הכרעת דין בתיק פ 1047/04

החלטתי להרשיע את הנאשמים 1-2 בעבירה המיוחסת להם, לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ולזכות את הנאשם מס' 2 מהעבירה המיוחסת לו בלבד, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

א.         עובדות המקרה על פי כתב האישום

1.         הנאשמים 1-2 הינם קרובי משפחה. בלילה שבין 13.2.04-12.2.04, בשעה 00:30, או בסמוך לשעה זו, עמדו הנאשמים בחצר ביתו של הנאשם מס' 2 בכפר טובא.

2.         באותה עת, נהג עוסמאן הייב ברכב מסוג סובארו, מ"ר 87-297-20 (להלן: "הסובארו"), כשבמושב לצידו יושב מועים הייב, בעל הסובארו (להלן: "המתלוננים"), כאשר השניים חלפו על פני ביתו של הנאשם מס' 2.

3.         עת חלפו המתלוננים על פני הבית, הבחינו בהם שני הנאשמים, והחלו ליידות אבנים לעבר הסובארו, תוך שהם מתקרבים לכביש בו נסעו. האבנים פגעו בסובארו והמתלוננים נמלטו בנסיעה מהמקום.

4.         כתוצאה מיידוי האבנים, נגרם נזק לשמשה הקדמית של הסובארו וכן מספר פגיעות פח.

5.         לאירוע האמור, היו עדים מספר שוטרים מתחנת צפת, אשר אותה עת ערכו סיור שגרתי בכפר טובא. בהבחינם במתרחש, עצרו השוטרים את רכביהם (רכב בילוש לבן וניידת סיור רגילה) וביצעו מעצר של שני הנאשמים. במהלך חיפוש, שנערך על גופו של נאשם מס' 2, נתפס פגיון מתקפל.

6.         לאור האמור לעיל, טענה התביעה, כי במעשיהם האמורים, יידו הנאשמים דבר לכיוון המתלוננים, שנסעו ברכב בנתיב תחבורה, וזאת בכוונה לפגוע בהם או בכלי התחבורה או לסכן את בטיחותם. ובנוסף, החזיק הנאשם מס' 2 בסכין, כשהוא נמצא מחוץ לתחום ביתו או חצריו שלא כדין.

7.         לנוכח מעשים אלו, יוחסה לנאשמים 1-2 עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 - סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה.

לנאשם מס' 2 בלבד יוחסה עבירה לפי סעיף  186|(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 - החזקת סכין שלא כדין.

הנאשמים כפרו בהאשמות המיוחסות להם.

ב.         הערות מקדמיות

8.         לאורך ההליך המשפטי, הוצגו בפני בית משפט זה עדויות רבות, אשר הובאו מטעם כל אחד מהצדדים. עורכי הדין מטעם התביעה ומטעם ההגנה הציגו גרסאות שונות לאירועי אותו לילה. הפערים בין הגרסאות אינם קטנים, והם נוגעים, בחלקם, לנקודות מהותיות בתיק.

9.         בסיכומיהם, טענו באי כח הצדדים, כל אחד מצידו הוא, כי גרסת בעל הדין שכנגד אינה אמינה, אינה עקבית והיא מלאה סתירות פנימיות. כמו-כן, כי עדויות העדים מטעם הצד שכנגד, מלאות גם הן סתירות ואי-דיוקים בנקודות מהותיות, עד כדי ערעור המסד, עליו נשענת פרשת בעל הדין היריב.

10.        אפתח ואומר, כי בבואי לבחון את גרסאות הצדדים, אכן נתקלתי בקושי מסוים. רבות מהעדויות, שהוצגו מטעם התביעה ומטעם ההגנה גם יחד, אכן היו, בנקודות רבות, בלתי קוהרנטיות, וסתרו לא פעם זו את זו. יתרה מכך, מקצת העדויות אף גילו סתירות בתוך עצמן.

11.        עם זאת, לאחר בחינה מדוקדקת של כלל הראיות, בחרתי לאמץ את גירסת התביעה, כפי שעלתה מעדותו של השוטר יוסי פיטוסי (להלן: "פיטוסי"). סבורני, כי עדות זו, היתה עקבית, ברורה, והתיישבה עם יתר הראיות, אשר הוצגו לכל אורך המשפט. יתר העדויות השתלבו עם עדות זו, עד אשר הצטיירה תמונה אחידה ובהירה של מאורעות אותו לילה.

12.        אכן, כטענת הסניגורים, גרסת המתלוננים, במקרה דנן, סבלה לא פעם מאי דיוקים, פרטים שלא התיישבו זה עם זה וסתירות. עם זאת, מקובלת עלי טענת התביעה, לפיה, עדויות השוטרים, אשר נכחו במקום האירוע בעת התרחשותו, מהוות כולן עדויות ישירות ומפלילות, וניתן להסתפק בהן, אף אם עדותם של המתלוננים לוקה בחסר.

כך בעיקר, לאחר שקבעתי, כי אני מקבל את עדותו של השוטר פיטוסי כאמינה, וכי יתר הראיות, ובכללן עדויות יתר השוטרים, מתיישבות עם עדות זו ומשלימות אותה, וכן לאור העובדה, כי לא ראיתי כל סיבה לפקפק ביושרם.

13.        בהמשך לאמור, אפתח בטענות ההגנה, בדבר "תפירת תיק" על-ידי המשטרה לנאשמים או "עשיית קומבינות", כלשונם, על-חשבונם. ובמילים אחרות, הטענות בדבר עשיית יד-אחת של המשטרה והמתלוננים, במטרה להפליל את הנאשמים, על לא עוול בכפם.