הכרעת דין ברוב דעות הקובעת כי 3 קטינים בצעו עבירות מין קשות בקטין ופצעוהו בבית המעצר קישון ושבשו הליכי משפט

א.      כללי:

קבענו כי, הנאשמים בהיותם קטינים ביצעו עבירות לפי סעיפים 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(3) + (5) + 29, סעיף 334+ 335(א)(2)+ 29 וכן סעיף 244+ 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), דהיינו, מעשה סדום בנסיבות מחמירות בצוותא חדא, פציעת המתלונן בנסיבות מחמירות בצוותא חדא ושיבוש הליכי משפט.

עיקרי הדברים הובאו בהרחבה בהכרעת הדין, ולא נשוב לפרטם, אלא, בתמצית בלבד ולצורך כך נציין כי המתלונן והנאשמים שהו בבית המעצר קישון מתוקף החלטות שיפוטיות, וביום 21.11.09 סמוך לשעה 14:00 הובילו הנאשמים את המתלונן לתא שירותים בחצר בית המעצר שם אחזו בו הנאשמים 2 ו- 3 ונאשם 1 הפשיטו ממכנסיו והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן מספר פעמים, ללא הסכמתו.

בהמשך, החדיר נאשם 2 את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן מספר פעמים, בעוד הנאשמים 1     ו- 3 אוחזים בו.

לאחר מכן הנאשמים 1 ו- 2, כל אחד בתורו, בידיעת נאשם 3 אשר שמר אותה עת מחוץ לדלת השירותים, החדירו את איבר מינם לפי המתלונן עד הגיעם לסיפוק מיני בפיו.

בהמשך,  בסיום מעשיהם, לקח הנאשם 1 כבל, אותו הביא נאשם 3 ובנוכחות נאשמים 2 ו- 3 חורר את אוזנו הימנית של המתלונן תוך שהנאשמים מורים למתלונן להשאיר את הכבל באוזנו כסימן להיותו "עבד" שלהם.

בתום מעשיהם, איימו הנאשמים על המתלונן לבל יספר את שעשו בו לאיש, שאם כן, יפגעו בחייו.

ב.       תסקיר קורבן:

בתמצית בלבד נתייחס לתסקיר הקרבן שהוכן בעניינו של המתלונן, על מנת להימנע מפגיעה בצנעת הפרט של הקטין.

בפתח התסקיר מתארת עורכת התסקיר, הגב' רחל מרום, פגישתה עם הקטין כך:

"פגשנו עלם יפה תואר, שלא מישיר מבט [...] מעט לדבר עימנו - מפאת הקושי שלו למלל את תכני הטראומה והשלכותיה על חייו- ששפת הגוף שלו ביטאה הרבה מאד כאב וכעס. הוא הרבה לבכות ולתאר במילותיו תחושות קשות של חוסר אונים, זעם וייאוש. לדבריו מאז הפגיעה חייו התרסקו והוא מסוגר ב ד' אמותיו, ספון בביתו חסר כל מעש" (בעמ' 1 לתסקיר).

התסקיר מפרט את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המתלונן, בהיותו הבן הצעיר למשפחה בת 3 ילדים, אביו נפטר בהיותו בן 4, ואימו נישאה בשנית.

משפחת המתלונן עלתה לארץ לפני מספר שנים והוריו אינם עובדים. מאז המקרה, שוהים כל שעות היום בביתם ומטפלים בבנם, המתלונן, עקב ההתדרדרות במצבו הנפשי והתפקודי. לפיכך, מצבם הכלכלי ירוד ביותר. 

לדברי הוריו, המתלונן היה ילד ונער פעיל מאד חברתית, הדריך בתנועת נוער ולמד בבית ספר אשר שם דגש על מעורבות בקהילה והתנסויות חווייתיות, היה "מאושר ומוקף בחום ובהערכה", הייתה לו בת זוג והיו לו חברים רבים- רובם משרתים כיום בצבא, בעוד הוא נמצא בלתי כשיר לשירות צבאי בשל מצבו הנוכחי.

בהתייחס לפגיעה נשוא כתב האישום, צוין בתסקיר כי הפגיעה היוותה עבור המתלונן אירוע טראומטי ביותר, בפרט כשבוצעה על ידי שלושה פוגעים מבלי שנותר לו כל סיכוי להתגונן, ולנוכח התרחשותה בחצר בית המעצר, במקום בו היה אמור להיות מוגן ובטוח. עקב כך, נפגע המתלונן בגופו ובנפשו וכיום הוא "שרוי במצב פוסט- טראומטי (P.T.S.D) קשה" (עמ' 2 לתסקיר).

עוד צוין, כי המתלונן נמצא כעת במצוקה גדולה ביותר, בבדידות חברתית ובתחושת בושה, הוא אינו מצליח להתאושש מן המקרה שארע לו ולחוש תקווה להחלמה ביחס לעתידו, ואף ציין כי הוא חש כמי שנדון לחיות כך את אחרית שנותיו.

האירוע דנן השליך על המתלונן ברבדים ובתחומים רבים בחייו. בין היתר צוין כי מאז המקרה אינו מצליח להירדם, ובעת שנתו הוא מרבה לחלום ומתעורר בבעתה מסיוטים, הוא מרבה לבכות, לזעוק, סובל ממצבי רוח משתנים וקיצוניים, מפרצי זעם, מהבזקי זיכרון, מבעיות אכילה (הקאות) ומתחושת גועל וזוהמה, הוא חש מוכתם ומתקשה לצאת מביתו. כמו כן צוין, כי המתלונן סובל מפגיעות ומכאבים גופניים ומתחושות מתח ולחץ.

לסיכום, המליצה עורכת התסקיר השתת פיצוי כספי משמעותי על הנאשמים, אשר עשוי לסייע למשפחה בהמשך הטיפול והדאגה למתלונן בתהליך שיקומו, וזאת בפרט לנוכח המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה משפחתו, עלויות הטיפולים הכבדות והטיפול הצמוד בו, אליו נדרשים הוריו.

ג.       תסקיר שירות מבחן: