הכרעה בתביעת התובע כנגד אחיה של אשתו המנוחה, ובה ביקש להצהיר, כי הינו בעל הזכויות בחלק יחסי של מגרש

עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתביעת התובע כנגד אחיה של אשתו המנוחה, ובה ביקש להצהיר, כי הינו בעל הזכויות בחלק יחסי של מגרש בחולון שזכויותיו היו רשומות ע"ש אשתו המנוחה.
הרקע ותמצית טענות הצדדים
1. התובע היה בעלה של המנוחה מ.ל ז"ל, אשר נפטרה ב- 01.01.2013 (להלן: "המנוחה"). הנתבעים הם אחיה של המנוחה ואחייניה – שהם הזוכים היחידים על פי צוואתה.
2. התובע והמנוחה נישאו ב-02.12.67 והיו נשואים כ-46 שנים. מנישואיהם , לא היו להם ילדים.
3. לטענת התובע, כ- 3 שנים לאחר נישואיו למנוחה, הוא רכש מכספו בלבד מגרש ב... "ומטעמי נוחות ומס נרשם המגרש בנאמנות ע"ש המנוחה".
4. לטענת התובע, במהלך כל השנים מיום רכישת המגרש ועד ליום מותה של המנוחה, אמרה המנוחה לכולם, כי המגרש אינו שלה, כי אם של בעלה.
5. ועוד טען התובע בתביעתו, כי במהלך הנישואין הקפידו הצדדים על הפרדה רכושית מלאה ביניהם, ואף ניהלו חשבונות בנק נפרדים.
6. מיום נישואי המנוחה לתובע, היא לא עבדה, והתובע פרנס אותה.
7. להפתעת התובע, לאחר פטירת המנוחה, התגלה, כי המנוחה עשתה צוואה אשר בה הורישה את כל רכושה לרבות המגרש נשוא התביעה, לנתבעים.
8. לטענת התובע, בתקופת נישואיהם, ועד למועד פטירתה של המנוחה, "חיו בני הזוג בהרמוניה מלאה, בזוגיות טובה ומאושרת".
9. לטענת התובע, הוא הגיע לחיי הנישואין בגיל 39, כשהוא כבר אדם מבוסס ובעל נכסים רבים. כך למשל, היה בעל בית חרושת לייצור שרשרות זהב בת"א, בעלים של דירה ב..., מלאי .. ניכר, ובעל תואר בכלכלה ובסטטיסטיקה וכן תואר בראיית חשבון.
10. התובע הוסיף, כי עד לנישואין, עבדה המנוחה כפועלת בבית החורשת ..., השתכרה משכורת נמוכה, ולא הייתה בעלת ממון, מלבד דירה קטנה שרכשה מכספי חסכונותיה.
11. התובע טען, כי בשנת 1970, רכש מגרש מכספים שצבר טרם הנישואין, כאמור "בשל  שיקולי מס ועל פי עצות מקצועיות שקיבל בזמנו, רשם את המגרש על שם המנוחה, בנאמנות עבורו", אך הוסיף, כי לא הייתה מחלוקת, כי הבעלות במגרש היא שלו.
12. התובע הוסיף, כי הוא שטרח  לפעול ברכישה, שילם את כל ההוצאות הנלוות לכך, ואף התעסק לבד ברישום, ולמנוחה לא הייתה כל נגיעה למגרש.  התובע אף גם כאשר הייתה תביעה לפירוק השיתוף במגרש, ציינה המנוחה בפני עורכת הדין שטיפלה בכך, כי "... המגרש של י. והוא יחליט מה ייעשה בו".
13. לחילופין, טען התובע, כי למנוחה הייתה כוונת שיתוף במגרש כלפיו ולפיכך הוא זכאי לפחות למחצית הזכויות במגרש.
14. מנגד כפרו הנתבעים בכתב הגנתם בטענות התובע בכתב תביעתו.
15. הנתבעים ציינו בכתב הגנתו, כי המנוחה לא ציוותה דבר לתובע בצוואתה מיום 28.05.2000, ועל כך יצא קצפו של התובע, ולכן הגיש התנגדות סרק לצוואתה של המנוחה – אשר נדחתה.
16. מתוך חקירת התובע בדיון על ההתנגדות לצוואתה, עלה, לטענת הנתבעים, כי המגרש הוא של המנוחה לבדה. כך התובע העיד, בדיון בהתנגדותו לצוואת המנוחה, כי המנוחה אמרה לו שהיא תעביר ליורש את הטיפול במגרש, ובכך יש אף השתק פלוגתא, ומכל מקום הבנה של הצדדים שהמגרש הוא של המנוחה.