הכרעה בתביעה לקיום צוואה והתנגדות לה

עניינו של פסק הדין אשר בפני הוא הכרעה בבקשה לצו קיום צוואת המנוחה ש.ע. ז"ל (ת"ע 106650/09) והתנגדות לקיום הצוואה (ת"ע 106651/09).

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.         המנוחה ש.ע. ז"ל, שנשאה ת"ז .... ונפטרה ב-3.4.09 (להלן: "המנוחה") כשהיא אלמנה, השאירה אחרה צוואה מיום 27.7.94, עליה חתמו בטביעת אצבע ובה ציוותה את כל רכושה לבתה, י.ע..

2.         ארבעת ילדיה האחרים של המנוחה (להלן: "הנתבעים") הגישו התובענה בת"ע 106651/09 ובמסגרתה התנגדו לבקשת צו קיום הצוואה שהגישה התובעת (להלן: "התובעת") בת"ע 106650/09.

3.         בהתנגדותם טענו הנתבעים, כי המנוחה הינה ילידת 1924 וסבלה מזה שנים רבות ממצב בריאותי רופף ומצב מנטלי רעוע. עוד טענו הנתבעים, כי המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב ולא הייתה מסוגלת לעשות דבר "אלא בעזרת ובהנחיית מי מילדיה" והם הוסיפו כי "המנוחה לא הבינה עברית על בוריה, דיברה תימנית ועברית עילגת בלבד". טענה נוספת הייתה בפי הנתבעים, כי הצוואה נערכה שלא על דעתה והסכמתה של המנוחה, כיוון שלא הייתה כלל מודעת לרשום בה, שכן באמירותיה החוזרות ונשנות של המנוחה היא אמרה שכל רכושה יחולק בשווה בין ילדיה. לטענתם של הנתבעים, המנוחה הייתה נתונה לאיומים ממשיים מצד התובעת, שכן המנוחה אמרה להם ש"י' מאיימת עליה, מכה אותה והיא מפחדת ממנה". עוד טענו הנתבעים, כי חתימתה של המנוחה על הצוואה "נעשתה בכפייה ו/או באילוץ ששלל את רצונה האמיתי וסתר את כוונתה כפי שהובעה בפניהם פעמים רבות". כן טענות הנתבעים כי הצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת.

4.         הנתבעים הוסיפו וטענו, כי האם המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב והצוואה לפיכך נגועה בעליל נוכח העובדה שלא מצוין בה שהיא הוקראה והוסברה למנוחה.

5.         התובעת, מנגד, כפרה בתגובתה להתנגדות לצוואה בטענות הנתבעים. לטענתה, הצוואה נחתמה 15 שנה קודם מותה של המנוחה. הצוואה נעשתה כדין בפני שני עדים שאישרו שהמנוחה הייתה בהכרה מלאה ובדעה צלולה בעת שחתמה על הצוואה. התובעת הוסיפה עוד כי המנוחה דיברה עברית והכתוב בצוואה הוא רצונה האישי והבלעדי ללא כל השפעה של התובעת.

התובעת טענה, כי היא טיפלה באימה והייתה לצידה כל השנים בניגוד לחלק מאחיה ואחיותיה והיא ידעה להכיר לה תודה בצוואתה.

6.         בישיבת קדם המשפט של 25/5/2010 קבעתי כי הנתבעים יפתחו בהבאת הראיות ונקבע "מסלול מסודר" של הגשת תצהירי עדות ראשית. למרבה הצער הצדדים הגישו תצהירים באיחור.

7.         בנסיבות אלה, משנשמעו ההוכחות ובאי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, ניתן עתה פסק-דיני.

מבוא דיוני

8.         יחד עם סיכומיהם הגישו הנתבעים ביום 18/5/2011 "הודעה על הגשת תיק מוצגים". אקדים ואומר, כי נקיטתה של פרוצדורה זו שגויה מן היסוד ואף אסורה.

            בעניין זה ראה:

ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם , פ"ד ל"ט(2) 222;

רע"א 4481/90 אהרון נ' פרץ בן גיאת חב' להנצחה  בע"מ (1993) , פ"ד מ"ז(3) 427 בו נאמר כן בעמוד 439: "...פרקליט אינו רשאי להציג לביתה משפט בסיכומים - מסמך שלא הוגש לבית המשפט במהלך הדברים הרגיל ובא כוחו של אהרון עבר על לאור מפורש זה...".

ע"א 759/81 דליה ברש ואח' נ' גד ירדני ואח' (1986) , פ"ד מ"א(2) 253;

ע"א 583/89 כראדי נ' דן , פ"ד מ"ה(3) 133;

ע"א 226/87 זועבי נ' ניקולא ואח' , פ"ד מ"ג (1) 714.

9.         בנסיבות אלה איפוא, אתעלם מחבילת המסמכים שצורפה בלא היתר לסיכומים ותוך נקיטת פרוצדורה פסולה.