הכרעת דין בתיק פ 1058/04

השופט אברהם אברהם

האישום

1.         סכסוך מר בין שני פלגים של משפחה מורחבת אחת עומד ברקע לאירועי כתב האישום. אנו מדברים בסכסוך הדמים המתחולל בין בני משפחת פחורי-חוסייני, סכסוך שבמרוצת השנים גבה קרבנות בנפש. הנאשם משתייך לפלג המכונה 'חוסייני'. הפלג האחר מכונה 'פחורי'. בשנים 2002 ו-2003 נורו למוות אחיו של הנאשם ושני דודניו. בהריגתו של אחי הנאשם הורשע ערפאת פחורי, בנו של גאנם פחורי (להלן - גאנם), והריהו נמנה על פלג פחורי של המשפחה.

2.         על רקע הדברים הללו מתאר כתב האישום כיצד ניסה הנאשם לרצוח את גאנם ביריית אקדח לעברו. המעשה תואר בפירוט רב בכתב האישום, וזו תמציתו: בשעת בוקר של יום 22.7.2004 הגיעו גאנם ואשתו פאטמה (להלן - פאטמה) במכוניתם לנצרת, וחנו סמוך לבנק הפועלים. פאטמה ירדה מן המכונית ונכנסה לבנק. גאנם המתין לה במכונית. הנאשם, ששהה אותה עת במקום כשהוא נושא אקדח, הבחין בפאטמה כשהיא יוצאת מן הבנק. הוא החל עוקב אחריה, על מנת שתובילו לגאנם, על מנת שיוכל לירות בו באקדחו ולהורגו, כנקמה על מות בני משפחתו. הוא עקב אחר פאטמה עד כי חזרה למכונית ונכנסה אליה והתיישבה לצד בעלה-גאנם. גאנם החל נוהג את המכונית באיטיות (בשל עומס התנועה), והנאשם עוקב אחריו כשהוא הולך ברגל. ליד חנות עופות כלשהי עצר גאנם את המכונית על מנת להחנותה, שאז התקרב הנאשם למכונית כשאקדח שלוף בידו, ניגש לחלון שלצד הנהג שם יש גאנם, וירה לעבר גאנם את הכדור הבודד שהיה באקדחו, במטרה להורגו. הקליע חלף ליד גאנם כשהוא משפשף וקורע את חולצתו, אך לא פוגע בגופו. הכדור פגע בפאטמה, שרט אותה בצד שמאל של החזה, חדר לחלק הימני של החזה ויצא וחדר שוב לזרועה הימנית, שם נעצר. אחר כך נמלט הנאשם מן המקום. פאטמה נזקקה לטיפול רפואי, שכלל אשפוז משך ארבעה ימים.

3.         משום המעשים הללו הועמד הנאשם לדין בעבירות של נסיון לרצח (ס' 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977), חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (ס' 333 ו-335(א)(1) לחוק זה) ועבירות בנשק (ס' 144(א)+(ב) רישא לאותו חוק).

התשובה לאישום

4.         הנאשם כפר באשמה. בתשובתו לאישום הוא טען כנגד קבילות ההודאה שנגבתה ממנו בידי חוקרי המשטרה, כשהוא מטיח בהם כי הודאתו נגבתה ממנו בעקבות אלימות שהופעלה כלפיו מצידם, והכל כשהוא חבול ונתון להשפעת סמים. לפי הסכמת הסניגורית המלומדת ראינו להחליט בטענה בדבר קבילות ההודאה במסגרת הכרעת הדין.

הוכחת האישום - מבנה הדיון

5.         את הוכחת העובדות שנפרסו בכתב האישום מבקשת המאשימה להשתית על שני אדנים: האדן האחד - עדויותיהם של גאנם ופאטמה, ואליהם מיתוספת עדותו של עד ראיה שנכח במקום האירוע (אדם עודה שמו, ולהלן - עודה); והאדן האחר - הודאתו של הנאשם במשטרה. את בירור השאלה אם אמנם עלה בידי המאשימה להוכיח את עובדות כתב האישום אנו נפתח בבחינת עדויותיהם של עדי הראיה. בחינה זו תתחלק לשניים, כשהחלק האחד עניינו עדויותיהם של גאנם ופאטמה, והאחר - עדותו של עודה, באשר האחרון חזר בו, בעדותו בבית המשפט, מדברים מפלילים שמסר במשטרה. אחר כך נתפנה לדון בטיבה של הודאת הנאשם, משמע קבילותה - על רקע טענותיו לאיומים ומכות מצד השוטרים, ומצבו בעת שנגבתה ממנו ההודאה, משמע היותו חבול ונתון להשפעת סמים.

6.         זה יהא, איפוא, מבנה הדיון. הלכה למעשה, כל אחד משני האדנים (או שמא יש לומר שלושה) אותם מנינו עתה עשוי להוכיח את האישום באופן נפרד ועצמאי, שהרי יכול, ונמצא את עדויותיהם של עדי הראיה כאלה שתספקנה להוכיח את האישום למעלה מכל ספק סביר, שאז לא תהא עוד משמעות לשאלה, אם הודאת הנאשם ניתנה מרצונו החופשי. הוכחת האשמה עשויה לבוא, מן הצד השני, גם מהודאת הנאשם, אם נמצא אותה קבילה, והוכחה זו עשויה לשכנע, היא לבדה, באשמתו של הנאשם (בצירוף התוספת הראייתית הצריכה לשם כך).

7.         לאחר שקבענו את מבנה הדיון - אנו פונים עתה לבחינתן של עדויות הראיה, ותחילה - עדותם של גאנם ואשתו פאטמה.

העדים-המתלוננים גאנם ופאטמה

8.         לגאנם ולאשתו פאטמה היכרות מוקדמת עם הנאשם, שאיננו אלא קרוב משפחתם, כך ראינו בפרק הרקע לאישום (אותו אישרה הסניגורית המלומדת בדבריה שבעמוד 13 לפרוטוקול). השניים סיפרו (גאנם - בעדותו מעמוד 13 לפרוטוקול ואילך, ופאטמה - בעדותה מעמוד 17 לפרוטוקול ואילך) כיצד נסעו לקניות בנצרת, כיצד עצר גאנם את מכוניתו ליד בנק הפועלים והמתין במכונית עד כי אשתו-פאטמה נכנסה לבנק וחזרה ממנו, וכאשר חזרה - כיצד המשיכו בנסיעה עד לחנות העופות, שם ביקש גאנם להחנות את המכונית, שאז ניגש לעברם הנאשם וירה וברח מן המקום. פאטמה נפגעה מן הירי, והובהלה לבית חולים, כך סיפרו השניים.

9.         פאטמה וגאנם יכולים היו לזהות בוודאות את הנאשם, המוכר להם, כאמור, היטב. הם מסרו על הזיהוי מייד כשנגבתה מהם הודעה בידי החוקרים: גאנם - ביום האירוע, ופאטמה - למחרת היום, בעת שהיתה מאושפזת בבית החולים. הנאשם היה קרוב מאוד אליהם בעת שירה לעברם, ומכאן האפשרות לזהותו באורח ברור. כך ראינו את דברי גאנם, בתשובה לשאלה בחקירה נגדית (ע' 16 לפרוטוקול):

'ש. אני אומר לך שאתה לא ראית את הפנים של מי שירה כיוון שהיה לו כובע מצחיה על הפנים.

ת. אני ישבתי על הכסא (במכונית - א.א.), הוא עמד והפנים אלי. היה מרחק אפס בינינו'.

            ופאטמה אישרה, בתורה, כי זיהתה את הנאשם 'במאה אחוז' (ע' 18 לפרוטוקול).

10.        את עדויותיהם של גאנם ופאטמה כנגד הנאשם יש לראות בזהירות הראויה, על שום האיבה השוררת בין שני פלגי המשפחות בכלל, ובין הנאשם ובין גאנם ובני משפחתו בפרט, על שום הריגתו של אחי הנאשם בידי בנם של המתלוננים. ואמנם מתוך זהירות זו בחננו את שתי העדויות, ומצאנו אותן מהימנות. שני העדים תיארו בפשטות את שארע. בעדויותיהם לא נתגלו כל סתירות, ודאי לא כאלה שראוי ליתן להן משקל של ממש. השניים מכירים, כאמור, את הנאשם היכרות מוקדמת, שהריהו בן משפחתם, היתה להם הזדמנות נאותה לראותו ממרחק קצר מאוד, והם אמנם זיהו אותו כמי שירה בהם. לעדויותיהם של השניים אנו נותנים אמון מלא.

11.        כאמור, סתירות של ממש לא נתגלו בין העדויות לבין עצמן, כמו גם בין העדויות לבין ההודעות שנתנו השניים במשטרה, הודאות שהוגשו בידי ההגנה (נ/1, נ/2 - של גאנם, ו-נ/3 עד נ/5 - של פאטמה). חקירה נגדית שביקשה להצביע על סתירה זו או אחרת בין העדויות לבין ההודאות במשטרה לא יכולה היתה לקעקע את העדויות ואת מהימנותן. כך הוא, דרך משל, ביחס לסתירה כביכול בין דברי גאנם במשטרה, לפיהם הנאשם כיוון את אקדחו 'לעברם', משמע לעבר גאנם ואשתו, בעוד שבמשפט הוא העיד, כי הנאשם כיוון את האקדח 'לעברו'. לפער זה, אם אכן ניתן לכנותו כך, אין כל משמעות בעינינו. שני המתלוננים היו בקו הירי של הנאשם, משום שישבו זה לצד זו, והנאשם בא מן הצד, מן החלון הפתוח שמשמאל לנהג (גאנם).