הכנסיה האוונגלי האפיסקופלית בישראל נ' שר הביטחון ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית, לחיובם של הנתבעים בפיצוי לתובעת בגין גרימת נזק למבנה הכנסייה ובית חולים "אלאהלי" שבבעלותה ובהחזקתה , המצויים במרכז העיר עזה (להלן-"הנכס") ולרכוש שהיה מצוי בנכס. הנזק, נגרם לנכס מטיל שנורה לעברו ממסוקי צה"ל שלא כדין, ללא הצדק סביר משנורה הטיל לאיזור שאינו שטח לחימה ומבלי שהיתה בו פעילות עויינת כנגד מדינת ישראל.

התובעת טוענת כי הנתבעים 1 ו-2 אחראים לאירוע ולנזק בגינו בהיותם הממונים או שולחיהם של החיילים שבצעו את הירי ולנתבעת 3, אחריות שילוחית למעשיהם ו/או מחדלם של הנתבעים 1 ו-2 או מי מטעמם.

הנתבעים טענו כי דין התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 להימחק או להידחות הואיל ולא הוכרו בדין כאישיות משפטית ולאור הוראות החוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין) תשי"ח-1958 . לפיכך, הנתבעת הנכונה הינה הנתבעת 3.

הנתבעים טענו כי האירוע והנזק, אם אכן ארעו, נגרמו במסגרת פעולה מלחמתית והוא בגדר "מעשה מדינה" לסיכול פעולות טרור , לגביהם עומדת להם הגנת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב-1952 ולפיכך, דין התביעה להידחות. הנתבעים, הוסיפו וטענו כי הודעה על האירוע נשלחה באיחור ניכר וגם בשל כך, יש לדחות את התביעה.

לאחר שהתיק הועבר אלי ממותב אחר, הושגה הסכמה דיונית וניתנה החלטה ביום 5.7.11 לפיה תידון ותוכרע תחילה שאלת האחריות לאירוע בהסתמך על התצהירים שהוגשו ע"י בעלי הדין וללא חקירת המצהירים.

טענות הצדדים:

התובעת טוענת כי היא הבעלים והמחזיקה של נכס הידוע ככנסיית הקדוש "פיליפס" ובית החולים "אלאהלי" הערבי האוונגלי. הכנסייה, נמצאת בתוך מתחם בית החולים במרכז העיר עזה ליד כיכר "פלסטין". ביום 24.1.2003 בשעה 02:25 מסוקי קרב של הנתבעת 3 (להלן-"הנתבעת") ירו טיל לעבר הנכס ללא כל סיבה, סיכון או התגרות ממאן דהוא שהיה מצוי בנכס. בכך, ניגרם למבנים נזק וכן לציוד המצוי בו.

לשיטתה של התובעת, הטיל שנורה גרם להרס וחורבן ביצירת חור בתקרת הכנסייה בקוטר של 40 ס"מ ונזק לרצפת הכנסייה ביצירת בור בקוטר של מטר וכן לסדקים במבנה. בנוסף, נפגעו שתי קשתות במבנה הכנסייה ונשברו חלונות, לרבות "הפרח" בן 100 שנה העשוי מזכוכית שמהווה אחד מסמלי הכנסייה. תכולת הכנסייה ניזוקה ובכלל זה שטיחים, ספרי קודש, ריהוט, לרבות דלת ארכיאולוגית עתיקה. מבנה הבית חולים ניזוק בפגיעה בחלונותיו, בדלתות ונהרסו עבודות עץ ונזק לתקרה ומערכת המיזוג והושמד מכשיר קרינה . אומדן שווי הנזק הישיר מסתכם בסך 212,050$ (רשימת הנזקים כמפורט בנספח א לכתב התביעה).

התובעת טוענת לאחריותם של הנתבע 1 כממונה על הנתבע 2 וכאורגנים של הנתבעת 3 עקב גרימת נזק במתכוון לרכושה בהסגת גבול והפרת חובה חקוקה, תוך ביצוע עוולת גזל ומטרד. לחילופין, גרמו לה הנתבעים נזק בפגיעה בזכויותיה כמתחייב מהדין הבינלאומי, החל על שטח כבוש בפגיעה ברכושה בין אם במתכוון ובין אם ברשלנות. הדבר מדבר בעד עצמו בעניין הסיכון הכרוך בירי טיל ועל הנתבעים הנטל להוכיח כי השימוש בו נעשה כדין. לפיכך, על הנתבעים לפצות אותה על נזקיה.

הנתבעים טוענים מנגד כי הנתבעת נתונה למתקפה בלתי פוסקת של אירועי טרור כנגדה מאז חודש ספטמבר 2000 שגבו מחיר בפגיעה באלפי אזרחים. באזורי יהודה ושומרון וחבל עזה מתרחשים אירועי לחימה ולפיכך, פעלה הנתבעת למיגור הטרור להבטחת שלום אזרחיה ותושביה. כפועל יוצא, אם אכן נגרמו נזקים לתובעת, דבר המוכחש, הם כתוצאה מפעולה מלחמתית המהווה "מעשה מדינה" (Act Of State) וקיים פטור מארחיות לגביה.

הנתבעים 1 ו-2 טענו כמבוא לעיל כי יש לדחות על הסף את התביעה כנגדם, הואיל והם רשויות שלטון וממלאי תפקיד צבאי, שאינם אישיות משפטית הניתנת לתביעה במשפט אזרחי (להבדיל מעתירה לבג"ץ). בנוסף, ככל שהתובעת מעלה טענות בדבר תחולת דין בינלאומי או דין זר, עליה להוכיח את תוכנו כדי לבסס את תביעתה על הוראותיו.

הנתבעים הכחישו את טענותיה של התובעת לעניין בעלותה בנכס מחוסר ידיעה ובהעדר כל תיעוד בדבר זכויותה הקנייניות, מה גם שהתובעת אינה אישיות משפטית היכולה לתבוע ולכן, דין התביעה להידחות על הסף. לגופו של אירוע, הכחישו הנתבעים את התרחשותו וטענו כי ככל שנגרם נזק, הוא אינו כתוצאה מירי טיל של הנתבעת לעבר הנכס. כל שידוע לנתבעים הוא, שהיתה פעילות של מסוקי צה"ל באותו יום בשכונת זייתון בעזה לתקיפה והשמדה של מחרטה ששמשה לייצור טילי קסאם כחלק ממכלול פעולתיה המלחמתיות למיגור הטרור נגדה.

הנזק הניטען, הוכחש וככל שיוכח שניגרם לתובעת נזק, עומדת למדינה חסינות מפני תביעה לאור סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן – "חוק הנזיקים האזרחיים").

לדידם של הנתבעים, כל פעולותיהם נעשו כדין ובמסגרת פעולה מלחמתית במבצע צבאי מובהק למלחמה בטרור ולפיכך, הנתבעת אינה אחראית לנזק שנגרם במהלך אותה פעולה. בנוסף, בהתאם לסעיף 5א לחוק הנזיקים האזרחיים, אין להחיל את הוראות סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הואיל ופעולותיה היו מוצדקות ובוצעו כדין. לאור כל האמור סוברת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה כנגדה.

דיון ומסקנות:

התובעת, בהיותה עדה דתית מוכרת על פי דין בצו הכרזה ת/2, פנתה בהודעה כמתחייב, על אירוע פגיעה בנכס (ת/1) . לפיכך, דין התביעה להתברר לגופה ונדחית טענתה של הנתבעת כל מחדל דיוני מצידה של התובעת.

בסיכומיה, לא חזרה התובעת טענתיה בדבר קיומה של יריבות עם הנתבעים 1 ו-2 . לפיכך דינה שלח התביעה כנגדם להידחות על הסף לאור הוראות החוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין) ובהיותם, שלוחים של הנתבעת 3 , אשר אחראית לנזקי התובעת, ככל שיוכחו, גם אם הללו נגרמו כתוצאה מפעולותיהם של הנתבעים 1 ו-2. לאור זאת, המחלוקת תתברר לגופה, בפן העובדתי ועל פי המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית ביריבות בין התובעת לנתבעת 3.

שאלת החבות בגין האירוע הניטען של ירי של טיל ממסוק קרב , נכנס לגדר "פעולה מלחמתית" על פי סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים הקובע: " אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא-הגנה לישראל ". תכליתה של ההוראה, להוציא מתחולת דיני הנזיקין פעולות מלחמתיות שהן לא נועדו להתמודד איתם ואף אין להם את הכלים לעשות כן (בג"ץ 8276/05 עדאלה נ' שר הבטחון , פורסם בנבו, ניתן ביום 12.12.2006. לאחר תיקון מס' 4 לחוק "פעולה מלחמתית" מוגדרת "לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף". הרציונאל בבסיס ההוראה היא שפעולה שאופייה מלחמתי יוצרת סיכונים מיוחדים המצריכים התייחסות שונה ונפרדת שאינה טבעית לדיני הנזיקין (ע"א 4112/09 מוחמד זגייר נ' המפקד הצבאי באיזור יהודה ושומרון ).

קודם לתיקון מס' 4 האמור לעיל שהגדיר "פעולה מלחמתית", נקבעו הלכות לפיהן נקבעו קווים מנחים לסיווגה של פעולה, כפעולה מלחמתית. על כך מצינו בע"א 5964/92 בני עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 1 : "...יש לבחון את כל נסיבות האירוע. יש לבדוק את מטרת הפעולה, את מקום האירוע, את משך הפעילות, את זהות הכוח הצבאי הפועל, את האיום שקדם לה ונצפה ממנה, את עוצמת הכוח הצבאי הפועל והיקפו ואת משך האירוע. כל אלה זורקים אור על אופיו של הסיכון המלחמתי המיוחד שהפעולה גרמה". ברע"א 10482/07 לואא ח'אלד עלאונה נ' מדינת ישראל-משרד הבטחון (פורסם בנבו) יימת הבחנה בין "פעולה מלחמתית" לבין ההפוגה ממנה , אם היא פעולת שיטור ונקבע כי במצב של הפוגה – לא פעולת שיטור בפנינו כי אם פסק זמן בפעולה המלחמתית, פרק זמן שבו מתחדדת האחריות כלפי חפים מפשע וירי רשלני במהלכו אינו נהנה להנות מחיסיון.