הירש ואח' נ' טלשיר

החלטה

ביום 21.11.11 הגישו המבקשים, שהם אם ובנה, בקשה למתן צו המורה למשיבה ו/או למי מטעמה להימנע מכל שימוש שהוא במרפסת שנבנתה ללא רישיון בדירת המשיבה ברחוב בני בתירא 6 בירושלים, הנמצאת בסמיכות לדירת המבקשים, באותה הקומה (להלן – המרפסת), לחסום את כל הכניסות והפתחים למרפסת, להרוס כליל את המרפסת במתכונתה, ולהזיזה כך שתיבנה מקצה הבנין.

לטענת המבקשים בבקשה, המרפסת נבנתה ללא היתר ומיקומה בצמוד לחלון הסלון של המבקשים מונעת מהם פרטיות בשטח ביתם ופוגעת באיכות חייהם בצורה משמעותית.

עוד נטען בבקשה, כי המשיבה שינתה בעקבות בניית המרפסת את פנים קירות דירתה, ובכוונה תחילה מיקמה את מסך הטלוויזיה שלה בקיר הגובל לקיר דירת המבקשים. המבקש, שהינו אדם דתי ושומר שבת, נדרש לשמוע בקולי קולות את הטלוויזיה בשעה שהוא מקדש על היין ושר זמירות שבת, וגם במהלך השבוע אין הוא יכול למצוא בשל כך מנוחה בביתו.

המבקשים צירפו תמונות מהן עולה, לטענתם, כי המשיבה משקיפה מהמרפסת לתוך פנים ביתם ופוגעת בפרטיותם.

עוד צוין, בסעיף 25 לבקשה, כי שכן נוסף אשר בנה מרפסת מעל חלון הסלון של המבקשים מסתיר להם את הנוף, את האוויר, ואת אור השמש באופן מוחלט, וכך מוצאים עצמם המבקשים ללא אור ואף ללא פרטיות.

בתגובתה לבקשה טענה המשיבה, אלמנה כבת 80 המתגוררת בגפה, כי היא אינה גורמת לכל הפרעה או מטרד למבקשים, ולמרות שהמרפסת נבנתה בחודש נובמבר 2010 – הוגשה הבקשה בשיהוי ניכר של שנה.

לטענתה, היא אינה צופה לחלון דירת המבקשים ואין לה כל עניין בנעשה שם. המרפסת אינה גורמת לכל מטרד ומדובר בטענות הנטענות בעלמא.

עוד נטען, כי בעוד שמהשיבה מתגוררת בגפה ואינה גורמת לכל רעש או מטרד, הרי שלמבקשים ילדים קטנים והם גם מנהלים בדירה פעוטון עם מספר תינוקות, דבר הגורם לרעש ולמטרד בלתי פוסק, אך המשיבה מעולם לא התלוננה על כך תוך ניסיון לקיים יחסי שכנות טובים.

לעניין מיקום מקלט הטלוויזיה, טענה המשיבה כי המיקום לא שונה מאז שברשותה טלוויזיה ואין כל בסיס לטענות המבקשים בהקשר זה, שכן הבניין מאוכלס ברובו באוכלוסיה חילונית והיה על המבקשים לקחת זאת בחשבון כשרכשו את דירתם בבניין.

המשיבה טענה כי הבקשה אינה ממלאה אחר תנאי הסף למתן צו מניעה זמני, שכן היא נגועה בשיהוי ניכר עקב הזמן הרב שחלף מסיום בניית המרפסת ועד להגשת הבקשה.

כמו כן, הצו אינו נדרש למניעת יצירת עובדות חדשות שכן המרפסת היתה לעת הגשת הבקשה מצב קיים.

גם מאזן הנוחות נוטה לטענת המשיבה, לזכותה שכן בעוד שאפשרות הצפייה לדירת המבקשים הינה מוגבלת ומצומצמת וניתנת למניעה באמצעים פשוטים - הרי שעבור המשיבה, שהינה כאמור אישה בת 80 שאינה בקו הבריאות וסובלת מבעיות רגליים, השהייה במרפסת חיונית כמקור אור ושמש שכן יציאה לרחוב מהווה קושי ממשי עבורה בהתחשב בכך שישנן כ- 40 מדרגות ובבניין אין מעלית.

הואיל ובית המשפט לא התרשם כי קיימת דחיפות ליתן את הסעדים הזמניים המבוקשים, לא ניתן צו מניעה ארעי, והבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים ליום 8.1.12.

בדיון שהתקיים, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לעריכת ביקור במקום על מנת לבדוק את טענותיהם, ובעיקר את טענת המבקשים בדבר פגיעה בפרטיותם.

ביום 31.1.12, נערך ביקור במקום, ובמהלכו ביצע בית המשפט ניסוי, והתרשם כי אם אדם עומד בחלק הקיצוני ביותר של מרפסת המשיבה, כשגבו לכיוון רחוב בני בתירא – יכול הוא לראות דרך החלון את הנעשה בסלון דירת המבקשים.

בדו"ח הביקור במקום צוין כי גם מחלון הסלון של המבקשים ניתן לראות את המרפסת של המשיבה, בעיקר את החלק הקיצוני ביותר שלה.

נציג המשיבה הציג במהלך הביקור דוגמאות של שני חומרים, אשר, לטענתו, הם אטומים אך אין בהם כדי לחסום את האור, ומהם ניתן להתקין מחיצה על גבי המעקה של מרפסת המשיבה, שגובהה לא יעלה על שני מטר (מהרצפה) ואורכה לא יעלה על 1 מטר, ונראה היה שבכך ניתן למנוע את הפגיעה הנטענת בפרטיותם של המבקשים מבלי לחסום להם את האור, אולם פתרון זה נדחה על ידי המבקשים.

הצדדים התבקשו להודיע לבית המשפט אם עלה בידם לסיים את התיק מחוץ לכותלי בית המשפט אך עמדתם בעניין זה היתה שלילית, והם ביקשו להגיש סיכומים בכתב.

בסיכומיהם חזרו המבקשים על טענותיהם בבקשה, למעט נושא מקלט הטלוויזיה, ומאידך הוסיפו, בסעיף 4 לסיכומים, כי המרפסת גורמת להם נזק כספי ניכר שכן ערך דירתם ירד בשל הבניה הבלתי חוקית.