היתר נישואין לאישה שיש לה תינוקת מגבר אחר

בפנינו בקשת אם להיתר נישואין עם חתנה המיועד, אף שיש לה בת תינוקת מגבר אחר.

המבקשת מצהירה כי היא מתכננת להינשא ביום (X.XX.18), ולה בת מגבר אחר בגיל שנה וחמישה חודשים (נולדה ביום  (X.X.17)). האב לא הכיר באבהותו על הבת ולא משלם לה מזונות.

המבקשת מצהירה כי לא היה לה כל קשר עם גבר אחר מאז הקשר עם אבי הבת, עד לקשר עם חתנה המיועד שאיתו היא גרה כבר חודש באותו בית, והקשר ביניהם נמשך כבר שנה. מצהירה כי עתה היא לא בהריון. מצהירה כי לא הניקה את הבת כלל, מסיבה רפואית, משום שיש לה דלקות פרקים ולכן קיבלה מיד לאחר הלידה כדורים לייבוש החלב.

כן מצהירה שוב כי לאבי הבת אין כל קשר עם הבת, ואינו משלם בעבורה מזונות.

מצהירה כי היא זו שמפרנסת את הבת, עובדת ומקבלת הבטחת הכנסה. לטענתה, היא מסתדרת עם מזונות הבת. הבת בריאה ולא צורכת מאכלים מיוחדים.

לאחר הפסקה בדיון הוכנס חתנה של המבקשת, ונבחנה עמו אפשרות להבטחת מזונות הבת, והוא מצהיר כי הוא מגדל ומפרנס את הבת של המבקשת כבר מעת היותה בת כמה חודשים.

עד כאן טענות המבקשת והצהרות בן זוגה.

בית הדין בחן עם המבקשת האם הם יוכלו להמתין עם הנישואין, ברם המבקשת טוענת בתוקף כי מחמת כמה סיבות, לא יהיה ניתן להמתין מעבר למועד הנישואין הנקוב לעיל.

ובהחלטת בית הדין שנתנה למחרת הדיון, ביום כ"ה בתשרי תשע"ט (4.10.18), נאמר:

ובכן, לאור מועד חתונתה הסמוך של המבקשת; מאז אתמול (מועד הדיון) בית הדין בחן את מכלול השיקולים ההלכתיים, וקובע כי יש להתיר למבקשת להינשא כבר עתה, לאחר שכבר מלאו ט"ו חודש לבת.

בית הדין ישקול לצרף נימוקים הלכתיים לתיק.

ועתה נצרף הנימוקים להחלטה זו.

הדיון ההלכתי בתיק זה הינו באיסור "מינקת חברו" המובא בשולחן ערוך אבן העזר סימן יג, הקובע כי אסור לאישה להינשא עד שימלאו לבנה (או בתה) כ"ד חודש.

תקופת האיסור

מקורה של הלכה זו הוא ביבמות דף מב ע"א. שם נאמר שאסור לאדם לשאת לאישה מעוברת חברו (אישה שהיא כבר מעוברת מאחר), וכן יש איסור לשאת מינקת חברו (אישה שמניקה את התינוק שלה).

דין זה מובא גם בכתובות ס ע"א, ושם מובאים כמה שיעורי המתנה למינקת חברו:

"תנו רבנן מינקת שמת בעלה בתוך עשרים וארבעה חודש, הרי זה לא תתארס ולא תינשא עד עשרים וארבעה חודש, דברי רבי מאיר, ורבי יהודה מתיר בשמונה עשר חודש [...] אמר רשב"ג אני אכריע, לדברי האומר עשרים וארבעה חדש - מותרת להינשא בעשרים ואחד חודש, לדברי האומר בשמונה עשר חודש - מותרת להינשא בחמישה עשר חודש, לפי שאין החלב נעכר אלא לאחר שלשה חודשים" (יתבאר על פי טעמי ההמתנה שיובאו להלן).

מצינו אם כן בגמרא שלש שיטות מהו פרק הזמן אחר הלידה בו אסור למינקת להינשא: כ"ד חודש, י"ח חודש וט"ו חודש. אמנם השולחן ערוך (אבן העזר, סימן יג סעיף יא) פסק שיש להמתין כ"ד חודש (חוץ מיום שנולד ויום שנתקדשה בו), אך נראה שניתן יהיה לצרף כסניף להקל גם את השיטות שלא נפסקו להלכה, ויובא לקמן.