הכללית נ' (פי.איי) בע"מ ואח'

פסק דין

פסק דין

פתח דבר

1.במרכזו של פסק דין זה עומדת השאלה האם המשיבים פעלו נגד התארגנות עובדיה של המשיבה והתנכלו להם בעקבות כך. מדובר ב"התארגנות ראשונית" במשיבה.

2.המבקשת עותרת למתן סעדים הצהרתיים, צווי עשה וצווי מניעה נגד המשיבים כלהלן:

א.ליתן סעד הצהרתי לפיו המשיבים פעלו נגד התארגנות עובדי המשיבה (התארגנות ראשונית ובכלל) במפעליה השונים של ו/או פעלו פעילות אסורה ו/או בלתי הוגנת בכל הנוגע לפגיעה בעובדים המתארגנים ו/או נגד ההתארגנות.

כן מבקשת המבקשת לחייב המשיבים בפיצוי כספי בגין הפגיעה בהתארגנות העובדים ופיצוי לעובדים השונים שנפגעו בגין התארגנותם בסכומים שנקבעו בסעיף 33 יא' (ב) 1 לחוק ההסכמים הקיבוציים.

ב.ליתן צו מניעה ו/או צו עשה שיורה על הפסקת כל פעולה מטעם המשיבה 1 לפגיעה בעובדיה הפועלים להתארגנות עובדיה.

ג.להורות כי המשיבים לא ימנעו בכל דרך שהיא ויאפשרו לכל מי מעובדיה של המשיבה 1 שחפץ בכך לפעול באופן חופשי לארגון עובדי המשיבה 1 ללא מורא ופחד וללא מעקב, ללא פניות אזהרה או התראה אחרות.

ד.ליתן צו המורה למשיבים שלא למנוע מנציגות העובדים, לפעול בעניין התארגנות עובדיה לרבות פעילות הסברה , החתמה ו/או צירוף עובדים לחברות במבקשת גם במהלך יום העבודה , לזמנים קצובים באופן סביר ומידתי.

ה.לחייב את המשיבים ביחד ולחוד בתשלום ו/או פיצוי כספי בגין מעשיהם המפורטים בבקשה נגד חמישה עובדים שנפגעו ממעשיהם לרבות חיוב בפיצוי לפי סעיף 33 י"א (ב) 1 לחוק ההסכמים הקיבוציים.

ו.לחייב את המשיב 2 באופן אישי כמי שאחראי לפעולות ולמחדלים של המשיבה 1 .

3.בתמצית טוענת המבקשת כי בעקבות התארגנות עובדים במשיבה התקיים כנס עובדים ביום 23/1/10 בחשאי בביתה של אחת העובדות בשם נדיה טרבלסי. למחרת היום נטען מפי המבקשת כי המשיבה נקטה בפעולות נגד התארגנות העובדים והצטרפותם להסתדרות. פעולות אלה קיבלו ביטוי בהוצאה לחופשה כפויה של שניים מעובדים מרכזיים בהתארגנות על חשבון חופשתם הצבורה בטענה כי המכונה שעבד עליה אחד מהשניים התקלקלה. במקביל החל מעקב והשגחה צמודה על נדיה טרבלסי. בו זמנית, טוענת המבקשת החלו לעבור במפעל מקורבים של אנשי ההנהלה שהחלו ללחוץ על עובדים שלא להצטרף למבקשת ולחזור בהם מהצטרפותם. נטען כי עובדים אלה החתימו עובדים נגד התארגנות במבקשת.

עוד פרטה המבקשת בבקשתה כי המשיבה מנעה את כניסתם של נציגי המבקשת לקיים סיור במפעל.

לטענתה די בפעולות אלה כדי לקבוע כי המשיבה הבהירה עמדתה כי היא נגד התארגנות עובדיה והתנהגותה היא בבחינת התנהגות אסורה המהווה פגיעה בחופש ההתארגנות..

4.לטענת המבקשת על המשיבה מוטל נטל ההוכחה המוגבר להוכיח כי לא פגעה בעובדים עקב התארגנותם כפי שנקבע בערעור בעס"ק 24/10 הוט טלקום בע"מ – הסתדרות העובדים הלאומית ואח' (להלן: פסק דין הוט).

5.המשיבים חולקים על האמור בבקשה, תוכנה והסעדים שפורטו בה. נטען כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, לא הוכח מפי המבקשת פגיעה בחופש ההתארגנות או התנכלות לעובדים בגין התארגנותם. לטענתה אין מדובר בהוצאה לחופשה שיש בה משום פגיעה בחופש ההתארגנות שכן מדובר בהוצאה לחופשה של עובדים בסבב ולתקופות קצובות בלבד בשל תקלה באחת ממכונות המפעל שהושבתה למשך חודש ימים.

לטענת המשיבים במועד יציאתם של פעילי ההתארגנות לחופשה לא ידעו כלל על התארגנות העובדים לרבות מעמדם של שני הפעילים שהוצאו לחופשה והדבר הובא לידיעתם רק לאחר מכן.

באשר לביקור נציגי המבקשת במפעל נטען כי אלה התייצבו ביום 1.2.10 בשערי המפעל במועד שלא תואם עם מנכ"ל המשיבה (המשיב 2) בשל העדרותו מהמפעל והודע לנציגי המבקשת על כך מראש ואף הוצע להם מועד חלופי קרוב. התייצבותם במועד הנ"ל הייתה על מנת ליצור פרובוקציה מתוכננת ולהפגין כוחם בלבד.

6.באשר לנטל ההוכחה טוענים המשיבים כי לא הוכח כי במקרה הנוכחי חל נטל הוכחה מוגבר על המשיבה, שכן הפסיקה שצוטטה מפי המבקשת הינה פסיקה החלה במקרים של פיטורים מחמת התארגנות עובדים ולא בנסיבות המקרה שלפנינו.

7.ביום 27/1/10 הוגשה בקשה למתן סעדים זמניים אולם הבקשה נדחתה לרבות בקשת רשות ערעור על ההחלטה שהוגשה לבית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 133/10 מיום 17/2/10). לאחר מכן , וביום 21.2.10 הוגשה הבקשה העיקרית נשוא פסק דין זה.