיימה הלוויתו של סבו של הנאשם אך עדיין נראית לי מופרכת הגרסה כי בשעה שצויינה לעיל הגיע הנאשם על מנת להשביע את רעבונו של סוסו ובהמשך אף המשיך לסייר שם בשיטוטיו אחר סוסים בשטח.

לדעתי נפגשו השניים באותו מקום מבודד, בשעת לילה, בעקבות "תאום" מוקדם ביניהם וכי הם נדברו להיפגש שם בשעת הלילה על מנת "ליישב" את הסכסוך המתמשך ביניהם בדרך אלימה. בפרפרזה על שאלתו של הנביא עמוס, "הילכו שנים יחדיו, בלתי אם נועדו" (פרק ג'.ג), ניתן לשאול כאן, "היפגשו שניים יחדיו, במקום מבודד ובשעת ליל, בלתי את נועדו".

יתכן והשניים אכן נפגשו באקראי כמה שעות קודם לכן ברחובה של העיר נצרת, שאז הקניט הנאשם את המתלונן, כטענת האחרון, ובאותה הזדמנות "קבעו" להיפגש לשם חיסול החשבון ביניהם ויתכן כי עשו זאת בהזדמנות אחרת, מכל מקום וכפי שכבר קבעתי לעיל אני דוחה את גרסתו של כל אחד מהשניים לפיה מבחינתו המפגש ביניהם היה אקראי ואת גירסתו של כל אחד מהם ולפיה חברו טמן לו מלכודת ומארב במקום.

ומכאן לעצם המפגש ולאשר התרחש במהלכו. על פי גרסת המתלונן טמן לו הנאשם מארב, תקף אותו במפתיע מאחור, נעץ סכין בגבו ובהמשך, משהסתובב והיפנה פניו לנאשם, המשיך הלה לדקור אותו בפראות מלפנים, בחזה ובבטן כשכוונתו לרוצחו נפש. מנגד טען כזכור הנאשם כי משעצר לידו המתלונן והקניט אותו הוא, הנאשם, ניגש אליו לברר את רצונו אלא שאז תקף אותו המתלונן, חבט באגרופו בפניו, כשבידו הקפוצה סכין בעלת שני להבים. הנאשם טוען כי מעוצמת המכה הוא נפל ארצה והמתלונן הסתער לעברו, שכב עליו וביקש להמשיך ולהכות בו ולדקור אותו באמצעות הסכין שאחז בידו. הנאשם, כך טענתו, ניסה להדוף את המתלונן ולהרחיקו מעל פניו על מנת לחלץ את נפשו. בשלב מסוים, כך טוען הנאשם, הוא הצליח להדוף מעליו את המתלונן. הנאשם, כך גרסתו, ניצל את ההזדמנות ונמלט מהמקום. הוא הגיע לביתו ובעצת אביו פנה למשטרה והגיש תלונה נגד המתלונן. הנאשם עשה זאת כאשר בשעות אלו ממש הועבר המתלונן לבית החולים וטופל. הנאשם טען בחקירתו וחזר על כך בעדותו בפנינו, כי לא עשה כל שימוש בסכין או בכלי חד אחר וכי הוא לא פגע כלל במתלונן. את גירסתו הציג הנאשם במהלך שחזור שנעשה עמו ואף צולם, ראו את המוצג ת/5. להלן אצביע על נקודה התומכת באופן מהותי בגרסת הנאשם. כפי שכבר ציינתי טוען הנאשם כי בראשיתו של העימות תקף אותו המתלונן כשבידו המאוגרפת סכין. כבר עם פניתו הראשונה למשטרה ידע הנאשם לספר כי המדובר בסכין שחורה, מתקפלת ולה שני להבים, (ראה ת/9). המתלונן הכחיש מכל וכל עובדה זו. אנשי המשטרה ביקרו באותו לילה וסמוך להתרחשות הארוע באתר הפגיעה וסרקו את מכוניתו של המתלונן. הם מצאו בתוך הרכב חפצים שונים אך לדבריהם סכין לא היתה ביניהם. באותה הזדמנות רס"ר ברונו זרביב גם צילם המכונית ותכולתה, בטרם היא הוזזה ממקומה. באותו לילה מאוחר יותר נגררה המכונית לתחנת המשטרה. כעבור ארבעה ימים מיום הארוע, פותחו התמונות שצולמו בתוך מכוניתו של המתלונן ואז הבחין השוטר, קרואני, באחת התמונות בסכין מתקפלת המונחת על מושב הנהג. (ראה תמונה מס' 4 בלוח התצלומים המהווה את המוצג ת/4). הסכין נתפסה ומהווה את המוצג ת/22. הסכין אכן שחורה ועל אף חזותה התמימה למראה, כשלהביה מקופלים פנימה, הרי לאחר פתיחת הלהבים, נגלית סכין מאיימת ובעלת פוטנציאל פוגעני. כאמור היא תואמת את תאורו של הנאשם. היא נמצאה על מושב הנהג ברכבו של המתלונן, ממש במקום אליו נסוג המתלונן, על פי דבריו, לאחר שנפגע. לטענתו הוא נכנס למכונית לאחר שנדקר ומשם הזעיק עזרה. שם גם נמצאו על המושב כתמי דם מדמו של המתלונן. לדברי השוטרים הסכין היתה נקייה למראה ולא נמצאו עליה כל סימנים ולכן גם לא נבדקה.