הכרעת דין בתיק דר/400/04

א. פתח דבר

בתחילת הדברים, ובהתאם לסעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אנו מודיעים כי החלטנו פה אחד לזכות את הנאשם, סרן ר' (להלן: הנאשם), מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ב. מבוא

ביום 5 אוקטובר 2004, סמוך לפני השעה 07:00, נורתה הנערה אימאן אל- המאס, ככל הנראה בת 14 בקירוב (נמסר לנו ע"י ב"כ הצדדים כי לפי תעודת לידה פלסטינית שלא הוגשה לבית הדין, גילה בעת האירוע היה 13 שנים ו-10 חודשים, להלן: המנוחה), בעת שהייתה באזור הביטחוני המיוחד האסור לכניסת אזרחים (להלן: האב"ם), בסמוך למוצב "גירית" שליד רפיח, כמאה מטר לערך משער הכניסה למוצב. המנוחה נורתה על ידי חיילי המוצב שהיו בעמדות השונות באותה שעה, ובמקביל לירי הופעלה אזעקת חירום במוצב, שהקפיצה את כל הלוחמים, מלווה בכריזה "מחבל במוצב".

הנאשם, שימש כמ"פ הפלוגה המסייעת, שחייליה איישו את המוצב, והוא נכנס לתפקידו זה כחודשיים קודם לכן. במהלך האירוע האמור הגיע הנאשם בסמוך למקום שבו הייתה המנוחה, וירה תחילה שני כדורים ולאחר מכן חזר לאחור אולם סב על עקביו וירה עוד צרור כדורים, בנסיבות ששנויות במחלוקת בין הצדדים, ועוד נעסוק בכך בהמשך. כל המתואר לעיל, יכונה להלן: האירוע. עניינו העיקרי של משפט זה בטענה כי הנאשם ירה במנוחה מטווח קרוב לאחר שכבר היה ברור שנהרגה ולא נשקף ממנה כל סיכון לנאשם ולחיילי המוצב. 

בפתח הדברים, אנו רואים לפרט בקצרה, את השתלשלות האירועים שבאה לאחר האירוע, ולאחר שחיילים אחדים טענו כי הנאשם ירה במנוחה, בידיעה ברורה כי מדובר בילדה תמימה שכבר אינה מהווה סיכון. הטענות הללו הגיעו גם לידיעת התקשורת, והתפתחה סערה ציבורית בפרשה שנודעה בשם "וידוא ההריגה". בעקבות המידע שהגיע לידיו, הורה הפצ"ר על חקירת מצ"ח, וכעבור כשלושה שבועות, ביום 26/10/04, נעצר הנאשם. הנאשם הוחזק במעצר סגור במשך שבועיים ימים, עד יום 8/11/04, מועד בו שוחרר לחלופת מעצר. ביום 22/11/04 הוגש כתב אישום נגד הנאשם, ומעצרו הפתוח הוארך בהסכמת הצדדים עד יום 23/01/05. יום לאחר הגשת כתב האישום, הודיעה התביעה על תיקון פרטים מסוימים בפרט האישום השני, ושבועיים ומחצה לאחר מכן, ביום 9/12/05 הוקרא כתב האישום המתוקן לנאשם, על ידי מותב תלתא, בראשות כבוד הנשיא.

 בישיבה שלאחר מכן, ביום 30/12/04, שהתקיימה כבר בפני השופטים הח"מ, כפר הנאשם באמצעות סניגוריו בכל פרטי האישום שבכתב האישום, וקודם לכן העלו הסניגורים שורה של טענות מקדמיות, אשר נדחו בעיקרן בהחלטתו של בי"ד זה מיום 24/02/05, לאחר שהצדדים השלימו את טיעוניהם בכתב. מעצרו הפתוח של הנאשם הוארך על ידי האב"ד  הח"מ עד ליום 6/02/05, ובמועד זה ניתנה החלטה לשחרר את הנאשם ממעצרו, וכן להסיר את כל המגבלות שהוטלו עליו קודם לכן, אולם נקבע כי הנאשם לא יוכל לשוב לגדוד שבו שירת עד לסיום משפטו.

ג. כתב האישום ותשובת הנאשם

כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מונה חמישה פרטי אישום, ואינו מתייחס כלל לעצם מותה של המנוחה, אלא עוסק באירועים שהתרחשו לאחר מותה. במילים אחרות, התביעה אינה חולקת על כך שהירי כלפי המנוחה עד שנפגעה היה מוצדק, כפי שעולה גם מתשובת המדינה לעתירה לבג"ץ שהוגשה בעניין זה, אשר קטע ממנה הוגש וסומן ס/19.

שני פרטי האישום הראשונים מייחסים לנאשם עבירות של שימוש בלתי חוקי בנשק. בפרט האישום הראשון נטען כי לאחר שהמנוחה נפגעה, יצא הנאשם ביחד עם קשרו לעבר המקום שבו הייתה שרועה. כשקרב למקום, הורה לקשר לעצור והמשיך לבדו אל עבר המנוחה, "עמד עמידה יציבה בסמיכות רבה אליה, כיוון את נשקו לכיוון מטה וירה בה, במצב בודדת, שתי יריות מטווח קצר". התובע הבהיר בפתח המשפט כי העבירה המיוחסת לנאשם בפרט אישום זה, מתייחסת רק לשתי היריות שירה הנאשם מטווח קרוב ביותר במנוחה, ולא לכל הירי שהיה קודם לכן. הנאשם מודה כי אכן ירה שתי יריות כאמור, אולם הוא כופר בכך שהירי בוצע בחוסר סמכות או ללא נקיטת אמצעי זהירות.

בפרט האישום השני נטען כי לאחר שתי היריות הללו, פנה הנאשם לאחור ושב אל הקשר, אולם מייד לאחר מכן הסתובב ושב למקום שבו שכבה המנוחה, נעמד באופן דומה לעמידתו קודם לכן, "כיוון את נשקו כלפי מטה לעבר הילדה וירה בה, במצב אוטומט, כעשרה כדורים, עד שרוקן את מחסנית נשקו". ביחס לפרט אישום זה, הבהיר התובע כי לטענת התביעה גם ירי הצרור היה מכוון כלפי המנוחה ופגע בה. לא למותר לציין כי בכתב האישום המקורי, לא הופיעו המילים "לעבר הילדה" ו"בה". בכל אופן, הנאשם מודה כי ירה את הצרור האמור, אך טוען כי בכוונת מכוון הצרור לא נורה במנוחה, וגם ביחס לירי זה כופר הנאשם בטענת התביעה כי הוא בוצע ללא סמכות או ללא נקיטת אמצעי זהירות.

פרט האישום השלישי מייחס לנאשם עבירה של שיבוש מהלכי משפט. נטען בו כי לאחר התחקיר הצבאי אודות האירוע שנערך בראשות מפקד האוגדה, כינס הנאשם את חיילי הפלוגה ומסר להם את גרסתו. לאחר מכן קרא לאחד המ"כים, סמל שלומי, בבקשה כי יפנה למג"ד, וישנה מדברים שאמר קודם לכן בתחקיר המג"ד בטענה שלא הובן כראוי. נטען עוד כי כשבוע לאחר האירוע, במהלך שיחה שערך במשרדו עם שלושה קצינים מהפלוגה ועם שני החיילים שהיו בעת האירוע בעמדת התצפית, סמ"ר שחר וסמ"ר עודד, ניסה הנאשם לשכנע את שני האחרונים כי הבחינו רק בירי סמוך לגופת המנוחה, ולא בירי לכיוונה, והוסיף כי ייתכן שבמהלך נסיגתו לאחור תוך כדי ירי, פגע במנוחה בטעות.

הסניגורים טענו ביחס לפרט אישום זה כי הוא פגום מיסודו, מפני שהוא מתייחס לדברים שנאמרו בתחקירים מבצעיים שחסויים על פי חוק, ולא ניתן להגיש על כך כתב אישום. הסניגורים העלו טיעוניהם בעניין זה בשלב הטענות הטרומיות, ובהחלטתנו מיום 24/02/05 קבענו כי אין מדובר בטענה מקדמית, וכי הכרעתנו בסוגיה זו תינתן במסגרת פסק הדין בהליך העיקרי.     

בפרט האישום הרביעי מיוחסת לנאשם עבירה של חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות, ונטען כי הנאשם הורה לפקודיו לסטות מהוראות הפתיחה באש החלות באזור, ולירות על מנת להרוג בכל מי שנכנס לתחום האב"ם הסמוך למוצב, "גם אם זה בן שלוש" כלשונו. הנאשם כפר מכל וכל בפרט אישום זה, והסניגורים טענו כי דבריו ברשת הקשר ביחס לילד בן שלוש לא נאמרו כפקודה ולא התפרשו כפקודה. לדבריהם מדובר בהמחשה על דרך הגוזמה, ואין בין דברים אלה ובין הוראות הפתיחה באש ולא כלום.

פרט האישום החמישי מייחס לנאשם עבירה נגזרת מדרגתו של התנהגות שאינה הולמת.

ד. ההוכחות

נוכח כפירתו של הנאשם בכתב האישום, על כל סעיפיו, התקיימו הוכחות בתיק שבמהלכם העידו 13 עדים מטעם התביעה, והנאשם לבדו העיד במסגרת פרשת ההגנה. חלק מהעדויות היו ממושכות מאוד והתפרסו על פני ישיבות אחדות, ובסה"כ נמשך המשפט על פני 27 ישיבות, אשר אחת מהן הוקדשה לביקור של מותב בית הדין במקום האירוע עצמו. במהלך המשפט העידו כאמור 14 עדים בסך הכול, ונרשמו למעלה מ-800 עמודי פרוטוקול, לא כולל תמצית בכתב של סיכומי הצדדים.  כמו כן הוגשו במהלך המשפט 36 מוצגים מטעם התביעה, ובכלל זה קלטות וידיאו אשר מתעדות עשרות שעות של חקירת עדים בתיק, ו-34 מוצגים מטעם ההגנה.

למעשה, ניתן לחלק את העדים שהעידו בפנינו לשלוש קבוצות שונות: האחת - חיילים וקצינים מהפלוגה, ואף הנאשם בכללם, שמונה במספר בסך הכול, אשר חלקם היו לטענתם עדי ראיה לאירוע; השנייה - ארבעה חוקרי מצ"ח שהיו חברים בצוות החקירה המיוחד (להלן: צח"ם) שעליו הוטל לחקור את הפרשה; והקבוצה  השלישית המצומצמת בהיקפה מקודמותיה - עדים מומחים, שניים במספר, אשר העידו על תחום מומחיותם בעניינים הנוגעים להיבטים מבצעיים של האירוע והגזרה, ורוב עדותם נשמעה בדלתיים סגורות.

להלן נסקור בקצרה את הראיות בתיק, לא לפי הסדר שבו נשמעו העדים, אלא לפי החלוקה שנעשתה לעיל, ונדון במהימנותם של העדים, וכפועל יוצא מכך נעריך את משקל עדויותיהם. לאחר מכן נקבע ממצאים ומסקנות בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ובין היתר נעסוק בשאלות משפטיות אחדות שהועלו במהלך המשפט. כל אלה יובילו אותנו בסופו של דבר להכרעה בשאלת אשמתו של הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. נציין כי המספור של העדים נעשה לפי סדר עדותם בפנינו, ולא לפי סדר אזכורם ברשימת עדי התביעה שבכתב האישום. נציין עוד כי בעת סקירת הראיות, נתייחס גם לדברים שנשמעו בפנינו בדלתיים סגורות, אולם דברים אלה יפורטו בזהירות ובאופן חלקי, ובמידה הדרושה לדעתנו כדי לסייע בקביעת הממצאים והסקת המסקנות, בנסיבות הקונקרטיות שלפנינו, ולא מעבר לכך.