הכהן רבין חיימוב נ' מדינת ישראל

החלטה

1.העורר נעצר לראשונה ביום 6.4.10 ומאז הוארך מעצרו מעת לעת על ידי בית משפט קמא, כאשר ערר שהגיש על החלטת בית משפט קמא לעצור אותו לתקופה הקודמת, לזו שבגינה הוגש ערר זה נדחה על ידי בית משפט זה.

2.ביום 22.4.10 החליט בית משפט קמא להאריך את מעצרו של העורר ב- 7 ימים עד ליום 28.4.10.

החלטה זו היא נושא הערר שבפני.

3.בימ"ש קמא קבע כי על פי חומר החקירה מדובר במעשים חמורים של שחיתות, חלקו של חשוד זה במארג העובדתי על פי החשד הוא מרכזי, והתפתחות החקירה מחייבת מתן אפשרות מירבית ליחידה החוקרת למצות אותה.

עוד קבע בימ"ש קמא כי המקרה נושא הערר מחייב נקיטת אמצעים חקירתיים תוך סיכול ואיון שיבוש החקירה שכן הסיכון העורר ישבש את החקירה הוא סיכון ממשי, המסתמך על הכתוב בדו"ח הסודי במ/1 שהוצג בפני בית משפט קמא, ואשר הוצג גם בפני.

בימ"ש קמא התייחס גם לטענת אפליה שהעלה ב"כ העורר בפניו, ואשר העלה גם בפני, בין העורר לבין חשודים אחרים, לטענת ב"כ העורר במעשים חמורים יותר, אשר שוחררו ממעצרם, ואילו העורר הוא היחיד שנשאר עצור.

4.ב"כ העורר טוען בהודעת הערר, מעבר לטענת האפליה שהובאה לעיל, כי המשיבה אספה חומר רב, שכולל מסמכים וחומרים נוספים, אשר לא ניתן לשנותם או לבצע כל מעשה שיכול לפגוע בחקירה המתנהלת.

לטענת ב"כ העורר טעה בימ"ש קמא שלא שקל אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר, אשר תאיין את החשש משיבוש החקירה, במיוחד כשמדובר באדם נשוי ואב לארבעה ילדים, שאין לו עבר פלילי, ומעצרו הוא ממושך.

5.ב"כ המשיבה טוען כי המשיבה ביצעה פעולות חקירה רבות בעניינו של העורר מאז שנעצר, בעניינים שונים, כפי שעולה מהקלסר של ההודעות שנגבו בקשר לעורר שהוצג בפני, והמשך מעצרו של העורר דרוש על מנת שלא לשבש את פעולות החקירה שפורטו בקלסר א.ט.1, 26.4.10.

כמו-כן, עמד ב"כ המשיבה על כך כי לאחרונה הפסיק העורר לשתף פעולה עם חוקריו והדבר מקשה על המשך החקירה.

6.בעניין אחרון זה טען ב"כ העורר כי מרשו איבד את האמון שנתן בחוקריו כאשר שיתף איתם פעולה, וזאת לאחר שנוכח לדעת כי טענות שהעלה בפני החוקרים להפרכת החשדות נפלו על אוזן ערלה ועל קיר אטום ולא נבדקו.

7.עיון בטיב החשדות המיוחסות מעלה כי צדק בימ"ש קמא בכל הקשור לתפקיד המיוחס לעורר, על פי החשדות, בביצוע המעשים, ומבלי להשוות את מעמדו למעמדם של חשודים אחרים ששוחררו ממעצר, ניתן לומר כי הוא מילא תפקיד חשוב בביצוע המעשים נשוא החשדות.

8.עיון בפעולות החקירה המתוכננות לביצוע ובפעולות החקירה שבוצעו מלמד, כי המשיבה פועלת באינטנסיביות וביעילות על מנת לקדם את החקירה וחוסר שיתוף הפעולה בשלב זה מצד העורר איננו תורם להתקדמותה מסיבות הקשורות בעורר.

אמנם, העורר זכאי שלא לשתף פעולה עם חוקריו, ואינני מתייחס לנימוק בגללו הוא לא משתף פעולה, אך עליו לדעת שמטבע הדברים החקירה תתארך, ואם שחרורו עלול לחבל בה יהיה עליו להיות עצור עד ביצוע פעולות החקירה ששיחרורו עלול לחבל בהן.

9.עיון בפעולות החקירה המתוכננות לביצוע ביתרת ימי מעצרו של העורר מעלה כי מדובר בפעולות חקירה לא מעטות, שחלקן נדרשות בעקבות חומר חקירה שהגיע למשיבה במהלך מעצרו האחרון של העורר, ופעולות החקירה המיידיות המפורטות בעמ' 3 לדו"ח החסוי א.ט.1, 26.4.10, עלולות להיות משובשות באם יהיה העורר משוחרר, ולו בתנאים מגבילים.

אינני מתייחס לפעולות החקירה האחרות המוזכרות בעמ' 4 ו- 5 לדו"ח הנ"ל, אשר גם הן נחוצות על מנת להתקדם בחקירה.

10.לאור כל האמור לעיל, התקיימו שני התנאים המצטברים המצדיקים, ובמקרה זה מחייבים, את מעצרו של חשוד בשלב חקירה, דהיינו, קיומו של חשד סביר לביצוע העבירות המיוחסות לעורר, והחשש מפני שיבוש החקירה בצורה משמעותית אם ישוחרר, ולא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופת מעצר (ראה לאחרונה סעיף 6 להחלטתו של כב' השופט פוגלמן בבש"פ 2904/10 ו- 2905/10 צ'רני וקלנר נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 18.4.10, והפסיקה המצוטטת שם).

11.לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערר.

ניתנה והודעה היום י"ב אייר תש"ע, 26/04/2010 במעמד ב"כ הצדדים והעורר.