היתר נישואין לבעל שאשתו נטשה לחו"ל, למקום לא ידוע, ומתנה את הגירושין בתנאים לא סבירים

רקע והליכים

הצדדים נישאו זה לזה כדת משה וישראל בתאריך י"ח באדר א' תשע"א (22.2.11), ומנישואין אלה נולד הילד [...]

מכתב התביעה של הבעל – התובע ומהחומר שבתיק, עולה התמונה דלהלן:

כחצי שנה אחרי החתונה, בחודש נובמבר 2011, עבר הבעל תאונת דרכים קשה שבה נפצע אנושות. הוא אושפז, עבר שיקום וכיום נמצא בשלב של שיקום שמטרתו חזרה לשגרה.

כמה חודשים לאחר מכן, בחודש אוגוסט 2012, טסה האישה עם בנם הקטין לצרפת לביקור משפחתי בן עשרה ימים. יוער כי משפחת האישה כולה מתגוררת בצרפת. מאז לא חזרה האישה לארץ – בתחילה עוד טענה שבדעתה לחזור לארץ אך האריכה מדי פעם את השהייה בצרפת. בפועל האישה נשארה בצרפת עם הקטין ולא חזרה לארץ.

הבעל ניהל בבית המשפט במארסיי תביעה להשבת הקטין לארץ מכוח אמנת האג, ובתאריך א' באייר תשע"ג (11.4.13) ניתן פסק הדין של בית המשפט במארסיי שלפיו העברת הקטין לצרפת הרי היא כמעשה חטיפה לפי אמנת האג. בית המשפט הורה על השבת הקטין לישראל. האישה ערערה על פסק הדין הנ"ל לבית המשפט לערעורים, ובתאריך כ"ט בשבט תשע"ד (30.1.14) נדחה ערעורה. בתאריך כ"ג בכסלו תשע"ה (15.12.14) קבע בית המשפט לענייני משפחה בישראל, על סמך הנ"ל, כי משמורת הקטין תהיה משותפת לשני ההורים.

הצדדים בפירוד בפועל במשך למעלה משש שנים. הבעל עותר לחייב את האישה בגט, ובהעדר אפשרות אחרת – ליתן היתר נישואין.

כתב התביעה (שהוגש לבית הדין בתאריך כ"ד בסיוון תשע"ח – 7.6.18) נשלח לבאת כוח האישה (בהליכים אחרים), עו"ד אילת ישראלי־מרגלית, וכן למשפחת האישה בצרפת. האישה לא הגיבה, ומדברי באת כוחה הבנו כי היא אינה מייצגת את האישה בהליך בפני בית הדין (ראה הודעת בא כוח הבעל מיום י"ב באלול תשע"ח – 23.8.18).

בית הדין פנה לכבוד הדיין הרה"ג בצלאל אבא לוי שליט"א, דיין בבית הדין פאריס, שניהל משא־ומתן עם אבי האישה.

אבי האישה, באמצעות הרב לוי, הציע הסכם גירושין שעקרונותיו: יבוטלו כל התביעות נגד האם ולא תהיה אפשרות לחדש את פסק הדין בעניין חטיפה לפי אמנת האג; משמורת הילד לאם; מקום מגורי הקטין יהיה בארץ מגורי האם; הסדרי השהות של האב עם הילד יהיו בצרפת – בתחילה בליווי של צוות פסיכולוגים, הואיל והילד אינו מכיר את אביו והאב ישתתף בהוצאות חינוך הבן.

מסיבות מובנות הסכם זה אינו מקובל על הבעל.

ייאמר ברורות: בית הדין התלבט מאוד בסוגיה.

מצד אחד: לדברי בא כוח הבעל, שנאמרו שלא לפרוטוקול, האם נמצאת במדינה שלישית שאינה חתומה על אמנת האג ושאין לה הסכם הסגרה עם ישראל. זו כנראה המציאות שיש להשלים עימה – הילד ככל הנראה יישאר עם האם ובארץ מגוריה, וככל הנראה האם לא תאפשר את חזרת הבן לארץ.

המשך ההליכים כנגד האם כיום, בהיותה נרדפת על ידי שלטונות החוק, לא נראה לנו כפעולה חכמה מצד האב. האב גם אינו מכיר את בנו, ולא ברור אם אפשר בכלל שיטפל בו. כך יש לראות את עניין מקום מגורי הבן כמציאות עובדתית מוגמרת, ולדעת בית הדין טוב להגיע להסכם שיאפשר לאב לראות את הבן.

בית הדין מבין שאם האב יכול לפתוח חיים חדשים, מן הראוי שגם האם תוכל לפתוח חיים חדשים, ובין השאר תפסיק להיות רדופה על ידי שלטונות החוק – דבר שבפועל גם אינו מאפשר לה לפתוח בנישואים חדשים.

מאידך גיסא: ספק רב אם האם תאפשר לאב לראות את הבן בצרפת ולא תערים קשיים. אם יכלה האם לברוח משלטונות החוק ומפסקי בית המשפט בצרפת בעניין חטיפת הבן לפי אמנת האג, איך יוכלו לאכוף את הסדרי השהות על פי הסכם שיאושר בבית הדין. זאת ועוד, המשא־ומתן נוהל עם אבי האישה. האישה לא תקשרה עם הרב בצלאל לוי. לאישה גם אין בא כוח שייצג אותה, היא אינה מגיבה לכתב התביעה ואינה מנהלת משא־ומתן בעצמה או באמצעות בא כוח.

גם עניין חיוב האב במזונות או בהוצאות חינוך של הבן, לא נראה לנו צודק בנסיבות הקיימות.

כמו כן הוזמן בא כוח הבעל לשיחה בלשכה, שיחה שלא לפרוטוקול, בניסיון לקדם את התיק. בא כוח הבעל טען כי ההליך שנוהל בעניין החטיפה אינו בסמכות בית הדין, ואל לבית הדין להפעיל לחץ על הבעל לוותר על זכויותיו שבהתאם לחוק. אפשר גם להבין את עמדת הבעל שהוציא ממון רב בניסיון להחזיר את בנו, שאינו מכיר, לארץ וכעת מתבקש לוותר על תוצאות ההליך שהושגו בכוחות ובממון רב.