היתר גרושה מנישואין אזרחיים להינשא לכהן

האם גרושה כדמו"י מנישואין אזרחיים רשאית להנשא לכהן

השאלה העומדת בפנינו היא בני זוג שנישאו נישואין אזרחיים בקפריסין ואח"כ באו לביה"ד והתגרשו כדמו"י, האם רשאית האשה להינשא כדמו"י לכהן?     

לשאלת ביה"ד מדוע נישאו נישואין אזרחיים בקפריסין, "האם היתה לכם בעיה להנשא כדמו"י? ", ענו הצדדים כי לא היתה להם כל בעיה של יוחסין, והסיבה שנישאו בקפריסין בגלל שלא רצו להנשא כדמו"י. האשה הוסיפה ואמרה "הוא התעקש לא להנשא כדמו"י. הוא היה נגד הזרם, הוא לא רצה כמו כולם, הוא היה אדם חילוני וגם אני". 

ביה"ד בדק כי אכן הם כשרים לבא בקהל ואח"כ ערך לצדדים גט כדמו"י, כמנהג בתי הדין בישראל.     

עתה הופיעה בפנינו הגרושה וכרסה בין שיניה, ומבקשת לעשות לה הכרת אבהות ולתת לה אישור להנשא עם החבר אשר הכיר באבהותו על העובר. אחר בירור נתברר לביה"ד כי המבקש להנשא לה, הינו כהן. 

עוד אומרת האשה כי הם עשו גט כי לא היתה ברירה אחרת, היות  וביה"ד אמר להם לעשות גט.

עתה עלתה וגם ניצבה בפנינו השאלה האם אשה זו שנתגרשה כדמו"י מנישואין אזרחיים, רשאית להנשא לכהן. מדובר באשה וחברה לחיים, אנשים חילונים לגמרי, ממוצא אשכנזי. אם כי עתה הם מתקרבים ומשתדלים פחות לחלל שבת. לענין טהרת המשפחה אמרה האשה כי "הם בכיוון אבל זה יקח זמן", ובינתיים נולד להם בן והם רוצים מאוד למסד את החיים המשותפים ביניהם.  

הדין בנישואין אזרחיים

הנה גדולי האחרונים דנו בזה כיד ה' הטובה עליהם אם צריכה גט. ועיקר דבריהם אינו רק בגלל הטקס עצמו שנעשה, כי טקס זה אין בו ממש אין לא אמר הוא ולא נתן הוא, אלא נתנה היא, ואף זה פעמיים אינו אלא פקיד העיריה נותן לשניהם. והכל בלא עדים, אלא כל עיקר הדיון שנעשה בזה הוא האם לחשוש מחמת זה שהם מתייחדים זה עם זה וגרים יחד כבעל ואשה בפרסום רב ותו איכא חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קידושין.   וכדתנן בגמ' גיטין (דף פא):

"המגרש אשתו מן הנישואין ולנה עמו בפונדק, בית שמאי אומרים א"צ גט שני, ובית הלל אומרים צריכה גט שני. הן הן עדי יחוד והן עדי ביאה".

אם כי נאמרו עוד טעמים מדוע לחשוש לנישואין אזרחיים ויובאו לקמן.           

וכמו שפסק הרמב"ם (פרק י' מהל' גירושין  הי"ט) ושו"ע (אבה"ע סי' קמט סע' ב') וז"ל: 

"נתייחד עמה בפני שני עדים וראו שני עדים כאחד, וראו הוא והיא את העדים, אם היתה מגורשת מן הנישואין, חוששין לה שמא נבעלה. והן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה". 

לפיכך היא ספק מקודשת וצריכה גט מספק. ואם היתה מגורשת מן האירוסין, אין חוששין לה שהרי אין לבו גס בה ואי חזינן להו דגייסי אהדדי חוששין.      

ולכאורה אין סעיף זה שייך לנידון דידן. שהרי כאן אמרו שהיתה אשתו ונתגרשה ולכן חוששין שמא כשנתייחד עמה בעל לשם קידושין, והן הן עדי יחוד ועדי ביאה, משא"כ בנישואין אזרחיים. אולם אין כך פני הדברים. כי כל מה שאמרו שחוששין שבעל לשם קידושין, זה בגלל שהיא היתה גרושתו או ארוסתו, שלבו גס בה ולכן חששו. ואכן כן כתב בסוף הסעיף "ואי חזינן להו דגייסי אהדדי חוששין לה". א"כ בנישואין אזרחיים שגרים יחד כבעל וכאשה לכל דבר, ודאי דגייסי אהדדי, ודאי שבא עליה. וא"כ יש לחשוש שבעל לשם קידושין.             

שיטת הרמב"ם, רשב"א וריב"ש

הריב"ש בתשובה (סי' ו') נשאל באנוס שנשא אנוסה בחוקותיהם וישבה עמו כאשתו לכל דבר עד שנתעברה ממנו, ואח"כ עזב אותה ועקבותיו לא נודעו. ובתחילה כתב דלכאורה יש לעיין בזה מהמשנה גיטין (דף פא) :

"המגרש אשתו מן הנישואין ולנה עמו".

וא"כ אפשר שגם כאן חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומדין המשנה הזו הלכו מקצת הגאונים שכל אשה שנבעלה בפני עדים, צריכה גט ממנו.