הירשוביץ נ' ברוכמן

פסק דין

לפניי בקשה לאישור פסק בורר מיום ה' בטבת תשע"ג, בו חויב המשיב לשלם למבקש סך של 15,000 ₪.

בתגובה לבקשה זו טען המשיב כי פסק הבורר שהוגש לאישור איננו מילתו האחרונה של בית הדין, וכי בית הדין הוציא שתי החלטות נוספות בנדון: הראשונה, מיום ט"ז אדר תשע"ג, בו איפשר בית הדין למשיב לבצע את תשלום החוב האמור בעשרה תשלומים, ולשם כך הורה על הפקדת עשרה שיקים מראש; והשנייה, מיום כ"א אדר תשע"ג, אשר ניתנה לאחר שהודיע המשיב לבית הדין כי אין לו חשבון שיקים, ואשר בה נקבע כי יוכל לבצע את התשלומים החודשיים באמצעות הוראת קבע.

אי לכך, טוען המשיב כי יש לאפשר לו להמשיך בתשלומים סדירים כפי שקבע בית הדין, דבר שיימנע ממנו אם יאושר אך ורק פסק הבוררות המקורי, המחייב אותו במלוא סכום החיוב בתשלום אחד.

בתגובה לטענות אלו של המשיב טען המבקש כי גם שתי ההחלטות אליהן מפנה המשיב אינן ההחלטות האחרונות של בית הדין, וכי בית הדין נתן החלטה נוספת, בב' תמוז תשע"ג, בו ציין כי המשיב לא עמד בהסדר התשלומים שקבע בית הדין וכי על כן בית הדין מבטל את הסדר התשלומים ומחייב את המשיב בתשלום מלוא החוב ללא דחיות נוספות. זו גם הסיבה שהמבקש לא הזכיר את ההחלטות הנוספות האמורות של בית הדין בבקשתו, מאחר שסך הכל בטלו הדיינים את ההחלטות הנוספות שנתנו לאחר מתן פסק הדין, כך שלפי דברי הדיינים נשאר בתוקף רק פסק הדין המקורי המחייב את המשיב בתשלום 15,000 ₪ ללא פריסה כלשהי, וזהו פסק הדין אשר את אישורו מבקש המבקש עתה.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 23.10.13 חזר המשיב וטען כי עמד בתשלומים בפועל, וכי שילם לפחות חמישה תשלומים (כשלא היה בידיו להגיד בדיון בדיוק כמה תשלומים בוצעו), וכמו כן טען, כי אכן נתן הוראה לבנק להוראת קבע כפי שחייבו אותו הדיינים.

מעבר לטענות אלו, טען המשיב כי כלל אין לו לבית המשפט להכיר בהחלטת בית הדין בה בוטל הסדר התשלומים, מאחר שהחלטה זו אינה חתומה על ידי הדיינים, והלכה פסוקה היא כי פסק בוררות לא יזכה לאישור בבית המשפט ללא שייחתם על ידי הבוררים. דא עקא, הובהר למשיב בדיון כי טענה זו אינה אלא חרב פיפיות מבחינתו, מאחר שאף החלטת הבוררים בה נקבע הסדר התשלומים, אף היא איננה חתומה על ידי הדיינים, ואם המבקש עומד על טענתו שאין להכיר בהחלטות לא חתומות, כי אז יישאר ממילא רק אותו פסק מקורי בו חויב במלוא הסכום ללא דחיות.

בסיום הדיון נקבע, בהסכמת המבקש, כי על המשיב להגיש העתק של שטר בוררות על מנת לבחון האם הוסמכו הדיינים לתת החלטות נוספות לאחר מתן פסק הדין, ובנוסף הוסכם שאם יוכיח המשיב בהגשת המסמכים המתאימים כי אכן בוצעו לפחות חמישה תשלומים וכי ניתנה הוראה לבנק להוראת קבע, כי אז יסכים לתת למשיב להמשיך בתשלומים חודשיים עד לפירעון מלוא החוב הנותר.

בהמשך לדיון האמור, הגיש המשיב מספר מסמכים אשר לטענתו מוכיחות את כל שטען בדיון לפניי.

ראשית, הוגש העתק של שטר בוררות, ממנו אכן עולה כי הצדדים הסמיכו את הדיינים להוציא החלטות נוספות לאחר מתן פסק הדין, כך שברמה העקרונית, אין כל פגם בכך שהדיינים נתנו הוראות באשר לפירעון החוב לאחר שקבעו את החיוב העקרוני בפסק דינם.

שנית, המשיב הגיש שישה מסמכי בנק, המעידים על הוראות שניתנו בשישה חודשים נפרדים, כל פעם על העברה של תשלום אחד לחשבונו של אביו של המבקש: 5 העברות שבוצעו עובר למועד הדיון, בתאריכים דלהלן: 23.4.13, 30.5.13, 8.7.13, 14.8.13 ו-10.10.13; ותשלום שישי שבוצע לאחר מועד הדיון, ביום 29.10.13. בכך הוכיח המשיב כי אכן ביצע חמישה תשלומים עובר למועד הדיון, כפי שטען, ואף הוסיף והעביר תשלום שישי נוסף בסמוך לאחר מועד הדיון.

שלישית, המשיב העביר העתק של מכתב לבנק המזרחי, החתום על ידו עם חותמת של החברה שבבעלותו, מיום 2.4.13, בו ניתנה לבנק הוראת קבע לבצע תשלומים חודשיים על סך 1,500 ₪ לטובת הזוכה. דא עקא, וכפי שטוען המבקש בתגובתו להגשה האמורה, אין כל הוכחה לכך שהמכתב הועבר אי פעם לבנק המזרחי ואין חותמת "התקבל" על המכתב הזה, או כל מסמך אחר שמוכיח כי ההוראה נקלטה. מעבר לכך, החשבון בבנק מזרחי אשר ממנו בוצעו התשלומים הקודמים מהבנק האמור הוא חשבון של בתו של המשיב, כך שברור כי הבנק לא יקבל הוראות מהחברה של המשיב לקביעת הוראת קבע בחשבון של הבת.

זאת ועוד. אם אכן ניתנה הוראה לבנק המזרחי כבר ב- 2.4.13 להוראת קבע, לא ייתכן שבין התשלומים המפורטים לעיל, התשלומים מיום 23.4.13, 8.7.13, 14.8.13 ו- 29.10.13 בוצעו מחשבון בבנק הפועלים. לא יעלה על הדעת שאם נקלטה הוראת קבע תקינה בבנק המזרחי כבר באפריל 2013 לביצוע הוראת קבע כל חודש, יבוצעו מאוחר יותר תשלומים חודשיים מבנק אחר בהעברות נקודתיות חד פעמיות. כמו כן, אין כל הסבר לכך שאם הייתה הוראת קבע מאז 2.4.13, מדוע לא בוצעו תשלומים ביוני 2013 ובספטמבר 2013. תהיות אלו מחייבות את המסקנה כי יש לקבל את טענת המבקש, שהוראת קבע מעולם לא נקלטה בבנק המזרחי.

כמו כן תמוה העובדה כי גם לאחר הדיון, חוזר המשיב, במכתב המלווה את הגשת המסמכים המתוארים לעיל, על הטענה שהעלה בדיון שאין לכבד את החלטת בית הדין לבטל את הסדר התשלומים מאחר שהחלטה זו לא חתומה. כפי שהוסבר למשיב בדיון, אם תתקבל טענה זו, הרי שבאותה מידה יש לבטל את החלטות בית הדין שקבעו את הסדר התשלומים, מאחר שאף הן אינן חתומות על ידי הדיינים עצמם אלא רק בחותמת וחתימה של המזכירות.

פועל יוצא מכל האמור, כי המשיב לא עמד במלוא תנאי ההסכם הדיוני שבין הצדדים בדיון שלפניי, ועל כן נשארה בעינה בקשתו המקורית של המבקש לאישור פסק הבורר מיום ה' טבת תשע"ג. מאחר שהמשיב לא העלה כל טענה לגופו של ענין שיש בה כדי להביא לביטולו של פסק דין זה, ומאידך גיסא, הטענות שהעלה בנוגע לביטול הסדר התשלומים שבהחלטת ב' תמוז תשע"ג (העדר חתימה) מחייבות באותה מידה לביטול החלטות בית הדין בנוגע לפריסת החוב לתשלומים והחלופה של הוראת קבע שקבעו הדיינים בהחלטותיהם מט"ז באדר תשע"ג וכ"א אדר תשע"ג, הרי שאין אלא להיעתר לבקשת המבקש לאישורו של פסק הבוררות מיום ה' טבת תשע"ג והוא מאושר בזה ללא תוספות כלשהן.

אני מחייב בזה את המשיב בהוצאות משפט לטובת המבקש בסך 3,000 ₪ (וזאת בנוסף להוצאות בסך 300 ₪ שהוטלו על המשיב במשך הדיון מיום 23.10.13).

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ד, 14 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: