הכרעת דין בתיק דר 54/08

על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן ובפרטים הנוספים, ת/1, מורשע הנאשם בעבירה של התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחש"ץ, התשט"ו 1955.

ניתנה והודעה היום, 09/07/2008, בפומבי ובמעמד הצדדים.

        ____(_-_)______            ____(_-_)____               ____(_-_)____

             אב"ד                              שופט                            שופטת      

גזר - דין

ביום 09/07/08 הודה הנאשם, רס"ל מוסה ולאידה, במיוחס לו בכתב האישום המתוקן ובפרטים הנוספים, זאת במסגרת הסדר טיעון, אשר לא כלל הסכמה גם לעניין העונש. בעקבות הודאתו זו הורשע הנאשם בו במקום בעבירה של התנהגות שאינה הולמת לפי סעיף 130 לחש"ץ.

כתב האישום המתוקן מפרט אירוע שהתרחש ביום 09/01/08 שעה 19:30 לערך. הנאשם, חייל בדרגת רס"ל, בצוותא עם חיילים נוספים היה במשימת סיור ברכב חפ"ק. בדרכם למלא דלק בחטיבה הוחלט לנסוע למחסום כרם שלום על מנת לוודא "כי הכל תקין שם". במקום נמצאה סחורה אשר המכס החרים קודם לכן, שעה שנתבקשה הכנסתה לתחומי רצועת עזה. הנאשם ירד מהרכב ונטל 6 מארזים של סיגריות תוצרת מצרים, כאשר בכל אחד מהם עשרה "פאקטים" של חפיסות. שווי הסיגריות הינו 2,400 ש"ח. הנאשם העמיס את הסיגריות אל רכב החפ"ק. החיילים נסעו לבסיס יחידתם, ושם העמיס הנאשם את הסיגריות אל רכבו הפרטי.

בפרטים הנוספים פורט כי הנאשם התגייס לשירות ביום 22/12/99. החל מיום 16/02/03 הוא מצוי בשירות קבע ומשמש כגשש בחטמ"ר הדרומית. החקירה החלה לאחר שביום 11/01/08 דיווח מג"ד XXX, סא"ל יריב אלבז, למצ"ח כי דווח לו על ידי מנהל המסוף כי חיילים היו מעורבים באירוע גניבה ותועדו במצלמות המסוף בעת ביצוע המעשים. עוד נאמר כי החיילים הודו במסגרת בירור בגדוד בביצוע המעשה והחזירו את הציוד. בפרטים הנוספים מצוין גם כי במהלך האירוע הבחין סמ"פ ב, סגן איברהים היב, מפקדו של הנאשם, כי הנאשם נטל את הפרטים.

הנאשם הושעה משירות ביום 16/01/08 ומצוי בחל"ת מיום 03/03/08. בתיק זה הוחזק הנאשם במעצר במשך יומיים- 13/01/08 עד 14/01/08.

הצדדים הציגו מספר מסמכים כראיות לעונש; ההגנה העידה גם את אל"ם (מיל') פיני גנון, אשר הדגיש בעיקר את הבעייתיות הנוגעת בשירות הבדואים בצה"ל, כמו גם את היכרותו האישית עם הנאשם ומשפחתו.

לאחרונה ניתנו גזרי דין בעניינם של שני נאשמים אחרים בפרשה זו. שני גזרי הדין ניתנו בידי שני מותבים שונים, אך שניהם בראשותה של האב"ד, השופטת סא"ל נועה זומר. מדובר בגזרי דין מפורטים ומנומקים, אשר מכוח  עקרון אחידות הענישה (בשינויים המתחייבים כמובן מהמקרה שבפנינו) מהווים בסיס ראוי ומרכזי גם במקרה הנוכחי.

בתיק דר/57/08, בעניינו של סמ"ר סאהר קנאטרה, דובר כאמור באותו סעיף אישום ובאותו אירוע של נטילת סחורה. אותו נאשם נטל 150 דיסקים ו- 200 כוסות חד פעמיות. יצוין כי ננקט נגדו צעד פיקודי של התרת התחייבותו וסילוקו מצה"ל. בית הדין גזר לאותו נאשם 4 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 2000 ש"ח והורדה לדרגת טוראי.

בתיק דר/56/08, בעניינו של רס"ל נמר אלהוזייל, דובר שוב באותו סעיף אישום ובאותו אירוע, כאשר נאשם זה נטל עכבר למחשב, 20 אוזניות למכשיר טלפון סלולארי, 12 כיסויים לאוזניות, דיבורית לסלולארי, 3 מטענים, 27 רכיבים למחשב, 69 כרטיסי זיכרון, וכן מספר כרטיסים ודיסקים נוספים. גם בעניינו של נאשם זה דובר בהתרת התחייבותו וסילוקו מהצבא, אם כי  מצאו רשויות הצבא לנכון להותיר את הנאשם ביחידת מילואים. בית הדין הטיל על הנאשם שם 4 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 4,000 ש"ח והורדה לדרגת סמל (זאת, בשים לב להצטיינותו בשירות והאפשרות שישוב לשירות מילואים). לפני בית הדין העיד באותו מקרה אל"ם (מיל') גנון, ודבריו נלקחו בחשבון בעת גזירת העונש.

אין חולק כי בפנינו נאשם אשר שירת שירות מסור בחובה ובקבע בתפקידים קשים ומסוכנים, אשר להם תרומה משמעותית למאמץ המלחמתי וההגנתי בזירה קשה ומסובכת. בעברו אין הסתבכויות משמעותיות (ודומה כי אין לייחס משקל רב במיוחד לרישום הפלילי העוסק בהתחייבות ועבודות של"ץ ללא הרשעה בעקבות אירוע של נשיאת סכין). עוד ברור, כפי שהובהר גם במקרים דלעיל, כי שירותם של בני העדה הבדואית בצה"ל הוא שירות אשר טומן בחובו בעייתיות רבה. לא כל בני העדה רואים בעין יפה שירות כזה. אין מדובר בשירות חובה אלא למעשה בהתנדבות. חייל אשר בוחר בצעד כזה של תרומה למדינה מתמודד לא רק עם הקשיים האובייקטיבים הנובעים מעצם טיבו של השירות, אלא גם ובעיקר אולי, עם "הבעיות מבית" ועם התסבוכת אשר צעד כזה עלול לגרום לא רק לו, אלא גם למשפחתו.

בעניינו של הנאשם ישנו כמובן פרט חשוב במיוחד, והוא העובדה שהנאשם נמנה על משפחה שכולה, שכן אחיו נהרג במסגרת שירותו הצבאי, והנאשם רואה את עצמו, וכך רואה זאת גם משפחתו, כממשיך דרכו של אחיו ז"ל. נאמר מיד כי נתנו משקל רב לנסיבה אישית- משפחתית מצערת זו.

התביעה מצידה הציגה בצדק רב את השיקולים לחומרה. למעשה, גם ההגנה לא הצדיקה את התנהגותו של הנאשם. אף הוא הביע חרטה על מעשהו. לא יתכן לחלוק על כך שחייל אשר נוטל ציוד לא לו במהלך שירותו הצבאי ותוך כדי פעילות, פוגע קשות בקוד ההתנהגותי המתחייב מחיילי צה"ל. עם זאת אין להתעלם ממקום ביצוע העבירה, נסיבותיה, שווי הפריטים שנלקחו, האפשרות שהיו מיועדים, לאחר השבתתם, להשמדה או להחרמה, העובדה שהאירוע נעשה לעיני מפקדו, ההודאה המיידית, החזרת הפריטים והבעת החרטה.

עוד נמסר לנו כי הנאשם מצוי בחופשה ובהשעיה זמנית. לא ברור עדיין אם הגורם המנהלי המוסמך יאשר את המשך שירותו בצה"ל. הנאשם מצדו מעוניין מאוד להמשיך ולשרת בתפקידו.

לאור מכלול השיקולים הללו, ולאחר עיון בראיות שהוצגו בפנינו ושמיעת טיעוני הצדדים לעונש, הגענו למסקנה כי איזון ראוי בין השיקול הציבורי לבין הנסיבות האישיות והאינטרסים הפרטיים של הנאשם הספציפי שבפנינו מוביל להטלת העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך 30 יום, אשר ירוצה בדרך של עבודות צבאיות, בכפוף לקבלת חוות דעת הממונה (ולאחר מתן החלטה משלימה מתאימה).