הימנעות בית הדין מבירור יהדות שלא לצורך נישואין וגירושין ומ'השבה ליהדות' של נתין זר תוך 'עקיפת' הרשויות ופסיקת בג"ץ

לפנינו ערעור על החלטתו של בית הדין הרבני האזורי אשקלון מיום י"ב בסיוון התשפ"א (23.5.2021) שבה נדחתה בקשת המערער לבירור יהדות ולהשבה ליהדות (בירור יהדות נוכח טענתו כי הוא בן לאם יהודייה ויהודי על פי ההלכה והשבה ליהדות נוכח הטבלתו לנצרות ורישומו בהתאם לה, שנעשתה לטענתו בקטנותו ושלא מדעתם של הוריו) בנימוק של העדר סמכות לדן בבקשה משום שאין מדובר בבירור יהדות לצורכי נישואין וגירושין (אלא לצורך קבלת זכאות לעלייה וקבלת אזרחות ישראלית על פי חוק השבות).

דינו של הערעור להידחות על הסף משום שתקנות הדיון מתירות הגשת ערעור בתוך שלושים יום בלבד מעת מתן ההחלטה, והללו חלפו זה מכבר.

אכן המערער טוען כי ההחלטה הגיעה לידיו באיחור ניכר, רק בתחילת חודש יולי, ומשכך ובהתחשב גם בפגרת בתי הדין שהחלה בתוך שלושים הימים מעת שקיבל את ההחלטה והסתיימה במועד שבו הגיש את ערעורו הרי שעדיין זכאי היה באותו מועד לערער על ההחלטה.

ברם בחינת העובדות המתועדות במערכת המחשוב של בית הדין מגלה תמונה אחרת.

על פי הנתונים שבמערכת זו ההחלטה דוורה למערער פעמיים – במועד מתן ההחלטה ושוב בתחילת חודש יולי. בשני המקרים דוורה ההחלטה לתיבת הדואר האלקטרוני של באת כוח המערער שחתמה עם פתיחת התיק על בקשה לקבל כתבי בית דין בפקס או בדואר אלקטרוני, בקשה שבגדרה גם ביקשה לראות במשלוח באמצעים אלה המצאה בדין והסכימה להיות מושתקת מטענות נגד המצאה באמצעותם.

מתכתובת הדואר האלקטרוני שבין מזכירת משרדה של באת כוח המערער למזכירות בית הדין, שצורפה לכתב הערעור עולה כי בשלהי יוני פנתה זו למזכירות בית הדין בבקשה לקבל את ההחלטה ונענתה כי זו נשלחה לה בדואר האלקטרוני במועד האמור – ממש כפי שמלמדים הנתונים שהזכרנו לעיל. מזכירת באת כוח המערער השיבה כי "המייל לא נמצא לכן אודה לשליחת ההחלטה למייל זה" (כתובת הדואר האלקטרוני של המשרד, לכאורה, שממנה פנתה המזכירה). מסתבר שבעקבות תכתובת זו דוורה ההחלטה בשנית. יש לקוות שהפנייה האמורה נעשתה בתום לב משום שההודעה הראשונה אכן 'אבדה' וכי אין המדובר ב'תרגיל' שנעשה בניסיון 'לקנות' עוד זמן לערעור, אבל כך או כך המועד המחייב והקובע את המועד האפשרי לערעור מבחינת החוק והתקנות הוא מועד הדיוור הראשון.

מן הדין דיינו בכך.

לפנים משורת הדין וכדי שלא להוציא את המערער בתחושה כי מטעמי פרוצדורה בלבד איבד את הזכות לאישור יהדותו או להשבתו אליה נוסיף ונאמר כי גם לגופו של עניין דינו של ערעור זה להידחות על הסף, וכי גם לולי נדחה לא היה מפיק ממנו המערער את התועלת המבוקשת.

ערעור על החלטה של בית דין אזורי אפשרי כשהמערער טוען כי נפלה בה טעות בהלכה או בחוק במקרה שבית הדין אמור לפסוק על פיו וכך הדבר בענייני סמכות; כי נפלה בה טעות הנראית לעין בשיקול הדעת או בעובדות או כי נפל פגם בדרך ניהול הדיון והיה בפגם זה כדי להשפיע על תוצאות הדיון.

בית הדין קמא נימק את החלטתו, כאמור, באומרו כי בית הדין נעדר סמכות לברר יהדות שלא לצורך נישואין וגירושין.

אם מבקש המערער לטעון נגד קביעה זו מצופה שיציג הוראת חוק או פסיקה המפרשת את החוק באופן הנוגד את קביעתו של בית הדין. ברם המערער שלפנינו לא הציג כאלה, ולפיכך רשאים אנו לומר כי למעשה כלל לא טען שנפלה טעות בפסיקת בית הדין קמא (ואין צריך לומר שאין בדבריו עילה מהעילות האחרות המאפשרות ערעור וכאמור).

מה כן יש בדברי המערער?

המערער טוען שיש מקרים שבהם נהגו בתי הדין אחרת ולפיכך יש לנהוג גם בעניינו כבאותם מקרים.

גם לו היה הצדק עם המערער לא היה די בכך. לו הציג המערער מקרים שבהם כתב בית דין ונימק מדוע יש לו סמכות, שלא כדברי בית דין קמא שבנידוננו, ייתכן שהיו הדברים עולים כדי טענה לטעות של בית הדין קמא בפרשנות החוק, אבל שעה שאף בפסיקות שהביא המערער אין פרשנות כזו הרי שלכל היותר אפשר יהיה לומר כי באותם מקרים שהביא – בהם שגה בית הדין וחרג מסמכותו. המערער מבקש אפוא כי כשם שחרג בית הדין מסמכותו באותם מקרים כך יחרוג ממנה גם במקרהו שלו, אולם בקשה כזו נעדרת בסיס חוקי כלשהו ועל אחת כמה וכמה שאינה מקימה עילת ערעור.

כל זאת כאמור אף לו היו דברי המערער בנוגע לאותם מקרים שבהם מבקש הוא להסתייע נכונים. אולם האמת היא כי אף דבריו אלה אינם נכונים וכי אין אותם מקרים – ברובם – דומים כלל לשאלה שלפנינו, ואותו מקרה יחיד שהביא שאולי דומה לה – אף הוא אינו מסייע למערער דנן:

כמה מההחלטות שצירף המערער עוסקות בפירוש בבירור יהדות לצורך נישואין או גירושין, כך עולה מפורשות מלשונן של אותן החלטות "רשאי להינשא" "ניתן לסדר חופה וקידושין" וכדומה.

פסק דין נוסף שצירף המערער (תיק 845932/1, ביה"ד חיפה) מתבסס על סמכותו של בית הדין לגייר, שבית הדין הניח – ואנו מסכימים עימו – שכלולה בה (מקל וחומר) גם הסמכות בנוגע להשבה ליהדות. ברם אין בהחלטה דבר שממנו נוכל ללמוד כי בית הדין היה מנוע מלגייר את המבקש (דהתם) מכוח כללי הגיור (שיובאו להלן), כך גם לגבי החלטה נוספת שציין (תיק 1071427/1 ביה"ד פתח תקווה) שבה מדובר באזרחית ישראל שוודאי אין מגבלה בכללי הגיור על גיורה. ממילא אין להשליך מהן לעניינו של המערער דנן שכפי שעולה מדבריו שלו עצמו אין בית הדין יכול לגיירו על פי כללי הגיור (ואף ועדת חריגים שבבתי הדין המיוחדים לגיור – שבית הדין עצמו המליץ כי יפנה אליהם – ספק אם תוכל לסייעו, כך לדבריו שלו עצמו וראה להלן).

החלטות ופסקי דין אלה אינם רלוונטיים אפוא כלל לנידוננו.