הכרעה בתובענה לפסק דין הצהרתי במקרקעין, חוזה למראית עין, תרמית

לפניי תובענה מיום 6/7/15 שהגישה התובעת למתן פסק דין הצהרתי לפיו הסכם המכר מיום 7/9/11 שנחתם בין הנתבעים 1 ו-2 לנתבע 3 בקשר לנכס מקרקעין המהווה דירת מגורים ברח' XXXXXX בהידוע כחלקה XXX בגוש XXXX (להלן: "הנכס" או "הדירה") הינו הסכם למראית עין, אשר נועד להתחמק מתשלום חוב הנתבעים 1 ו-2 לתובעת ולכן דינו להתבטל. לחילופין, התבקש בית המשפט להצהיר כי יתרת הזכויות של הנתבעים 1-3 לאחר סילוק החוב לנתבע 4 מעוקלות לזכות התובעת להבטחת תשלום פסק הדין שניתן לטובתה בתמ"ש 3590-05-11.

רקע כללי, הצדדים, פרוט טענותיהם ופרוט ההליכים :

1. הגב' י.ש (להלן : "התובעת" ו/או "שושנה") הינה אחותה של הנתבעת מס' 1 , הגב' ר.ע ( להלן: "הנתבעת" ו/או "ר'"). הנתבע מס' 2 י.ע. (להלן: "נתבע 2" ו/או "י'" ) הינו בעלה של הנתבעת.  הנתבע מס' 3 א.ת הינו נכדם של הנתבעים 1-2 בנה של בתם של הגב' ב.ת הנשואה לר.ת (להלן: "הנתבע 3" או "א'").

2. זכויות הנתבעים 1 ו-2 בנכס רשומות אצל עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "עמידר" או "החברה המשכנת") ומנהל מקרקעי ישראל. ביום 26/11/11 נרשם לטובת בנק ירושלים בע"מ, נתבע 4 (להלן: "הבנק") משכון על זכויותיו החוזיות של הנתבע 3 בנכס וזאת בהתאם להסכם מכר מיום 7/9/11 לפי זה רכש את זכויות הנתבעים 1ו-2 בנכס.
3. ביום 2/5/11 הגישה התובעת כנגד הנתבעים 1 ו-2 וכן הוריו של הנתבע 3 בני הזוג ב.ת ור.ת תביעה כספית תמ"ש 3590-05-11(להלן: "ההליך הקודם" או "התביעה הכספית").

בתמצית אציין כי במסגרת ההליך הקודם עתרה התובעת לחיובם הכספי של הנתבעים בגין הלוואה שנטלה עבורם ואשר לטובת הבטחתה משכנה את ביתה. הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם לשאת בתשלומי המשכנתא ובשל כך מימש בנק מזרחי טפחות את המשכנתא שנרשמה על ביתה של התובעת וזו אבדה את קורת הגג מעל ראשה.

ההליך הקודם נוהל בראשיתו בפני כב' השופט בן ארי וביום 24/12/13  הועבר לטיפול מותב זה. ביום 7/8/14 ניתן על ידי פסק דיו לפיו חוייבו הנתבעים 1ו-2 ביחד ולחוד עם בני הזוג ב.ת ור.ת לשלם לתובעת את הסך של 297,466.92 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה 2/5/11 ועד לתשלום בפועל. כן חוייבו הנתבעים לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ וכן להשיב לה את הסך ששולם על ידה למומחה שמונה ע"י בית המשפט לשם עריכת חוות דעת חשבונאית לעניין גובה החוב ואגרת בית המשפט ששולמה על ידה.

4. לטענת התובעת משלא שילמו הנתבעים בהליך הקודם את חובם לתובעת עפ"י פסק הדין פתחה היא תיק הוצל"פ לשם ביצוע פסק הדין. לאור גובה החוב ולאחר שהליכי הגבייה שננקטו לא הביאו כספים משמעותיים שקלה היא למנות כונס נכסים על זכויות הנתבעים 1ו-2 בנכס ע"מ לממשו. לאור זאת פנה ב"כ לעמידר לקבלת אישור זכויות עדכני בקשר לנכס. ביום 25/5/15 הוצא לבקשת ב"כ התובעת אישור זכויות מיום 19/5/15 עם הערה בדף נלווה כי אישור זכויות זה הופק ונשלח קודם לעו"ד סטמרי ב"כ הבנק. מוסיפה וטוענת התובעת כי ב"כ נדהם לגלות כי באישור הזכויות החדש הוספו שתי הערות חדשות ביחס לאישור הזכויות הקודם שהוצא לבקשתה ביום 17/6/14 במסגרת עיקול שהטילה במסגרת ההליך הקודם. ההערה הראשונה: "קיימת הערת אזהרה מתאריך 11/3/2010 צו מינוי כונס נכסים מס' 01-01657-10-7". הערה שנייה: "לא התקבל הסכם ומסמכים להעברת הזכויות לאחרים".

            לאור האמור באישור הזכויות פנה ב"כ התובעת לב"כ הבנק עוה"ד סטמרי וביקש לברר את הקשר שלו לנכס ו/או לנתבעים 1 ו-2. או אז הודיע עוה"ד סטמרי כי הוא מייצג את הבנק אשר העמיד לטובת הנתבע 3 משכנתא לרכישת הנכס מהנתבעים 1ו-2. עוד הוברר כי הנתבע 3 אינו עומד בהחזרי המשכנתא ובכוונת הבנק לממש את המשכון.

5. לפיכך עתרה התובעת ביום 6/7/15 בתביעתה זו. לטענתה הנתבעים 1ו-2 והנתבע 3 חתמו על חוזה למראית עין בו מכרו לכאורה לנכדם את הזכויות בנכס. לטענת התובעת אין המדובר בעסקת מכר אמיתית וזאת בשים לב לפרטים הבאים:

            א.         הקשר המשפחתי בין הנתבעים.

ב.         מועד חתימת הסכם המכר בין הנתבעים 7/9/2011 סמוך לאחר הגשת התביעה בהליך הקודם 2/5/11.

ג.          הסתרת הסכם המכר בהליך הקודם לרבות ובפרט במסגרת עתירת הנתבעים 1-2 במסגרתו לביטול העיקול.