הייב נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקש עתר לביטול החלטת קצין בדבר פסילת רשיון נהיגה, וטען כי לא הוא כלל זה שביצע את העבירה אלא אחיו, אשר הזדהה בשמו(!). המבקש הביא לדיון את אחיו אשר אישר את הדברים.

הבקשה דנן הינה המשך של בקשה קודמת 5289-12-11, אשר נמחקה עקב אי התייצבות המבקש לדיון.

הטענה דנן בדבר אי נהיגה והתחזות של האח לא זוכרה כלל בבקשה הראשונית שם טען המבקש כי "ביום 16.12.11 במהלך נסיעתו ברכב, עצרו אותי השוטרים לבדיקה". המדובר בסתירה מהותית.

במסגרת הבקשה הראשונה הודה למעשה המבקש בנהיגה והסביר כי יש לו טענות נגד הבדיקה אשר יפורטו לאחר התייעצות עם עו"ד. בעוד שטענות משפטיות לא מצופה כי יועלו בידי אדם בלא התייעצות עם משפטן, הרי טענה פשוטה כי לא נהג כלל ברכב יש להעלות מיידית וכל שיהוי בהעלאתה מחליש את עוצמתה.

בבקשה המקורית סיפר המבקש על השימוע שנערך לו בידי הקצין שם העלה טענות בדבר היזקקותו לרכב ובדבר עברו הנקי "אולם הקצין התעלם מאותן טענות". כעת טוען המבקש כי כלל לא נכח בשימוע שנערך לאחיו(!).

במקביל לבקשה להחזרת הרשיון הוגשה בקשה להחזרת הרכב עצמו בידי בעלת הרכב, גב' שהירה הייב, שם נאמר במפורש כי הרכב נמסר לגיסה, המבקש כאן והוא זה שנהג בו. שוב, בקשה זו אינה יכולה לעלות בקנה אחד עם הטענה כיום כי בעלה של הגב' הייב הוא שנהג ברכב.

במסגרת הדיון בבקשה להחזרת הרכב הסכימה המשיבה לבוא לקראת המבקשת שם ולקצר את תקופת איסור השימוש, בין השאר לאור הזיקה המרוחקת יחסית בין המבקשת לנהג. מסופקני אם גורל הבקשה היה דומה לו הייתה הגב' הייב מצהירה כי מי שנהג ברכב הוא בעלה, אשר עושה בו שימוש קבוע, כפי שנאמר היום בדיון.

לאור כל האמור לעיל מצאתי לנכון לדחות את הבקשה. כנגד המבקש יש ראיות לכאורה לנהיגה בשכרות. המבקש סתר עצמו בבקשותיו השונות ולא נתן לסתירה זו הסבר של ממש.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ב, 03 ינואר 2012.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: