היתר נישואין לגרושה מינקת

האשה התגרשה מבעלה כארבעה חודשים אחר לידת בתה. הם נפרדו עוד כשהאשה היתה בהריון, ואביה התיעץ עם מורה הוראה, שאמר לו שאם האם לא תניק את בתה כלל, זה צד גדול להתיר לה להנשא תוך כ"ד חודש מלידתה.

האב יעץ לבתו לא להניק כלל, וכן היא עשתה שלא הניקה כלל, והציגה אישור על כך מבית החולים שמיום הראשון ללידתה היא ניזונה מתחליף של חלב.

האב והאם של האשה הופיעו לפני בית הדין ובקשתם היא להתיר לאשה להינשא, כיון שנמצא בחור רווק מבוגר שרוצה להינשא לה אם הדבר מותר על פי דין.

בגמרא ביבמות דף לו ע"ב ודף מב ע"א איתא, תניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו, דלמא איעברה ומעכר חלבה וקטלה ליה, ופרש"י דלמא מיעברא, לאחר לידתה ומיעכר עליה חלבה וקטלה לברה ברעב.

אי הכי דידיה נמי, ומשנינן דידיה ממסמסא ליה בביצים וחלב, מאכילתו, ומקשינן דידה נמי ממסמסא ליה בבצים וחלב, ומשנינן לא יהב לה בעל, משום דלאו בריה הוא.

ומקשינן וליתבעיניה ליורשים, אמר אביי אשה בושה לבא לבית דין והורגת את בנה, ופרש"י על כרחה מת בנה ברעב. עכ"ל.

וכתב הטור באה"ע בסימן י"ג, וז"ל:

ולא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו עד שיהא לולד ארבעה ועשרים חודשים וכו'. אבל אם מת הולד, או שגמלתו בחיי הבעל, או שאינה חולבת לעולם, כגון שיש לה צימוק דדים או שפסק חלבה בחיי בעלה, או ששכרו לה מניקת בחיי בעלה, כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל שאינה צריכה להמתין. עכ"ל.

וכתב הב"י:

ז"ל הרא"ש בפרק אע"פ, היכא שגמלתו בחיי בעלה, נראה שמותרת לינשא, דליכא למיגזר מידי וכו', וכן משמע הלשון מינקת שמת בעלה, שהיתה מניקתו כשמת בעלה, ומטעם זה נראה להתיר אשה שדדיה צמקו ואינה רגילה להניק לעולם, או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לה מינקת בחיי בעלה, עכ"ל. ומשמע דושכרו לה מניקה אדלעיל קאי שצמקו דדיה או שפסק חלבה, ולאו מילתא באפי נפשא הוא. ורבינו שכתב או ששכרו לה, נראה שמפרש דמילתא באפי נפשה הוא, עיי"ש.

וכתב השו"ע באה"ע בסימן י"ג סעיף י"א וז"ל:

גזרו חכמים שלא ישא אדם ולא יקדש מעוברת חבירו ולא מינקת חבירו עד שיהיה לולד כ"ד חדשים וכו', אבל אם מת בנה מותרת לינשא ואין חוששין שמא תהרגנו, וכן אם גמלתו בחיי בעלה, או שאינה חולבת לעולם, כגון שיש לה צימוק דדים, או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לה מינקת בחיי בעלה, או שנתנה בנה למניקה שלשה חדשים קודם מיתת בעלה והיא לא הניקה כלל תוך הג' חדשים מותרת לינשא. עכ"ל.

וכתב הח"מ בס"ק י וז"ל:

וצריך לומר דהכי קאמר כל שפסק חלבה על פי סיבה, אפילו יום או יומים קודם מיתת בעלה, או אפילו שהיא גרמה שפסק דהיינו שלא רצתה להניק משך ג' חודשים בחיי בעלה וממילא צמקו דדיה. עכ"ל.

ומבואר בח"מ שאפילו שהיא גרמה שפסק חלבה, קודם מיתת בעלה מותרת להנשא מיד, כיון שבשעת מיתת בעלה לא היתה מינקת.

ובבאר היטב ס"ק כ"ה כתב, וה"ה ג' חדשים קודם גירושין נמי מהני רמ"א בתשובתו סימן קכ"א.

ובפתחי תשובה ס"ק כ"ה כתב על דברי הבאר היטב:

ולכאורה מאי קמ"ל הלא כל שכן הוא דודאי גרושה קילא טפי.

וראיתי בתשובת רמ"א שם שכתב שיש שרצו לאוסרה להנשא תוך כ"ד חודש, דחיישינן לעירומי מה שאין כן גבי גמלה אותו קודם מיתה דלא שייך ערמה, והוא ז"ל השיב דאין חילוק, עיי"ש.