הכרעת דין בתיק 2620/12

1.              כתב אישום מייחס לנאשם עבירה של זריקת חפצים לעבר כלי תחבורה נוסע, לפי סעיף 212(3) לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009. נטען, כי בשעת לילה מאוחרת בתאריך 11/04/12, נסעו הנאשם וחבריו בכביש מס' 60 מבית לחם לכיוון חברון. הנאשם נהג ברכב, לצידו ישב שריף נירוח', מאחוריו לואי פראח ומאחורי שריף סאמר נתשה. הארבעה זיהו את הרכב בו נהגה המתלוננת, הגב' רעות טוביה, אשר נשא לוחיות זיהוי ישראליות (להלן: "רכב המתלוננת") והחליטו לידות לעברו אבנים. הנאשם עצר את רכבו, סאמר ולואי ירדו, לקחו כל אחד אבן בגודל כף יד ועלו בחזרה. או אז, החל הנאשם בנסיעה מהירה, צמצם את המרחק ועקף את רכב המתלוננת מצידו השמאלי. כאשר כלי הרכב נסעו במקביל, במהירות של 80 קמ"ש לערך, השליכו לואי וסאמר את שתי האבנים לעבר רכב המתלוננת ופגעו במכסה המנוע.

ההליכים בתיק

2.              בתשובה לכתב האישום, הודתה ההגנה שהנאשם וחבריו יידו שתי אבנים לעבר כלי תחבורה נוסע באופן המפורט בכתב האישום, אולם טענה כי היה זה רכב אחר ולא רכבה של המתלוננת. טענה נוספת שהועלתה, היא שאבן אחת בלבד פגעה ברכב המתלוננת.

3.              בהתאם להסכמות שהושגו בין הצדדים ולגדר המחלוקת המצומצם, התקבל חומר הראיות וסומן כמפורט במסמך "הודעה על הגשת חומר ראייתי". בהמשך, נשמעה עדותם של סאמר ולואי, אשר התבקשו להתייחס בעיקר לשאלת האופן שבו יודו האבנים. השניים הדגימו את האופן שבו יודו האבנים, ממצב של ישיבה ברכב, באופן דומה: בתנועה סיבובית מלפנים לאחור, הם הושיטו את אמת יד ימין אל מחוץ לחלון והשליכו את האבנים. האבנים הושלכו ברגע שבו כלי הרכב היו מקבילים וממרחק של פחות ממטר. לדברי סאמר, רכב הנאשם הקדים במעט את הרכב עליו יודו האבנים, כך שהחלק האחורי של רכב הנאשם היה מול החלק האחורי של הרכב השני. שני העדים העידו כי לא זרקו את האבנים בחוזקה.

סיכומי הצדדים

4.              בסיכומיה, ביקשה התביעה להרשיע את הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום. התביעה הדגישה כי מדובר בזריקת אבנים במתווה ייחודי מאוד; על פי שתי הגרסאות של האירוע, כלי הרכב נסעו באותו כיוון והרכב הראשון עקף את השני משמאל. התביעה ציינה כי קיימת התאמה בפרטים נוספים כגון, מיקום האירוע - על כביש מספר 60 לכיוון חברון ולפני הפניה שמאלה לכביש מספר 35 לכיוון קריית גת; שעת האירוע - 1:42 לפי גרסת המתלוננות ו- 2:00 לפי גרסת הנאשם ושותפיו; ותאריך האירוע - התאריך שבו נוקבות המתלוננות מצוי בטווח התאריכים הנלמד מגרסאות הנאשם ושותפיו.

5.              התביעה הטעימה כי הפער בין הגרסאות נוגע לצבע הרכב שממנו נזרקו האבנים; לפי המתלוננות - כסוף, ואילו לטענת הנאשם - רכבו מוזהב. לשיטת התביעה, אין לייחס לאי ההתאמה האמורה משקל רב, כיוון שההתרחשות הייתה קצרה ומהירה והתרחשה בשעת לילה מאוחרת. עוד הוסיפה התביעה, כי היא עומדת על בקשתה להרשיע את הנאשם בכך ששתי האבנים שיודו פגעו ברכב המתלוננת. את בקשתה האחרונה, ביססה על אמרת הנאשם, שמסר כי נשמעו חבטות קלות ולא חבטה אחת. מכאן למדה התביעה כי מספר אבנים פגעו ברכב המתלוננת.

6.              ההגנה הסכימה להרשעת הנאשם בעבירה המיוחסת לו, אך ביקשה כי בית המשפט יקבע כי מדובר באירוע שונה מן האירוע עליו התלוננו המתלוננות. ההגנה הדגישה מספר פערים בין הגרסאות התומכים בבקשתה: (א) סוג הרכב ממנו נזרקו האבנים - המתלוננות מציינות שהאבנים נזרקו מרכב תוצרת יונדאי בצבע כסוף ואילו הנאשם מבהיר כי הוא נסע ברכב תוצרת אופל אסטרה בצבע זהוב; הסנגור הדגיש כי התאורה במקום הייתה טובה ולכן מדובר בפער משמעותי;            (ב) המתלוננת אור מוסרת כי ברכב ממנו נזרקו האבנים היו שני אנשים, ואילו מהאמרות של הנאשם וחבריו עולה שהם היו ארבעה ברכב; (ג) בניגוד להודעתה של אור לפיה רק האדם שישב ליד הנהג זרק את האבנים, הנאשם ושותפיו מוסרים שגם סאמר, שישב במושב האחורי מימין, זרק אבן; (ד) מאמרתו של שריף עולה כי ברכב עליו יידו את האבנים ישבו שני אנשים או יותר ואילו בהודעותיהן, מבהירות המתלוננות כי ברכבן ישבו חמישה אנשים.

7.              באשר למיקום האירוע, טענה ההגנה, כי לא ניתן לקבוע בוודאות מגרסאות הנאשם ושותפיו שיידוי האבנים התרחש בסמוך לפניה ימינה אל כביש מספר 35; אפשר שהאבנים יודו במרחק רב מן הפניה לכביש מספר 35. באשר לתאריך האירוע, נטען כי הואיל והנאשם ושותפיו מציינים טווח רחב של מועדים, לא ניתן ללמוד מאמרותיהם על המועד שבו ארע האירוע ולהגיע למסקנות לגבי התאריך. לאור אי ההתאמות האמורות, טען הסנגור כי קיים ספק סביר המחייב לקבוע כי מדובר בשני אירועים נפרדים ושונים.

8.              ההגנה הסכימה כי ההחלטה לידות את האבנים התקבלה על דעת כל בני החבורה, אך ביקשה לחדד ולקבוע שלואי הוא שהעלה את הרעיון לבצע את העבירה. עוד התבקש בית המשפט להכריע שרק אבן אחת פגעה במטרתה.

דיון והכרעה

9.              בפתח הדברים, נדרשת התייחסות קצרה למשקל הראיות שהוגשו בהסכמה ולהליך קביעת הממצאים העובדתיים הנגזרים מהן. כאמור, כל חומר הראיות בתיק הוגש בהסכמה, באין חולק על קבילות הראיות (מלבד עדויות שמיעה) או משקלן. על פי ההסכמה, שניים מן העדים העידו בפני בית המשפט בנוגע לאופן שבו נזרקו האבנים. גם באשר לעדויות שנשמעו, לא הועלו טענות כי משקלן מופחת. מכאן, שאין צורך להתעכב על שאלות הנוגעות לקבילות, למהימנות ולמשקל. כל העדויות תתקבלנה ותזכינה למשקל מלא (ראו ע' איו"ש 85/94 אבו מחסן נ' התובע הצבאי, פש"מ ט' 359).

10.          כבר הובהר, כי גדר המחלוקת המרכזי הוא בשאלת הזהות בין התלונה להודאות בני החבורה. כיצד תוכרע השאלה שבמחלוקת? תחילה יקבע סיפור המעשה הנלמד מאמרות הנאשם ושותפיו; בהמשך יושווה הסיפור עם פרטי האירוע שנמסרו על ידי המתלוננות; ורק לאחר מכן, ניתן יהיה לקבוע, האם מדובר באירוע אחד או בשני אירועים שונים.

11.          בחינת אמרות הנאשם ושותפיו: אמרותיהם של בני החבורה משתלבות, תומכות זו בזו ומשלימות האחת את רעותה. הפרטים העיקריים המאפיינים את האירוע תואמים. לא נתגלו באמרות סתירות או פערים משמעותיים. הנאשם ושותפיו אינם נוקבים בתאריך המדויק של האירוע ומתייחסים אליו באופן כללי בלבד. לפרטים מסוימים, קיימת התייחסות רק באחת מהאמרות: כך למשל, רק באמרתו של שריף קיימת התייחסות למספר האנשים שנסעו ברכב המתלוננת ולשעת האירוע המדויקת; ו סאמר הוא היחיד שמפרט נקודות ציון בנתיב נסיעתם. קיימים גם פרטים שבהם אין התאמה מלאה; כך לדוגמא, העדים חלוקים בשאלה מי יזם את האירוע. בנוסף, ניכר ש לואי מנסה לקחת על עצמו את כל האחריות לאירוע ולהפחית מאחריותם של האחרים, וזאת על אף שאמרתו משרטטת את האירוע בקווי מתאר דומים לאלו שבהם בחרו שותפיו.

12.          הנה כי כן, זהות מלאה בכל הפרטים, לרבות הפרטים ה"קטנים" - אין. אך גם אין סיבה לתמוה על כך; כך הם טבעם של דברים ואלו הם מגבלות התפיסה האנושית. רגע זריקת האבנים היה קצר ביותר ונמשך שניות בודדות. תחילתו בעקיפת הרכב משמאל וסופו בהמלטות בנסיעה מהירה. מהאמרות ניתן ללמוד כי האירוע היה בלתי מתוכנן ומרגש. ניסיון החיים מלמד, כי אירוע מרגש מתואר על ידי עדים באופן שונה, כל אחד על פי תפיסתו ובהתאם לפרטים שנקלטו בחושיו.

13.          על בית המשפט מוטל הנטל לבחון במבט כולל את מכלול ההודאות של הנאשם וחבריו ולהשוות ביניהן. לאתר את הפרטים המשתלבים היטב במכלול להתעלם מהפרטים שאינם מתאימים לתמונה הכוללת. יש לזנוח נתונים שהשכל הישר וההשוואה למארג הראיתי מלמדים כי הם שגויים. בסופו של דבר, יש לצייר את פרטי האירוע בהתאם לנתונים הנתמכים במכלול העדויות והמסתברים כמשקפים נכונה את ההתרחשות שארעה (ראו והשוו ע' 1467/07 התביעה הצבאית נ' יאמין [פורסם בנבו; ניתן ביום 16/10/07]). בהתאם לקווים המנחים הללו, נבחנו אמרות הנאשם ושותפיו ונקבע סיפור המעשה הנלמד מהן.

14.          והנה מעשה שהיה כך היה, בשבוע השני לחודש אפריל השנה, ביקרו הנאשם ושותפיו את חברו של סאמר בבית לחם, על מנת לסייע לו לפתור סכסוך הנוגע למקרקעין. בשעה 1:45 בקירוב, הסתיימה פגישתם והם פנו לשוב לביתם. בני החבורה התיישבו ברכבו של הנאשם, רכב מסוג אופל אסטרה בצבע זהב, והנאשם הסיעם אל ביתם שבחברון. מאחורי הנאשם ישב שריף, מימין לנאשם ישב לואי ומאחורי לואי ישב סאמר. במהלך הנסיעה בכביש מספר 60, זיהו רכב שנשא לוחיות זיהוי ישראליות ונסע לכיוון חברון. בשלב זה, העלה לואי את הרעיון ליידות אבנים לעבר הרכב. הנאשם וחבריו שוחחו ביניהם על התוכנית והסכימו לבצעה. ההחלטה התקבלה במהלך הנסיעה באופן ספונטאני, ללא תכנון מראש. בהמשך לאמור, עצר הנאשם את הרכב ואפשר ללואי לרדת ולאסוף שתי אבנים, שגודלן כגודל כף יד או כגודל כדור טניס. מייד לאחר מכן, הגביר הנאשם את מהירות נסיעתו, עד אשר עקף את הרכב הישראלי, כמה מאות מטרים לפני הפניה לכביש מספר 35. בשלב זה, בעודם נוסעים במהירות של כ-80 קמ"ש, זרקו לואי וסאמר, כל אחד אבן אחת, לעבר הרכב. אחת מהאבנים פגעה במכסה המנוע. הנאשם וחבריו נמלטו מן המקום בנסיעה, פנו ימינה בכביש מספר 35 לכיוון קריית גת ושבו אל ביתם.

15.          עדויות המתלוננות, אחיות, ניתנו מייד לאחר האירוע בתאריך 11/04/12 לפנות בוקר. הן סיפרו, כי חזרו לביתם בקרית ארבע מירושלים, בנסיעה בכביש מספר 60. הן נסעו ברכב של אביהן מסוג סיטרואן ואיתן ברכב נסעו שלושה אנשים נוספים, שישבו במושב האחורי. בשעה 1:42 עקף אותן רכב חדש בצבע כסף, הנושא לוחיות זיהוי פלסטינאיות. מהחלון הקדמי של הרכב, יודו לעברן, לאחור, שתיים או שלוש אבנים, אשר פגעו במכסה המנוע והותירו סימנים. הן ניסו לעקוב אחר הרכב ממנו נזרקו האבנים על מנת לצלמו וזיהו כי הוא פנה ימינה לכביש מספר 35, אולם לא הצליחו לרשום את מספרו. אור זיהתה שברכב השני ישבו שני אנשים.

16.          לאחר השוואה בין שתי הגרסאות המתארות את האירוע, יש לקבוע, כי בפרטים המהותיים, המאפיינים את האירוע והמייחדים אותו, ישנה זהות והתאמה. תחילה, יובהר כי השיטה שבה יודו האבנים היא ייחודית ביותר. ניסיון החיים מלמד, כי התלונות השגרתיות בדבר יידוי אבנים, עניינן ביידוי אבנים לעבר כלי רכב נוסע על ידי עבריינים הנמצאים בצידי הכביש. תלונות מסוג אחר עוסקות ביידוי אבנים במסגרת הפגנות המוניות אלימות, לעבר כוחות צה"ל או לעבר רכוש. והנה כאן, התלונה מתארת התרחשות בלתי שגרתית ואף נדירה.