היתר לבוא בקהל - קידושין שנערכו בגרוזיה בתקופת השלטון הקומוניסטי

בתיק שלפנינו השאלה נפרשת על פני שלושה דורות על מנת לברר את מעמדו ההלכתי של הדור השלישי, האם ראויים הם לבוא בקהל.

ונפרוש בקצרה את העובדות הידועות והרלוונטיות לדיון:

• גב' [מ'] התחתנה עם מר [ב'] בגרוזיה בערך בשנת 60'. לאחר כעשר שנות נישואין, הצדדים נפרדו ללא ילדים.
• בפברואר 1973 גב' [מ'] עלתה ארצה ונרשמה כאלמנה. התברר למפרע שבעלה עדיין היה חי.
• בארץ הכירה את מר [ק'], ת.ז. [...], ונכנסה להריון. ידוע שבתאריך 24.4.1974 כבר הייתה מעוברת ושאלת ייחוס הוולד עלה אז בביה"ד.
• ביום 5.7.1974 נולדה הבת [ת'].
• ביום א' אדר ב' תשל"ו (3.1976) הגב' [מ'] התגרשה כדמו"י מבעלה [ב'] בגט שליחות בביה"ד ברחובות.
• ביום 29.10.1991 עשו [ת'] ו[בעלה] הכרת אבהות על שני ילדיה הקטנים (בני 16 חודש ו-2 חודש) בביה"ד בחיפה, ולאור כך קבלו היתר נישואין, ככל הנראה ללא שימת לב לשאלת היוחסין.
• הצדדים התחתנו דרך הרבנות קרית אתא בכ"א כסלו תשנ"ב (11.1991), ושוב התגרשו בביה"ד בחיפה בכ"ט אדר תשנ"ט (17.3.1999). גב' [ת'] פנתה שוב לביה"ד באשדוד ביום 20.12.1999 להיתר נישואין, אך הפעם הפנו אותה לבירור יוחסין. התקיימה אז גביית עדויות, אך לא ניתנה החלטה, והתיק עברה מהרכב להרכב.
• בשנת תשס"ז (2007) התקיים דיון בהרכב של הרה"ג: אליהו אברג'יל, בנימין בארי ואליעזר איגרא שליט"א. אב"ד הרב אברג'ל כתב בכת"י צדדים להתיר מצד פסלות העדים, אפשרות שהיה גט בגרוזיה, חוסר נאמנות של האשה לפסול את ילדיה שכבר התחתנו ברבנות כדמו"י, ודעת הבה"ג שאין ממזרות אלא דרך יכיר. וסיים: "לעיון ביה"ד והחלטה סופית". אולם, טרם ניתנה החלטה סופית בנדון.
• קידושי גרוזיה

האם יש חזקת קידושין כשרים לעולי גרוזיה הבאים בחזקת נשואים?

לאור הרקע העובדתי שנפרש לפנינו בתקציר הנ"ל והבלבול הגדול בעדויות השונות סביב כשרות הקידושין שנערכו בגרוזיה בשנת 1960 למניינם, נראה שעלינו לברר באופן כללי מה היה מצב החיים הדתיים בגרוזיה בשנים אלו, וממילא לדעת האם יש לתת תוקף וחזקת קידושין לטקסי הקידושין שנערכו שם.

בעבר ערך בזה הגאון הרב ציון בוארון שליט"א בירור מקיף, ועל כן שטחתי בפניו שאלה זו. הוא אמר לי בצורה חד משמעית שאין לבאים מגרוזיה בשנים אלו חזקת קידושין כלל.

נימוקו עימו משום שבשנים אלו שלטון הרשע הקומוניסטי היה בשיא תוקפו והדת היהודית כבר נעקרה עשרות שנים קודם לכן, כך שבשנות ה-60' כבר היו כולם בחזקת עמי הארצות ומחללי שבת בפרהסיא. ממילא אין מקום לחוש לקידושיהם, הן מצד שלא ידעו כלל איך לסדר קידושין, והן מצד שלא הקפידו על עדים שאינם קרובים, ואדרבא רגילים היו לכבד פעמים רבות דוקא את הקרובים. ואף אם לא היו העדים קרובים, מ"מ הם בחזקת מחללי שבתות הפסולים לעדות. עי' בשו"ת יביע אומר (ח"ח אבהע"ז סי' ה) שהכריע לקולא בנידון זה של עדים מחללי שבתות ואפילו במקום שהם שוגגים או בגדר תינוקות שנשבו. (בפס"ד אחר הבאתי שכעי"ז הסיקו הגר"צ בוארון שליט"א והגרש"מ עמאר שליט"א לגבי הנישואין בבוכרה, שבדרך כלל העדים היו קרובי משפחה ומחללי שבתות וגם את הטבעת שנתנו בזאקס נתנו אח"כ שוב בטקס הנישואין, ובגרוזיה היה המצב עוד גרוע יותר, כידוע.)

לאור האמור נראה שאין כלל חזקת נישואין כדמו"י אצל יהודי גרוזיה שנישאו בתקופה המדוברת.

בנידון שלפנינו ישנה מחד העדות של הרב חכם רפאל שמסדר הקידושין חזן דניאל מנשרוב היה ירא שמים והיה שוחט ומוהל, ולאחר עזיבתו של חכם רפאל היה מסדר קידושין שם, אך הוא עצמו אומר שאינו יודע עד כמה היה בקי בטיב קידושין. בנוסף ישנה עדות של [ש'], גיסה של גב' [מ'] שלדבריו גם הוא היה עד קידושין והוא הרי פסול לעדות מצד קורבה. האשה גב' [מ'] עצמה טוענת שאביה היה עד וגם קרוב ממשפחת החתן וא"כ גם הם פסולים. אמנם יש סתירה מסויימת בין עדותה לעדותו של [ש'] ועדים נוספים, אך ממ"נ יש כאן פסול. בנוסף, כפי שהקדמנו, למעט אנשי הדת המעטים, נראה שכל הציבור היו עמי הארצות גמורים ובחזקת מחללי שבת בפרהסיא הפסולים לעדות, ויש בכל זה לכאורה מספיק בכדי לבטל את כשרות הקידושין שנעשו שם, ולפחות הוי ספק גדול.

בשלהי הדברים נחזור לדון באריכות לחזק את ביטול הקידושין גם מדין "נמצא אחד מהם קרוב ופסול."