הכרה בתוקפה של פוליסת ביטוח לאור הפרת חובת הגילוי והוידוא

1.         התובעת הגישה כנגד הנתבעים תובענה כספית לתשלום סך של 51,852 ש"ח, בגין נזקי רכוש לרכב (נזקים המכונים "נזקי פח").

2.         התאונה, נשוא כתב התביעה, התרחשה ביום 21/6/06 במעורבות שני כלי רכב. מר אבו עראר תיסיר נהג ברכב השייך לתובעת והנתבע מס' 1 נהג ברכב השני.

3.          ביום 27.10.2009 הגיעו הצדדים להסכם פשרה [חלקי] בשאלת גובה הנזק, לפיו גובה הפיצוי המגיע לתובעת יעמוד על סך של 40,661 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה (28/1/2008) ועד התשלום בפועל.

             בהסכם הפשרה צוין עוד, כי לאור העובדה ששני הנתבעים חלוקים בשאלת החבות, היינו מי מביניהם אמור לשלם את סכום הפשרה, שאלת החבות תמשיך להתברר בין הנתבעים - בינם לבין עצמם.

             בית המשפט אישר את הסכמת הצדדים ונתן לה תוקף של פסק דין חלקי.

4.          מכאן שהמחלוקת שנותרה לבירור היא אך ורק בשאלה על מי מהנתבעים (או צד ג') לשאת בנזק שנגרם לתובעת.

             לאור הסכם הפשרה החלקי נראה שלא צריכה להיות מחלוקת שהנזק, בשיעורו המוסכם, נגרם ברשלנותו של הנתבע מס' 1. השאלה היא האם על הנתבעת מס' 2 (וצד ג') לשפות את התובע בגין סכומים אלו, בהתאם לפוליסה לביטוח צד ג' שהוציאה הנתבעת מס' 2 עבור הנתבע 1 שמספרה 01-22-33-015751-06-05 (להלן: "הפוליסה").

             הנתבעת מס' 2 (וצד ג') טוענת כי הפוליסה לביטוח צד ג' שהוציאה עבור הנתבע מס' 1 איננה מכסה את הנזקים שנגרמו בתאונה, בשל כך שהכיסוי הביטוחי מיועד רק לאדם שותק נהיגתו מעל 12 חודשים, ואילו הנתבע היה בזמן התאונה " נהג חדש", בעל ותק של כשישה חודשים בלבד.

5.          הנתבעים הגישו תצהירים ותיקי מוצגים מטעמם.

             מטעם הנתבע 1 הוגשו 2 תצהירים, האחד של הנתבע מס' 1, באופן אישי, והשני של מר מוסא אל עמרני (להלן: "עמרני"), אשר ליווה את הנתבע 1 במהלך בפגישה בסוכנות הביטוח, בה נעשתה הפוליסה.

             מטעם הנתבעת 2 הוגש תצהיר אחד של הגב' עליזה חטואל (להלן: "עליזה"), אשר עבדה כפקידה בסוכנות הביטוח בה הוצאה הפוליסה.

6.          ביום 7/1/10 התקיימה ישיבת הוכחות והמצהירים נחקרו חקירות נגדיות, על תצהיריהם וסיכמו את טענותיהם בע"פ - כל אחד לשיטתו הוא.

7.          אומר כבר עתה, כי מצאתי לקבל את הטענות שהועלו ע"י הנתבע מס' 1, כך שהנתבעת מס' 2 תישא, לבדה, בחבות לתשלום הסכום המוסכם, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

8.          מתוך כל מה שהובא בפניי, נראה כי אין מחלוקת שביום 11/6/06 הגיע הנתבע ביחד עם עמרני לסוכנות הביטוח "רוזיליו שלומי", על מנת להוציא עבורו פוליסה לביטוח חובה וצד ג', עבור רכב שקנה מס' ימים לפני כן. 

             הנתבע 1 ועמרני נתקבלו בסוכנות הביטוח ע"י הפקידה עליזה, אשר מילאה עבורם טופס הצעה לביטוח בו סימנה הפקידה X בטופס ליד המילים " כל נהג לא כולל נהג צעיר/חדש" והוסיפה בכתב ידה " מעל 24 לא חדש". הנתבע מס' 1 חתם על טופס הצעת הביטוח.

             במועד החתימה על הצעת הביטוח, ביום 11/6/06, כל העותקים מטופס ההצעה לביטוח נשארו בסוכנות הביטוח. הנתבע 1 עזב את סוכנות הביטוח מבלי שנמסר לו מסמך כלשהו בנוגע לפוליסה נשוא התובענה, לביטוח נזקי צד ג'.

             עד למועד התרחשות התאונה, ביום 21/6/06, הנתבע 1 לא קיבל מהנתבעת מס' 2 מסמכים כלשהם ביניהם: עותק מהפוליסה, הרשימה, התנאים הכלליים וטופס ההצעה לביטוח.

9.          הנתבע 1 ועמרני טוענים כי בעת הפגישה שהתקיימה בסוכנות הביטוח הם הבהירו לעליזה, פקידת הביטוח, כי הנתבע 1 הינו נהג חדש ואף הציגו בפניה רישיון רכב, רישיון נהיגה ותעודת זהות של הנתבע 1. ברישיון הנהיגה של הנתבע 1 צוין מפורשות כי הינו " נהג חדש".

             מנגד, עליזה, פקידת הביטוח, טוענת כי לפני החתימה על הצעת הביטוח, הנתבע 1 הציג בפניה " רישיון רכב בלבד". במועד ההוכחות, אישרה הפקידה עליזה כי קיבלה מהנתבע 1 גם עותק מתעודת הזהות, ואולם לשיטתה רישיון הנהיגה לא הוצג בפניה כלל ועיקר, וכי הנתבע 1 אמר לה שאין ברכב נהגים "חדשים ו/או צעירים"