היימן נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שניתן לו כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה בניגוד לתקנה 54(א) בתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

בהתאם לעובדות כתב האישום, נהג הנאשם ביום 8.3.10 ברכב בסמוך לחצות הלילה בכביש 25 במהירות של 145 קמ"ש.

ב"כ המבקש טען כי ספק אם בידי המדינה ראיות לכאורה, שכן לאור ההחלטה בפרשת ציטרון קיים ספק ממשי האם די בראיות שבידי המדינה כדי לבסס את האישום בתיק.

ב"כ המבקש אף הפנה לעובדה כי בשלב זה אין בידי המדינה אישור על בדיקה תקופתית אשר בוצעה לדבורה שמדדה את המבקש לכאורה.

ב"כ המדינה טענה כי יש בידי המדינה די ראיות לכאורה לשלב משפטי זה.

היא טענה כי עברו של המבקש על רקע ותקו בנהיגה מעידים על מסוכנות מצידו.

המדינה התנגדה לבקשה והגישה לעיוני את חומר הראיות.

דיון –

לאחר שעיינתי בראיות נחה דעתי כי יש בידי המדינה די ראיות לשלב משפטי זה.

בהתאם לזיכרון הדברים להפעלת "דבורה" ביצע השוטר המפעיל את כל הבדיקות בתחילת המשמרת ובסיומה.

כל הבדיקות (5 במספר) נמצאו תקינות.

כל יתר הפרמטרים הרלוונטים למדידת הדבורה נרשמו באופן תקין ומולאו כנדרש ע"י השוטר.

בהתאם לאותו המסמך, נושא השוטר תעודת מפעיל מיום 23.9.07 והוא הוכשר להפעלת ה"דבורה".

בהתאם לנתוני המדידה ציין השוטר כי הרכב הנמדד היה בודד לחלוטין וכי לא נסע כל רכב אחר בשוליים או בדרך עפר סמוכה.

המכשיר ננעל במהירות של 150 קמ"ש והופחתו 5 קמ"ש מהמדידה (אף יותר מרף הקיזוז שנקבע בפרשת ציטרון).

ביחס לבדיקה התקופתית, הרי שהמדובר בראייה אותה יכולה המדינה להוסיף עד לשלב ההוכחות שכן בהתאם לחמשת הבדיקות שבוצעו בתחילת המשמרת ובסיומה, נהנה מכשיר הדבורה בשלב זה מחזקת תקינות ואין בהעדר נתוני הבדיקה התקופתית בשלב זה כדי להביא לקביעה כי אין בידי המדינה ראיות לכאורה.

נכון כי עת ינוהל התיק העיקרי וכדי לבסס את האישום מעבר לכל ספק סביר תידרש המדינה גם לבדיקה התקופתית, אולם בשלב משפטי זה, די בבדיקות שנרשמו והוצגו בזכרון הדברים כדי לבסס תקינות לכאורית של המכשיר המודד.

מכל האמור לעיל, אני קובע כי יש נגד המבקש די ראיות לכאורה.

ביחס לשאלת מסוכנותו של המבקש: