היתר נישואין למי שלא ידוע מי אביה

פסק הדין

לאחר העיון בבקשה ובחומר שבתיק ולפי הנימוקים המצורפים, המבקשת רשאית להינשא כדת משה וישראל, וניתן לערוך לה חופה וקידושין.

אם תרצה המבקשת תרצה להינשא לכהן, יש להחזיר את העניין לבירור נוסף בבית הדין.

נימוקים

לפי החומר שבתיק אם המבקשת יהודייה. לעניין אבי המבקשת, אף אם אינו ידוע מי הוא, יש להתיר לפי מה שכתבתי במשפטיך ליעקב (חלק ה סימן כט, ה):

איסור שתוקי

מהגמרא בקידושין (עד, א) מבואר דנאמנת האם להכשיר.

אולם כששותקת או באילמת או שאינה לפנינו לבדקה – לא יצא הבן מחשש ומספק ממזר, אם יש פסול אחד בעיר ויש לחוש דאזלא איהי לגביה והווי 'קבוע כמחצה על מחצה', והוולד לכאורה ספק ממזר אלא אם כן יש 'תרי רובי' – 'רוב סיעה' ו'רוב עיר'.

כן מוכח מהגמרא בכתובות (יד, ב – טו, א) דתנן התם:

"אמר רבי יוסי: מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה – אמר רבי יוחנן בן נורי: אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה, הרי זו תינשא לכהונה."

ובגמרא (שם) מבואר ד"בקרונות של ציפורי היה מעשה", דאיכא 'תרי רובי' – 'רוב סיעה' ו'רוב עיר', "אבל פירש אחד מציפורי ובעל – הולד שתוקי". ומבואר דבחד רובא הוולד פסול בתינוקת שנבעלה, שאין אנו יכולים לברר מי הבועל, ורק בתרי רובי – היא כשרה לכהונה והוולד כשר.

ועיין שם בריטב"א דאף על גב דידעינן דפירש אותו אחד מציפורי לגבה, מכל מקום בעינן תרי רובי, ולא כמאן דלא מצריך תרי רובי אלא בדלא ידעינן אי פירש לגבה או אזלא איהי לגביה.

והרמב"ם (הלכות איסורי ביאה טו, יב) פסק וזו לשונו:

"ואם לא נבדקה אמו עד שמתה או שהיתה חרשת או אלמת או שוטה, או שאמרה 'לפלוני הממזר נבעלתי' או 'לפלוני הנתין', אפילו אותו פלוני מודה שהוא ממנו – הרי זה הילוד ספק ממזר – כשם שזינתה עם זה שהודה לה כך זינתה עם אחר. וזה הוא הנקרא 'שתוקי' שמכיר את אמו ואינו מכיר את אביו ודאי."

וכך פסק המחבר בשולחן ערוך (אבן העזר ד, כו).

והרב המגיד (על הרמב"ם שם) כתב דמבואר בסוגיה בכתובות הנ"ל "דכל שלא נבדקה אמו הרי הוא שתוקי, והשתוקי" – שלא נבדקה אמו הוא – "ספק ממזר. וכן אמרו בירושלמי בפרק קמא: 'יש שתוקי בשותקת או במדברת ואומרת "איני יודעת".'"

ההיתר כשאין פסול ידוע בעיר

ובבית שמואל (סימן ד ס"ק לט וס"ק מג) מבואר דכל זה באיכא פסול בעיר, דאם לא כן אין לחוש לפסלה, ורק ביש פסול הווי 'כמחצה על מחצה' ולא מהני 'רוב כשרים אצלה'.