הכרעת דין בתיק דרום 201/13

על פי הודאתו של הנאשם בפני בית הדין, בכתב האישום ובפרטים הנוספים, מורשע הנאשם בעבירות הבאות:

1. שימוש בלתי חוקי בנשק, לפי סעיף 85 רישא לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.
2. בריחה ממשמורת, לפי סעיף 121 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955. 

       ____(_-_)______­                              ____(_-_)____                       ____(_-_)____

               שופטת                                                  אב"ד                                         שופט      

גזר - דין

1. הנאשם, רב"ט ע' ה', הורשע היום בהתאם להודאתו בפני בית הדין בכתב אישום מתוקן ובמסמך פרטים נוספים, בעבירות שעניינן:

שימוש בלתי חוקי בנשק- לפי סעיף 85 רישא לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.

בריחה ממשמורת- לפי סעיף 121 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.

2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 27/06/2013, במוצב אמיתי, במהלך נסיעה בכלי רכב מסוג "סאפרון", נטל הנאשם את נשקו האישי, מסוג "xx תבור", אשר היה תלוי על צווארו, והיה טעון במחסנית כחלק מ"נוהל xx", ודרך אותו. הנשק היה מכוון מספר שניות לעבר שני חיילים: רב"ט מוחמד ג'ואמיס ורב"ט אחמד טליעה, אשר היו ישובים בג'יפ. אז החלו החיילים לצעוק כי הנאשם טען את נשקו. בהמשך לכך, לקח רב"ט מחמוד אבו ג'ליון את הנשק מידי הנאשם ופרק אותו. במהלך הפריקה נפלט כדור תורן מבית הבליעה.

3. ממסמך הפרטים הנוספים עלה כי הנאשם ציין כי ביצע את המיוחס לו כאמור לעיל, כיוון שהיה עצבני לאחר שלא אישרו לו לצאת לביתו, ולכן לא רצה לצאת לפעילות המבצעית. עוד צוין, כי הנאשם הוסיף שביצע את המיוחס לו על מנת לעבור יחידה. עובר לכך, הביע הנאשם, בפני מפקדו, סמל סולימאן סלימאן, את חוסר רצונו לצאת לפעילות ואף אמר, לפני היציאה לפעילות: " אני יעשה משהו" (כך במקור).

4. על פי עובדות פרט האישום השני, ביום 29/06/2013, בבסיס מ"צ אורים, נמצא הנאשם במשמורת הצבא מכוח פקודת מעצר שניתנה על ידי סרן ליאור ברקוביץ'. בשלב מסוים, עת שהה הנאשם בחצר תא המעצר, פרץ הנאשם פתח בגדר, טיפס על גג המבנה וקפץ אל מחוץ לבית המעצר. עם גילוי אירוע הבריחה, הופעלה האזעקה בבסיס מ"צ  xx והחלו חיפושים אחר הנאשם, אשר נמצא לבסוף מסתתר בשירותי בסיס מצ"ח xx הסמוך. ממסמך הפרטים הנוספים עלה, כי הנאשם נמצא על ידי שוטר צבאי, טוראי אילן ארנבורג, כאשר הנאשם היה לבוש בגדים אזרחיים. לשאלת השוטר, השיב הנאשם כי הוא חייל חדש במצ"ח. השוטר ביקש מהנאשם להתלוות אליו והנאשם הודה כי הוא עצור אשר ברח מהמעצר.

עדות הנאשם בבית הדין

5. במסגרת הראיות לעונש, העיד הנאשם בפני בית הדין. מעדותו למדנו כי הינו בן לעדה הבדואית, מתגורר ברהט, יש לו שבעה אחים ושני הוריו אינם עובדים ומתפרנסים מקצבת הביטוח הלאומי. כמו כן, ציין הנאשם כי אחד מאחיו נפצע בתאונת עבודה ואח אחר סובל מבעיות רפואיות קשות. הנאשם סיים את לימודיו בכיתה ט' ועבד בעבודות זמניות על מנת לסייע להוריו. הנאשם ציין, כי שירת במשטרת ישראל במהלך שנה אחת, אך נתקל בקשיים מאחר שטענו כלפיו כי הינו משת"פ. עוד ציין הנאשם כי אירוע מות בן דודו מדום לב השפיע עליו קשות, ומאז לא רצה להיות "האדם הטוב" שהיה לפני כן. עוד ציין הנאשם כי רצה לשרת בצבא מגיל 14-15, אך לא רצה להיות בגדס"ר, אלא רצה להיות חייל בתובלה. לשאלת הסנגור, מדוע היה עצבני ביום האירוע עם הנשק, השיב הנאשם כי רצה לצאת לביתו, על מנת להיות עם אחיו שעבר תאונת עבודה וסירבו לתת לו לצאת, דבר שהעציב את הנאשם. לגבי הבריחה ממשמורת, טען הנאשם כי ביקש להתקשר למ"פ שלו ולא אישרו לו והכוונה שלו בבריחה הייתה למצוא טלפון על מנת להתקשר למ"פ ולבקש ממנו עזרה. לשאלת התובע בעניין זה, השיב הנאשם כי אמנם שוחח עם המ"מ אך כאשר ביקש לדבר גם המ"פ צעקו עליו ואמרו לו כי הדבר אינו אפשרי. עוד ציין הנאשם, כי כאשר השוטר הצבאי מצא אותו מסתתר, הכה אותו, למרות שהוא היה אזוק. לשאלת התובע, האם מעוניין להמשיך בשירות בצה"ל, השיב הנאשם כי הוא רוצה להיות נהג, לא רוצה להיות לוחם מאחר שזה קשה, והחיילים בפלוגה לא מכבדים אותו ולא אוהבים אותו. עוד ציין כי החיילים קינאו בו מאחר שהמ"פ אהב אותו.

טיעוני הצדדים לעונש

6. התובע המלומד, סגן בן דב, הדגיש בטיעוניו כי מעשיו של הנאשם חמורים מאחר שהמניע להם הוא רצונו לשינוי שיבוץ ולאי רצון לבצע פעילות צבאית. בכך, מעשיו של הנאשם פגעו לא רק בכשירות הצבא וחוסנו, אלא גם יצרו סיכון מוחשי וממשי לחיי אדם. התובע הוסיף כי אם נסיבותיו האישיות של הנאשם קשות, יכול היה הנאשם שלא להתנדב לשירות בצה"ל, אך משעה שהתנדב עליו להתנהג על פי הנורמות הנדרשות במסגרת הצבאית.

7. התובע הצבאי הזכיר כי על פי תיקון 113 לחוק העונשין, על בית הדין לקבוע מתחם ענישה בהתאם לרמת הענישה הנוהגת ולשיקולים הקשורים לביצוע העבירה. בעניין זה, ציין התובע כי מעשיו של הנאשם נעשו לאחר תכנון, כאשר הנאשם הזהיר שהוא הולך לבצע מעשה כיוון שלא נתנו לו להשתחרר מהפעילות. עוד ביקש התובע להדגיש את הנזק שהיה עשוי להיגרם מהעבירה שביצע הנאשם. על העונש שיושת על הנאשם להלום את מעשיו והסכנה שיצר הנאשם לשלום הציבור. עוד ציין התובע כי מעשיו של הנאשם פגעו פגיעה משמעותית במשמעת הצבא וכן פגעו בפעילות המבצעית, אשר היו בדרך אליה.

8. התובע הטעים כי במקרים מצערים רבים נגרמו תוצאות חמורות וכואבות כתוצאה מפליטת כדורים. במקרה זה הנאשם דרך את נשקו והביא לגריפת קליע תורן אל בית הבליעה של כלי הנשק והמרחק עד לפליטת כדור היה קצר ביותר, קל וחומר כאשר מדובר בנסיעה בתוך כלי רכב וכלי הנשק מכוון כלפי שני חיילים.

9. לגבי העבירה שעניינה בריחה ממשמורת, ציין התובע כי גרסת הנאשם, לפיה ברח על מנת לטלפן למ"פ שלו לשם קבלת עזרה, אינה יכולה לעמוד מאחר שהנאשם קיבל אפשרות לעריכת שתי שיחות טלפון, בהן דיבר עם הוריו ועם אחד ממפקדיו. לא מדובר ביציאה תמימה מתא המעצר, אלא בפריצת פתח בגדר, עת היה הנאשם לבוש בבגדים אזרחיים במהלך יום שבת, טיפוס על גג המבנה ודומה כי השכל הישר אינו מקבל שהנאשם עשה כל זאת אך על מנת לבצע שיחת טלפון עם מפקדו. גם אם תתקבל גרסת הנאשם, הרי שאף בריחה מהטעם שצוין על ידי הנאשם מצדיקה ענישה מחמירה. זאת, מאחר שמדובר בבריחה ממשית מתא מעצר, המהווה פגיעה חמורה במשמעת הצבאית ויש לשים את הדגש על שיקול ההרתעה, אשר הינו רלוונטי מאוד כאן.