הכרעת דין בתיק דרום (מחוזי) 149/12

על פי הודאתו באשמה בכתה"א המתוקן והפרטים הנוספים, מורשע הנאשם בעבירות הבאות:

1. התנהגות מבישה, לפי סעיף 129 לחש"ץ, תשט"ו-1955.
2. העדר מן השירות שלא ברשות על פי סעיף 94 לחש"ץ, תשט"ו - 1955, על כך שנעדר ללא רשות מיחידתו, מל"י xxx,למשך 50 ימים, כמפורט בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום, כ"ח כסלו תשע"ג, 12/12/2012, בפומבי ובמעמד הצדדים.

____(_-_)______­            ____(_-_)____               ____(_-_)____

                              שופטת                                   אב"ד                               שופט

גזר - דין

       הנאשם, סמל א.ח, נותן את הדין בגין עבירה של התנהגות מבישה, שעניינה הגשת מסמכים רפואיים מזוייפים לרשויות הצבא, מתוך כוונה לקבל ימי מחלה רבים ולהסתפח ליק"ר, או מתוך כוונה להצדיק בפני מפקדו את היעדרויותיו מן היחידה.

          כעולה מכתב האישום המתוקן והפרטים הנוספים, קיבל הנאשם מאזרחית בשם ליאת ברבי מסמך הנחזה כמסמך רפואי, מיום 24/09/10, שבו ניתנו לו 14 ימי מחלה, בצד המלצות נוספות. הנאשם והאזרחית הגיעו ליק"ר, ולאחר הצגת המסמך המזוייף, סופח לשם הנאשם לתקופה של 24 ימים. במועד אחר, רכש הנאשם מן האזרחית, תמורת 500 ש"ח, מסמך הנחזה ככזה המעיד על כך שהוא סובל מפריצת דיסק, וממליץ על מתן 14 ימי מחלה. הפעם, בהצגת המסמך ליק"ר, לא ניתנו לו ימי מחלה, שכן סיפוחו של הנאשם ליק"ר לא אושר. בהזדמנות שלישית, רכש הנאשם מאזרח בשם יניר מסאס, תמורת 1,400 ש"ח, מסמך הנחזה כ"מכתב שחרור" מבי"ח "סורוקה", ובו נכתב כאילו ביום 27/01/11 הוענקו לו 21 ימי מחלה. הנאשם מימש את ימי המחלה, ולא הגיע לבסיסו בפרק הזמן האמור.

          בשלוש הזדמנויות נוספות הציג הנאשם בפני מפקדו מסמכים הנחזים כמסמכים רפואיים ממרפאת "ביקור רופא", ובו ניתנו לו כביכול אישורים על קבלת חמישה ימי מחלה במצטבר ותרופות שונות, במהלך החודשים אוגוסט-ספטמבר 2011.

          בגין היעדרויותיו הבלתי מורשות משירותו, במהלך ימי המחלה שניתנו לו שלא כדין, הורשע הנאשם גם בהיעדרות בת 50 ימים מיחידתו.

          מוסכם, כי בחקירתו, הודה הנאשם במיוחס לו, פירט כיצד רכש את ימי המחלה המזוייפים מידי האזרחים הנ"ל, ואף מסר את הדרכים ליצור עימם קשר. ניסיונות לאתר את האזרח מסאס עלו בתוהו.

       הנאשם גוייס לצה"ל בחודש אוקטובר 2008, ושירת תחילה בחיל התותחנים. בעקבות פריצות דיסק מהן סבל, הורד הפרופיל הרפואי שלו ל-45. ביום 30/01/12 השלים את שירותו כעובד כללי, ופוטר משירות ביטחון. עברו המשמעתי אינו נקי.

          מאז סיים את השירות, הקים עסק פרטי לעיצוב פנים באירועים, ולצורך כך נטל הלוואה בת 45,000 ש"ח, בהחזר חודשי של 1,200 ש"ח. במקביל, נרשם ללימודים לקראת הכשרה כטכנאי שירות לקירור ומיזוג אוויר, בשכר לימוד של 7,000 ש"ח (ס/1, ס/3-5). בימים שקדמו לדיון בביה"ד לא עבד, לאחר שנאלץ לעבור ניתוח תוספתן.

       בעדותו, הסביר הנאשם את מעשיו בקשיים הכלכליים בביתו באותה עת. אביו עזב את בית המשפחה לפני כשנתיים. האם משתכרת בצמצום, וסובלת מבעיות שלא תפורטנה עקב צנעת הפרט (ס/2). על רקע זה, קיבל בשעתו הקלות בתפקיד ובשעות העבודה, אך לא היה בהן די, ולכן נאלץ לדבריו לקבל ימי מחלה שלא כדין. במהלכם, יכול היה לעבוד, לסייע לאימו במצוקתה, ולעזור בטיפול באחותו הקטינה. ידוע לו כי נסיבות אלה אינן מצדיקות את העבירות, אך באותה עת, לא הסתגל למסגרת, וביצע את המעשים, אותם הוא מגדיר היום כטפשיים ובלתי אחראיים.

       התביעה ביקשה להחמיר עם הנאשם, עקב השימוש החוזר במסמכים מזוייפים, אשר את כולם (כפי שהעיד בביה"ד) השיג בתמורה כספית בת אלפי שקלים, שאיננה מתיישבת בהכרח עם טענותיו למצוקה כלכלית. נושנות המעשים ועובדת שחרורו של הנאשם משירות עוד קודם להגשת האישום מוצאים מענה מספק בהחלטתה של התביעה לתקן את פרט האישום העיקרי, כך שלא יישא רישום פלילי, ואין להקל עם הנאשם עוד, ולהימנע מהשתת מאסר ממשי כלשהו, בין בכליאה ובין בעבודות צבאיות.

          הסניגור, לעומת זאת, הדגיש את האפלייה שבאכיפת הדין בפרשה. בעוד שננקטו הליכים כנגד הנאשם כאן, הרי כנגד העבריינים העיקריים, שאת פרטיהם מסר לרשויות - האזרח מסאס (שנסיונות האיתור בעניינו היו ממילא דלים) והאזרחית ברבי (שבעניינה כלל לא מתועדים ניסיונות כאלה) - לא ננקטו צעדים כלשהם. לכן, ואף שברגיל, עונש של מאסר בעבודות צבאיות היה הולם את נסיבות המקרה, יש להימנע ממנו כליל, מה גם שיהיה בו כדי לפגוע במסלול עבודתו ולימודיו של הנאשם. בהתווסף נתון זה לנושנות, לשיהוי וליתר הנסיבות האישיות, עתר הסניגור להסתפק בהטלת רכיב של מאסר מותנה וקנס, בצד הורדה בדרגה.

דיון והכרעה

       הנאשם כשל, בשש הזדמנויות שונות ונפרדות, בשימוש במסמכים רפואיים מזוייפים. המסמכים נרכשו על ידו בתמורה כספית, בלתי מבוטלת, והביאו לקבלת כ-50 ימי מחלה שלא כדין. כפי שציין ביה"ד הצבאי לערעורים בעבר, בנסיבות דומות, המדובר במעשים חמורים, המגלמים מעילה באמון המפקדים, וראויים באופן רגיל לעונשי מאסר משמעותיים (ע/85/08 רב"ט חיים פינטו נ' התצ"ר (2008)). הנאשם עצמו הכיר בכך שבנסיבותיו המשפחתיות, מצערות ככל שיהיו, אין כדי להצדיק את מעשיו.