1. הנאשמים אחים הם, ובכתבי האישום שהוגשו נגדם (שהדיון בהם אוחד) מואשמים שלושתם בעבירת החבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, והנאשם מס' 1 מואשם, בנוסף לכך, בעבירה נוספת של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין ובעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין.
2. האירועים המתוארים בכתב האישום אירעו בתאריך 6.6.05, ונטען, כי בתאריך זה, בסמוך לשעה 21:00 עמדו ריאד שעבאן עמאש (להלן - "
ריאד"), אחמד פאוזי עמאש (להלן - "
אחמד") ווליד עדנאן עמאש (להלן - "
וליד") בכביש הראשי במרכז הישוב ג'סר א-זרקא. באותה עת הגיע למקום הנאשם מס' 1 כשהוא נוהג במכוניתו, וכאשר התקרב אל ריאד וחבריו סטה מנתיב נסיעתו בכוונה לדרוס את ריאד. ריאד וחבריו קפצו מהכביש למדרכה וכך ניצלו מפגיעת מכוניתו של הנאשם מס' 1, והנאשם מס' 1 התרחק מהמקום.
לאחר שהנאשם מס' 1 התרחק מהמקום, המשיכו ריאד וחבריו ללכת בדרכם, וזמן קצר לאחר מכן שוב הופיע הנאשם מס' 1 וניסה לדרוס את ריאד וחבריו, אך אלה הסתתרו מאחורי עמוד חשמל, ושוב ניצלו מהדריסה, והנאשם מס' 1 התרחק מהמקום.
עוד נטען בכתב האישום, כי ריאד וחבריו המשיכו להתקדם בדרכם, אך זמן קצר לאחר שני ניסיונות הדריסה הראשונים, הגיע שוב הנאשם מס' 1 כשהוא נוהג במכוניתו ועמו אחיו, הנאשמים 2 ו- 3. נטען כי הנאשם מס' 1 היה מצויד במקל ואילו הנאשמים 2 ו- 3 היו מצוידים בסכינים. הנאשמים ירדו ממכונית הנאשם מס' 1 ותקפו את ריאד. הנאשם מס' 1 תקף את ריאד במקל והנאשמים 2 ו- 3 תקפו אותו בסכינים, ודקרו אותו בחלקי גופו השונים, ובעיקר בראשו ובצווארו.
עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשמים הוסיפו להכות את ריאד גם לאחר שנפל על הכביש, ורק לאחר שגרמו לו חבלות חמורות עזבו את המקום.
3. הנאשמים, בתשובתם לכתבי האישום שהוגשו נגדם, כפרו בעובדות המפורטות בכתבי האישום.
4. רשימת העדים בכתב האישום הייתה רשימה ארוכה, ונדרשתי לשמוע את רובם. רוב העדים כלל לא היו נוכחים באירוע כפי שהוא מתואר בכתב האישום, ותרומתם לברור העובדות המפורטות בכתב האישום הייתה אפסית, והצורך לשמוע את עדותם רק האריכה את המשפט שלא לצורך. העדים שלא היו עדים לאירוע עצמו העידו על הקטטה ההמונית שהתפתחה בישוב, ובמהלכה בני משפחתו של ריאד רגמו באבנים את בתי משפחתם של הנאשמים, ובמהלכה נפצע אביהם של הנאשמים.
הקטטה ההמונית שהתפתחה אינה נמצאת בתוך מסגרת הדיון שנקבעה בכתב האישום. לטענת העדים מטעם המאשימה, הקטטה ההמונית התפתחה משום שיצאה שמועה בישוב, כי ריאד נדקר למוות, שמועה שלא הייתה אמת. ריאד אכן נפגע, והובל עוד באותו הלילה למרכז הרפואי ע"ש ד"ר הלל יפה בחדרה, ולקראת צהרי היום שלמחרת שוחרר לביתו, לאחר שקרקפתו נתפרה.
העדים העיקריים שיכלו לשפוך אור על האירועים כפי שהם מתוארים בכתב האישום הם אפוא, מטבע הדברים, ריאד, אחמד ווליד, מחד גיסא, והנאשמים עצמם מאידך גיסא.
5. מבין עדויותיהם של ריאד וחבריו, סימנתי לעצמי, במהלך שמיעת הראיות, את עדותו של ריאד כעדות שניתן לסמוך עליה ולבסס עליה ממצאים עובדתיים. ואולם, משעברתי לשמוע את עדי ההגנה, עדותו של הנאשם מס' 2 עשתה עלי רושם אמין, והתחלתי להטיל ספק בעדותו של ריאד. אף עדות הנאשם מס' 3 עשתה עלי רושם אמין, הגם שלא נעלם מעיני כלל, כי המשטרה חפשה נאשם זה זמן ממושך, ולא עלה בידה למצוא אותו כיוון שככל הנראה הסתתר מפניה, ואף טענת האליבי שהעלה, אינה נקיה מספקות ועומדת בסתירה לעדות דודו הדייג, סמי ג'ורבאן (עדות שתחילתה בעמ' 334 לפרוטוקול).
אופייני למשפטים שעניינם סכסוכים בין-משפחתיים (או ליתר דיוק סכסוכים בין-חמולתיים), שעדויות העדים מושפעות מהשיוך המשפחתי של העד או הקבוצה החברתית עליה הוא נמנה ("אנא ואח'וי עלא אבן עמי, ואנא ואבן עמי עלא (א)לע'ריב"). בהעדר ראיות אובייקטיביות חיצוניות, היכולות לתמוך בגרסת מי מהצדדים או להזימה, קשה עד מאוד לרדת לחקר האמת ולקבוע ממצאים עובדתיים ברמת הוודאות הדרושה להרשעת אדם במשפט פלילי.
6. בה בשעה שהמאשימה רואה את האירועים שאירעו בישוב באותו לילה כשני אירועים נפרדים, שבראשון שבהם נדקר ריאד ובני התפתחה קטטה כללית בישוב, טוען הסנגור, כי יש לראות את האירוע כאירוע אחד מתמשך. להשקפת הסנגור, חוקרי המשטרה שחקרו את האירוע, אמצו מלכתחילה את התפיסה כאילו מדובר בשני אירועים, ומשנשבו בתפיסה זו שוב לא נטשו אותה והחקירה נותבה לאור תפיסה זו. ואולם, לטענת הסנגור, התפיסה שכה שבתה ליבם של חוקרי המשטרה, כאילו הנאשמים דקרו את ריאד וחבריו באירוע אחד ולאחר מכן התפתחה קטטה כללית כאירוע שני ונפרד, אינה נכונה. אמנם, האירוע כולו התחיל במרכז הכפר, ליד חנותו של מועין עמאש, אך הוא נמשך לכדי קטטה כללית באזור בתי המגורים של הנאשמים, ובמהלך הקטטה הכללית נפגע ריאד, ולפי עדותו של הנאשם מס' 2, נפגע דווקא מידי אחיו שלו, זיאד, אשר ביקש לפגוע בנאשם מס' 2, אך החטיא את מטרתו.
לדעת הסנגור, שורש התקלה בחקירת המשטרה הוא בכך, שריאד, אשר אושפז במרכז הרפואי ע"ש ד"'ר הלל יפה למשך הלילה, לא נחקר על ידי המשטרה ולא נשמעה גרסתו, ואיש אף לא בדק האם ניתן לקבל ממנו גרסה עוד באותו הלילה, ולאחר מכן, כבר הושפעה גרסתו מדברים שתואמו עם חבריו.
7. גרסת הנאשמים היא, שהנאשם מס' 1 כלל לא ניסה לדרוס את ריאד וחבריו, שכן בפעם הראשונה כאשר עבר עם מכוניתו ליד ריאד וחבריו, היה בדרכו למסיבת חתונה של בן דודו המתגורר בישוב, ולאחר זמן קצר שב מהמסיבה לביתו כדי לאסוף את אחיו, הנאשם מס' 2, ולהביאו לאותה מסיבה, ואז עבר בפעם השניה ליד ריאד וחבריו. בפעם השלישית, כאשר הנאשמים 1 ו- 2 עשו דרכם למסיבת החתונה, ועצרו ליד ריאד וחבריו, התגרו בהם האחרונים ואז התפתחה קטטה ובמהלכה נפגע ריאד דווקא מיד אחיו, כאשר אחיו ניסה לדקור את הנאשם מס' 2. לגרסת הנאשמים, הנאשם מס' 3 כלל לא היה במקום.
8. לראשונה נגבתה הודעתו של ריאד בתאריך 8.6.05, היינו יומיים לאחר האירועים בישוב, ובאותו יום עצמו מתייצבים אף חבריו, אחמד ווליד, למסור את הודעותיהם שלהם. על כן, לדעת הסנגור, קיים חשש כבד, שעדים אלה תאמו את הגרסאות ביניהם.
שקלתי טענה זו של הסנגור, ואינני יכול לקבוע כי היא נטולת בסיס, ויש לבחון טענה זו לעומקה במיוחד לאור העובדה, כי העדים שלפני העידו כי מזה זמן קיים סכסוך שכנים, בעניינים של מה בכך, בין משפחת הנאשמים למשפחתו של ריאד. יש אפוא להזהר, שבית המשפט לא ישמש כלי באמצעותו צד אחד לסכסוך ינגח את הצד האחר, כדי להשיג מטרות המשרתות את סכסוך השכנים, אך הן זרות לחלוטין לדיני העונשין.
זאת ועוד, פציעותיו של ריאד צולמו על ידי המשטרה (וראה לוח תצלומים ת/2), ולדעתי, הפציעות מלמדות דווקא על פגיעה שנגרמה במהלך קטטה ולאו דווקא על פציעות שנגרמו עקב ניסיון מתוכנן לדקור אותו. אדם המתכוון לדקור אדם אחר, יכוון את דקירתו לאזור רגיש, והדקירה תהיה ממוקדת. לעומת זאת, לוח התצלומים מלמד, כי פציעותיו של ריאד אינן ממוקדות דווקא במקום רגיש אחד אלא מפוזרות על ידו השמאלית, צווארו, ראשו ורגלו הימנית (בסמוך לישבן). מסכים אני עם הסנגור, שאם ריאד היה מותקף על ידי שלושת הנאשמים, כאשר אחד תוקף אותו במקל ושניים דוקרים אותו בסכינים, והוא לבדו מול שלושתם, הרי פציעותיו היו חמורות עשרות מונים מאלה המתועדות בתצלומים שנעשו.
9. בהודעתו מיום 8.6.05 (שעה 10:24) (מוצג נ/1) סיפר ריאד על שני ניסיונות דריסה שעשה מוחמד:
"בחור בשם מוחמד יחיא גורבאן היה בתוך הרכב שלו מסוג סובארו בצבע לבן, הוא ניסה לדרוס אותי ואני זזתי, והוא ברח לבית שלו וחזר אחרי רבע שעה ביחד עם האחים שלו פתחי וגרייב, שלושתם ירדו מהרכב של מוחמד ובאו לכיוון שלי."