הירש נ' זבולון - קריית חיים ואח'

החלטה

בפני בקשת הנתבעים להורות על דחייה ו/או מחיקה על הסף של התביעה שהגיש התובע בתיק זה, וזאת בשל העדר עילה, העדר סמכות עניינית ומעשה בי-דין.

התביעה הינה לפיצוי בסך של 6,000 ₪ וזאת, ככל שהצלחתי להבין מכתב התביעה, בגין עדות שקר שנתן השוטר אשר ששון (או אדם אחר שהזדהה בשמו) (להלן: "הנתבע") במהלך הליך משפטי שהתנהל בבימ"ש לתעבורה בחיפה בפני כב' השופט בנג'ו (הת"ע 6129-05-11) ביום 6.9.11 וזאת ביחס לאישום בעבירת תעבורה שבגינה הוצא לתובע כאן דו"ח (להלן: "ההליך הקודם").

מעיון בפסקי הדין שניתנו על ידי ביהמ"ש לתעבורה בהליך הקודם, בית המשפט המחוזי (עפ"ת 15818-12-11) ובית המשפט העליון (רע"פ 1994/12) (שהוצגו במלואם רק לאחר שהתובע נדרש על ידי לעשות כן), עולה כי התובע הורשע בפסק דין שניתן ביום 10.11.11 (להלן: "פסק הדין"), בעבירת המהירות שיוחסה לו והוא חוייב לשלם בגינה קנס. ערעורו בפני בית המשפט המחוזי נדחה, כמו גם בקשת רשות הערעור. יצויין כי במסגרת הערעור העלה התובע לראשונה, טענתו כי השוטר שהתיצב לדיון אינני השוטר שרשם לו את הדו"ח, טענה שבית המשפט המחוזי דחה מאחר והועלתה בעלמא וללא שהונחה לה תשתית ראייתי כלשהי (מלבד טענת התובע) וכי ראוי היה להעלותה במסגרת ההליך בביהמ"ש לתעבורה.

הנתבעים טוענים פסק הדין הינו פסק דין חלוט, המהווה מעשה בי-דין ויוצר השתק כלפי התובע ביחס לקביעות שבבסיס פסק הדין, ולפיכך אין לאפשר לתובע לנהל הליך זה בנסיון לקעקע את יסודות הרשעתו שאושרו גם בהליך הערעור, בדרך עקיפה. מאותו הטעם טוענים הנתבעים כי התביעה אינה מגלה עילה שכן אין לאפשר לתובע לטעון כנגד הקביעות בפסק הדין שלא בדרך של ערעור, ולפיכך, באם קיימת סמכות עניינית לדון בתביעה, היא נתונה לבית המשפט המחוזי (כערכאת הערעור על פסק הדין, ככל הנראה). אציין כי הנתבעים לא צרפו לתגובתם את פסקי הדין הנזכרים לעיל וכלל לא התיחסו לעובדה כי נוהל הליך ערעור עד לבית המשפט העליון, ותמהתי מדוע.

מהתגובה שהגיש התובע לבקשת הנתבעים אני למדה כי הטענה שבבסיס תביעתו כאן, הינה אותה טענה שהעלה בערעור על פסק הדין, לפיה אמירת השקר המיוחסת על ידו לשוטר שהתיצב לדיון בהליך הקודם והאם אכן מדובר בשוטר אשר ששון שרשם את הדו"ח נשוא ההליך הקודם. התובע מוסיף כי כל נסיונותיו לברר סוגיה זו, לרבות בבקשות לקיום פגישה פנים אל פנים עם אותו השוטר, נדחו על ידי המשטרה, כאשר תיק המח"ש שנפתח בעקבות תלונתו נסגר וערר שהגיש על כך, נדחה (כפי שעולה ממכתב שצורף להודעה מיום 23.4.13).

לפיכך מבקש התובע מבית המשפט להושיט לו סעד (על מנת להציל את כבוד המדינה כמדינה דמוקרטית – כך כדברי התובע בתגובתו) ולהורות למשטרה, באמצעות הפרקליטות, להציג בפניו את השוטר ששון על מנת שיוכל להתעמת עימו פנים אל פנים, וכך ניתן יהא לקבוע באם אכן מדובר בשוטר שרשם את הדו"ח, אם לאו.

לאחר עיון בבקשה, ובתביעה על נספחיה וכן בתגובה, נראה כי לתובע (פעם נוספת יש לומר) התבלבלו היוצרות באשר לתפקידו של בית המשפט, ובמיוחד בית משפט לתביעות קטנות, ודין התביעה להידחות בשל קיום מעשה בית דין ולחלופין בהעדר סמכות עניינית לדון בה.

כמו במקרה דומה שנדון בפני בעבר בהליך שהגיש התובע, ניכר כי התובע, בתסכולו מתוצאות הליך משפטי אחד, מנסה, באמצעות הליך משפטי אחר, תוך "הלבשת" ההליך האחר בלבוש משפטי "מקורי" לכאורה, להביא לשינוי תוצאות ההליך המשפטי הראשון, כאשר במקרה זו, נסיונותיו לעשות זאת בדרך המלך, שהיא הגשת ערעור על פסק הדין, לא הביאו לתוצאה הרצויה, מבחינתו.

כפי שעולה מהנספחים שצורפו, מלבד להליך הערעור שהתובע מיצה אותו, הוא גם פנה בתלונה למחלקה לחקירת שוטרים ובמכתבים לגורמים שונים במשטרה ובפרקליטות המדינה, בנסיון להביא לבדיקת תלונתו באשר למסירת עדות שקר על ידי השוטר. משנדחו כל פניותיו אלו והוטל עיקול בסך של כ-800 ₪ על חשבונו, הוגשה תביעה זו בפני, במסגרתה גם ביקש התובע לעכב את הליכי גביית הקנס.

התביעה אינה מפרטת כדבעי את עילת התביעה, אך בהתחשב בכך שמדובר בתובע שאינו מיוצג, לא מטעם זה תידחה או תמחק התביעה. אולם חרף כל נסיונותי "להלביש" תביעה זו בעילה משפטית כלשהי המקימה לתובע זכות תביעה בבימ"ש זה, לא הצלחתי למצוא בכל הנטען על ידי התובע עילה כזו שיש לה ביסוס בדין.

כפי שציין בית המשפט המחוזי, הטענה בדבר היות השוטר שהעיד אדם אחר מזה שרשם את הדו"ח הינה טענה שלא הועלתה בפתח ישיבת ההוכחות בהליך הקודם וגם לא במסגרת סיכומי טענות הנתבע, על אף שהוא העיד על עצמו כי הינו בעל נסיון בהליכים בביהמ"ש לתעבורה. המדובר בטענה מהותית ביותר אשר נראה כי התובע העלה אותה מש"כלו כל הקיצין" והוא הורשע בניגוד לטענתו כי לא ביצע את עבירת המהירות שיוחסה לו וכי הוא בכלל נסע בכיוון הנגדי לכיוון הרשום בדו"ח, ומשכך יש לראות אותה כטענה שניתן וצריך היה להעלות במסגרת ההליך הקודם, ומשלא הועלתה מתקיים לגביה מעשה בי-דין, גם בהעדר קביעה פוזיטיבית של בית המשפט לתעבורה (אשר לא ניתנה מאחר והטענה לא הועלתה כלל). לא ניתן לאפשר לצד להליך משפטי לנצור טענות עובדתיות, במקרה זה טענה מהותית העומדת בבסיס הרשעתו, ולהעלותן בשלב הערעור ו/או בהליך אחר, בנסיון לקבל סעד שיש בו משום עקיפה של פסק דין חלוט.

יתירה מכך, העובדה שבינתיים נבדקה תלונה של התובע בענין על ידי מח"ש, וזו נדחתה, מחזקת את האמור בפסק הדין בערעור כי מדובר בטענה שנטענה בשפה רפה בפניו, שלא הועלתה כנדרש בהליך הקודם, ומשכך לא היה בה לשנות את תוצאת פסק הדין.

יתכן, ואין בכך לקבוע מסמרות או לעודד את התובע לנהל הליך משפטי אחר, שניתן להגיש הליך מנהלי ביחס להחלטות שניתנו על ידי פרקליטות המדינה ו/או המשטרה בנוגע לתלונתו של התובע, אולם אין לאפשר לתובע, בהליך משפטי אחר לתקוף את קביעות ביהמ"ש לתעבורה בפסק הדין ובחירתו להסתמך על עדות השוטר שהעיד בפניו.

יוער בהקשר זה, כי בניגוד לטענת התובע בתגובתו לבקשה, ניתנה לו אפשרות להתעמת עם השוטר וזאת במהלך עדותו בהליך הקודם, הזדמנות שנוצלה על ידי התובע בחקירה נגדית, אלא שב"עימות" זה, לא העלה התובע טענה בפניו כי השוטר אינו מי שהוא מתיימר להיות, וחקירתו לא הובילה לתוצאה שהתובע סבור כי היא הנכונה (סברה שנדחתה על ידי בית המשפט לתעבורה).

אוסיף, מעבר לכל הנאמר עד כה, ועל מנת להפיס דעתו של התובע, שלא ברור לי כיצד מתכוון התובע להוכיח טענתו כי השוטר שהתיצב להליך הקודם אינו השוטר שרשם את הדו"ח, שכן כל מה שעומד לרשות התובע הינה אמירתו שלו (שכן ברי שאין ברשותו ראיות מצולמות כלשהן ביחס לזהות השוטר), שבמקרה זה, מקום בו מיוחס לשוטר (ולמשטרה) מעשה תרמית, בודאי שלא יכול להספיק על מנת לעמוד בנטל המוטל על התובע.

אמנם דברים אלו מקדימים את המאוחר, אולם לאור תיקים קודמים שניהל התובע בפני מצאתי לנכון לציינם, על מנת שהתובע יבין היטב את מצב הדברים בתיק, וכי טענותיו נשקלו ונבחנו על ידי גם לגופן, אך מאחר ואין עומדת לתובע עילת תביעה בשל קיום מעשה בי-דין, התביעה נדחית על הסף.

ממילא אין עוד צורך לדון בבקשה לעיכוב הליכי גביית הקנס ובקשת התובע נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבעים בגין הליך זה בסכום סימלי בלבד, לאור מצבו הכלכלי הנטען, בסך של 500 ₪, אשר ישולמו ב-5 תשלומים שווים ורצופים, הראשון בהם עד ליום 1.6.13 והאחרים עד לכל 1 לכל חודש עוקב.

ניתנה היום, י"ג אייר תשע"ג, 23 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: