הכרה ביחסי עובד-מעביד בין חברה לבין משווק שפעל באמצעות חברה שבבעלותו

בפנינו תביעתו של מר וולפלד הארי (להלן - התובע), כנגד חברת יונידרס תעשיות בע"מ (להלן - הנתבעת), להכרה בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעת בשנים 1986 עד 1994, וכפעל יוצא מכך, לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, וכן בדמי הבראה, דמי חופשה ודמי נסיעות, למשך כל תקופת עבודתו הנטענת של התובע בנתבעת.

העובדות

ואלו העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו:

1.         הנתבעת, הינה חברה שעיסוקה בין היתר בייצור בגדי עבודה, מדים ובגדים מקצועיים אחרים, עבור לקוחותיה, בעלי עסקים בתחומים שונים.

2.         התובע, יליד 1921, היה בעל עסק משפחתי בתחום ייצור ושיווק בגדי עבודה ומדים, וזאת באמצעות חברות בשם מפעלי מדים בע"מ ומדים בע"מ, אשר בשלב מסוים אף התחרו בנתבעת, בתחומי העיסוק החופפים.

3.         לימים, נסגר העסק המשפחתי הנ"ל, והתובע הקים את חברת מונטה כריסטו (ישראל) בע"מ (להלן- חברת מונטה כריסטו), אשר התובע שימש כבעלים של 95% מניותיה ודירקטור בה. אשת התובע החזיקה ב-5% מניות החברה.

לגבי תחומי עיסוקה המדויקים של חברה זו, חלוקים הצדדים.

4.         מכל מקום, במהלך שנת 1986, פנה התובע אל הנתבעת בהצעה להתקשרות שעניינה שיווק מוצרי הנתבעת ללקוחות לשעבר של העסק המשפחתי, ובין הצדדים נקשר הסכם בהתנהגות, לפיו שיווק התובע באמצעות חברת מונטה כריסטו, בגדי עבודה של הנתבעת, בעיקר למסעדות ולאולמות שמחות ואירועים. תחילה התבצע השיווק ללקוחות לשעבר של חברות מדים הנ"ל, ובהמשך התרחב ללקוחות חדשים וללקוחות קיימים של הנתבעת.

5.         על פי המוסכם בין הצדדים, 10% מכל סכום שנגבה מן הלקוחות להם שווקו מוצרי הנתבעת, הועבר לתובע באמצעות חברת מונטה כריסטו הנ"ל, על פי התחשבנות שנערכה מדי חודש בין הצדדים.

6.         בסופו של יום, אין חולק בין הצדדים כי התקשרות זו נמשכה במשך השנים שהחל מחודש יוני 86' ועד ליום 30.6.94 עת הנתבעת שמה קץ להתקשרות בין הצדדים, לנוכח טענותיה כלפי התובע (ראה: מכתב סיום הקשר מיום 29.6.94 - נספח א' לתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובע).

במהלך תקופת ההתקשרות, שולמו העמלות הנ"ל באמצעות חשבוניות של חברת מונטה כריסטו, אשר נמסרו לנתבעת.

התובע ביצע את מלאכת השיווק והמכירה הנ"ל (כפוף למחלוקת בין הצדדים, האם בנוסף לה גם עסק התובע בעיצוב מדים וסיוע ביתהליך הייצור, כטענתו) באמצעות רכב שבבעלות חברת מונטה כריסטו.

מעבר לתשלומי העמלות הנ"ל, לא שילמה הנתבעת לתובע או לחברת מונטה כריסטו, כל תשלום נוסף.

7.         לציין, כי לתובע לא היה משרד בחצרי הנתבעת, אך אין חולק כי מעת לעת הגיע התובע למשרדי הנתבעת בחיפה ואף בתל אביב, השתתף מעת לעת בישיבות סוכנים, ונטל דגמים ממשרדי הנתבעת לצורך הצגתם ללקוחות.

את שיחות הטלפון לצורך ביצוע פעולות השיווק והמכירה כאמור ביצע התובע מטלפון בביתו הפרטי ומטלפון נייד שהיה ברשותו, וכאמור הנתבעת לא השתתפה בהוצאות אלו של התובע.

8.         בסמוך לאחר תום הקשר בין הצדדים, פנה התובע באמצעות בא כוחו דאז אל הנתבעת, בדרישה לתשלום הפרשי עמלות שנותרו לטובתו, לטענתו (ראה: מכתבי בא כח התובע מיום 16.10.94 ו-ומיום 26.12.94 - נספחים ג2-ג3 לתצהיר העד סמואל מטעם הנתבעת). כמו כן פנה התובע באמצעות בא כוחו דאז פעם נוספת אל הנתבעת ביום 23.7.97 בדרישה לסילוק הפרשי העמלות אשר לדבריו נותרו לזכות התובע (ראה: נספח ג4 לתצהיר העד סמואל מטעם הנתבעת), אך הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה בעניין זה.

ההליכים

9.         ביום 28.6.01 הגיש התובע (אשר לא היה מיוצג באותה עת) את תביעתו כנגד הנתבעת להכרה בקיומם של יחסי עובד ומעביד ולתשלום זכויות הנובעות מכך, לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו. בית הדין בתל אביב העביר את התביעה לבית דין זה, וביום 2.7.01 נפתחו התיקים הנ"ל שבכותרת. מאוחר יותר שולמה האגרה בגינם.

10.        בפתח הדיון, טענה הנתבעת לדחיית התובענה על הסף בכללותה, באשר לטענתה, התביעה הוגשה לבית דין זה, כחלוף יותר מ-7 שנים ממועד סיום הקשר בין הצדדים.