הכרעת דין בתיק פ 10309/04

הנאשמים 1, 2 ו- 3 שירתו בתקופה הרלוונטית לכתב האישום במשטרת ישראל ועבדו כבלשים בתחנת משטרת מסובים. הנאשם 4 שירת כשוטר סיור באותה תחנה.

כתב האישום מייחס לנאשם 1 עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ואיומים בניגוד לסעיפים 380 ו-192 לחוק העונשין תשל"ז- 1977, לנאשמים 2 ו-3 עבירה של תקיפה הגורמת חבלה בניגוד לסעיף 380 לחוק הנ"ל ואילו לנאשם 4 עבירה של  סיוע לתקיפה הגורמת חבלה בניגוד לסעיפים 380 ו-31 לחוק הנ"ל.

אין מחלוקת, כי בתאריך 17.3.00, בשעות הערב, מילא הנאשם 4 את תפקידו ועסק בביקורת שגרתית של נהגים בצומת הרחובות רמז והרצל ביהוד, יחד עם חיילת שח"מ צופית אגמון. אותה עת, בשעה 20:30 לערך, נסעו במקום שמעון ביטון (להלן:"ביטון") ומאיר מוגרבי (להלן: "מוגרבי") יחד עם חברם משה יוסף (להלן: "יוסף") ברכבו של האחרון והם נעצרו ליד עמדת הביקורת הנ"ל. לטענת נוסעי הרכב, עצירתם ליד השוטרים נעשתה ביוזמתם, בניסיון לברר את הכתובת למחוז חפצם, כאשר אליבא גרסת הנאשם 4, הרכב נעצר על פי דרישתו, כחלק ממשימתו לבצע בדיקה שגרתית.

אין מחלוקת, כי באותן נסיבות, התבקשו נוסעי הרכב להציג רשיונות ותעודות זהות ואז התברר, כי אלה היו רק ברשותו של יוסף, כאשר ביטון ומוגרבי לא נשאו עמם תעודות זהות. במהלך דין ודברים שהתפתח בין נוסעי הרכב לבין השוטרים, עלבו כנראה ביטון ומוגרבי בשוטרים, ולכן, החליט הנאשם 4  להזעיק תגבורת משטרתית וזו הגיעה בדמותם של הנאשמים 3-1.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בהגיעם למקום, ניגשו הנאשמים 2 ו-3 אל מוגרבי, הובילו אותו בכוח אל מאחורי תחנת אוטובוס שנמצאת במקום ושם הכוהו נמרצות בכל חלקי גופו. בד בבד, ניגש הנאשם 1 אל ביטון, לקח אותו הצידה ושם בעט ברגלו והכה אותו בפניו ובזרועו באמצעות מכשיר קשר. כמו כן, ניגש הנאשם 1 אל מוגרבי ובעט בו בעודו שוכב על הרצפה. נאשם 1 גם איים על ביטון ומוגרבי באומרו, כי כאשר יגיע ליפו, מקום מגוריהם, ידאג להכותם "מכות רצח".

בהמשך לאמור לעיל, על פי הנטען, התלווה הנאשם 1 אל ביטון והסיע אותו בניידת המשטרה, שהייתה נהוגה על ידי הנאשם 4, לתחנת המשטרה מסובים. בדרכם לתחנת המשטרה, הכה הנאשם 1 את ביטון בחלקי גופו השונים, תוך שימוש באגרופים ובמכשיר קשר.  זאת הוא עשה בנוכחותו ולעיניו של הנאשם 4 אשר, על פי הנטען, סייע לנאשם 1 לבצע את מעשי התקיפה, בכך שהמשיך בנסיעה ואפשר לו להמשיך במעשיו באין מפריע.

ראיות התביעה מבוססות על עדויות ביטון, מוגרבי ויוסף כשהן נתמכות בתצלומים ואישורים רפואיים המתייחסים לפגיעה בביטון, על עדויות השוטרת צופית אגמון, הרופא ד"ר וינשטוק שטיפל בעינו של ביטון  ושוטרי מח"ש שעסקו בחקירת המקרה. זאת, למול עדויות הנאשמים, שבהם גלומה כפירה במיוחס להם בכתב האישום.

לצורך הכרעת הדין יפורטו להלן בקצרה מקצת מן העדויות, דהיינו גרסאות העדים העיקריים:

עדי התביעה:

עדות מאיר מוגרבי:

מוגרבי העיד, כי בצהריי יום המקרה שחל ביום ו', הוא שכח את תיקו שבו היו הטלפון הנייד שלו  ותעודת הזהות שלו במגרש הכדורגל ביהוד, שם השתתף במשחק כדורגל כשחקן בקבוצת בית"ר יפו נגד קבוצת יהוד. תיקו נלקח על ידי אחד משחקני יהוד שיצר עמו קשר והם קבעו להיפגש ביהוד באותו ערב לצורך החזרת התיק. לדברי מוגרבי, מאחר שלא היה ברשותו רכב, הוא קבע לנסוע ליהוד עם ידידו יוסף במכוניתו של זה, כאשר אל הנסיעה הצטרף גם ביטון שאותו הם פגשו טרם יציאה. בדרכם, לאחר שנוכחו לדעת שהם מתקשים למצוא את כתובתו של אותו שחקן יהוד, הם נתקלו בניידת משטרה שעמדה בצד הדרך והחליטו להסתייע בשוטרים לאיתור הכתובת המבוקשת. לדברי מוגרבי, יוסף ביצע פניית פרסה ונעצר ליד השוטרים כדי לברר את הכתובת, אלא שאז הם התבקשו להציג את מסמכיהם. בעוד שליוסף, נהג הרכב,  היו כל המסמכים הדרושים, הרי שלו ולביטון לא היו  תעודות זהות. מוגרבי הזכיר, כי תעודת הזהות שלו נותרה בתיק שלצורך קבלתו הוא נסע בעצם ליהוד. לדברי מוגרבי, הוא הסביר לשוטרים מדוע אין ברשותו תעודת זהות, אך אלה לא השתכנעו ועיכבו אותם במקום, תוך שהם מצהירים על כוונתם לעכבם ולקחתם  לתחנת המשטרה.

מוגרבי אישר, כי חוסר הגמישות שהפגינו השוטרים בכך שלא הסתפקו בברור זהותם במסוף המשטרתי, בצירוף העובדה, שהוא מיהר לפגישה עם אותו שחקן יהוד שהמתין לו,  גרם לו לאבד את סבלנותו והוא דיבר בצורה "לא יפה", כהגדרתו, ואפילו התחצף אל הנאשם 4 באומרו: "שוטרים כמוך שמים בפח זבל ביפו". גם ביטון העיר הערות מבודחות בהתייחס להתנהלות הנאשם 4.

לדברי מוגרבי, הוא וחבריו נדרשו על ידי השוטרים להמשיך לשבת ברכב וכך הם עשו תוך שהם מחליפים ביניהם בדיחות וצחקוקים, עד אשר, לפתע, כעבור כ-10 דקות, הגיעו למקום 3 או 4 שוטרים נוספים שהוזעקו כתגבורת, ביניהם הנאשמים 1, 2 ו-3.

בהגיעם, ניגשו הנאשמים 2 ו-3 לעברו, גררו אותו מתוך הרכב לכיוון תחנת האוטובוס שנמצאה בקרבת מקום ושם חבטו בו מכות הגונות בכל חלקי גופו, מבלי אפילו לנסות ולברר עמו דבר. מוגרבי הסביר, כי מלכתחילה, אחד משני הנאשמים ניגש אליו והשני ניגש לטפל ביוסף, אך לאחר שהנאשם 4 והשוטרת אמרו לאותו בלש שיוסף לא עשה דבר שלילי, נפנה גם הוא לטפל בו. מוגרבי הדגיש, כי הנאשם 3 היה הרוח החיה בתקיפתו, כאשר חלקו של הנאשם 2 היה קטן יותר. לא זו אף זו, בעודו שוכב על הרצפה, הגיע אליו גם הנאשם 1 ובעט בו בראשו. לאחר מכן, הוא נלקח לתחנת משטרת מסובים בליווי הנאשמים 2 ו-3, כאשר לאורך כל הדרך הוא ספג מהם הערות מעליבות ואיומים על כך שהוא לא נהג יפה ועל כך שכביכול תקף אותם. בהגיעו לתחנת המשטרה, הוא חש כאבים  וגם הייתה לו נפיחות בראשו והוא ביקש עזרה רפואית, אך בתגובה לכך נאמר לו שהוא עצור בחשד לתקיפת שוטרים ויש לחקור אותו תחילה, מה שהיה מבחינתו תמוה וחסר כל בסיס עובדתי.

עוד סיפר מוגרבי, כי בתחנת המשטרה פנה אליו הנאשם 1 ואיים עליו כי בכל אימת שייתקל בו ביפו הוא יפוצץ אותו ממכות.

מוגרבי שלל את האפשרות שהוא וחבריו השתוללו בתוך הרכב או כי תקף מי מהשוטרים בדרך כלשהי.

מוגרבי אישר, כי הגם שאמר בחקירתו שהוא זקוק לטיפול רפואי, הוא לא פנה בסופו של יום לקבלת טיפול והסביר זאת בטראומה שאותה חווה ובסימפטומים של חרדה מהם סבל בעקבותיה. בנוסף, לדבריו, הוא גם לא רצה להדאיג את אביו ולעשות עניין מהנושא, הגם שכיום, בדיעבד, הוא חושב שזו הייתה טעות וכי היה עושה שירות טוב לעצמו אילו הלך והצטייד בתעודה רפואית.

אשר לביטון, הרי שלדברי מוגרבי הוא ראה אותו מוצא מן הרכב ומובל לצד אחר, אך לא ראה מה קרה עמו שם.

עדות משה יוסף: