הייב נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשות לביטול פסילה מנהלית ולביטול איסור שימוש ברכב, אשר הוטלו על המבקש בתאריך 22/7/10 ע"י קצין משטרה למשך 30 יום.

על פי כתב האישום נהג המבקש ברכב ועקף רכב אחר תוך חציית קו הפרדה רצוף ובדרך לא פנויה, באופן המהווה סיכון לנסיעת רכב אחר, בניגוד לתקנה 47(ה)(5) ולתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה.

ב"כ המבקש טען כי מדובר בעלילה וכי אין במקום קו הפרדה רצוף כי אם קו קטוע. עוד טוען ב"כ המבקש כי עברו של המבקש אינו מכביד ביחס לותק בנהיגה וכי המשאית נשוא הבקשות שייכת למבקש ומהווה מקור פרנסה למבקש ולמשפחתו. המבקש הודה כי עקף ניידת משטרתית משום שנסעה באיטיות. לטענתו, השוטרים התנקמו בו בגין העקיפה וייחסו לו עבירות שלא ביצע.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשות, הפנתה לקיומן של ראיות לכאורה וטענה כי המבקש מסוכן לציבור על רקע עברו התעבורתי המכביד.

לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למבקש בכתב האישום:

מדו"ח "נסיבות המקרה" שערך רס"מ יגאל אזולאי ומדו"חות הזכ"ד שנערכו ע"י רס"ל נתנאל עמר ורס"מ שלומי כהן עולה כי המבקש נהג במשאית מאחורי ניידת משטרתית שכורה-סמויה ובשלב מסוים עקף את הניידת.

העקיפה בוצעה תוך חציית קו הפרדה רצוף, המסומן היטב על פני הכביש.

עוד עולה מן הדו"חות כי במהלך העקיפה הגיע ממול רכב פרטי, אשר ירד לשולי הכביש ונעצר כדי להימנע מהתנגשות עם המבקש. כמו כן, בגין העקיפה, נהג הניידת הסמויה, נאלץ להאט את נסיעתו כדי לאפשר סיום העקיפה המסוכנת.

רס"מ אזולאי ערך תרשים הממחיש את אופן קרות האירוע כאמור לעיל.

לפי דו"ח "נסיבות המקרה" תגובת המבקש בעת מעצרו היתה: "אני נסעתי במהירות של 40 ואז עקפתי אותך במהירות של 70 הרכב שהיה מולי במרחק גדול יכול להיות שהוא סטה אבל לא עצר ירד לשוליים והמשיך בנסיעה הוא פשוט פתח את הדרך".

כלומר: המבקש בזמן אמת הודה כי ביצע עקיפה וכי היה רכב מולו בעת ביצוע העקיפה, אשר "ירד לשוליים" כדי "לפתוח את הדרך" ולאפשר סיום העקיפה.

ב"כ המבקש הציג בפני בית המשפט תמונות וביקש ללמוד מהן כי במקום ביצוע העקיפה קיים קו מקוטע ולא רצוף. בפועל, לא ניתן ללמוד מן התמונות כשלעצמן אם הן משקפות את מראה הזירה כפי שהיה בעת ביצוע העבירה והאם צולם המיקום המדויק בו בוצעה העקיפה אם לאו. מענה לשאלות אלה מחייב הכרעה בין גרסת השוטרים לזו של המבקש, הכרעה שמקומה בתיק העיקרי, לאחר שמיעת עדויות המעורבים והתרשמות ישירה מאופן העדתם.

בשלב דיוני זה, בית המשפט בוחן קיומן של ראיות לכאורה בלבד ואינו נדרש להכריע בין גרסאות הצדדים ולקבוע ממצאי מהימנות.

תאור העקיפה ע"י השוטרים, בשילוב עם הודאת המבקש כי הרכב שבא ממול ירד לשוליים במהלך העקיפה, די בהם כדי שאקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום.

הנה כי כן, ביצע המבקש לכאורה עבירות חמורות ביותר של עקיפה על קו הפרדה רצוף ובדרך לא פנויה, עקיפה שהיותה סיכון ממשי לרכב פרטי שהגיע ממול ונאלץ לסטות לשולי נתיב נסיעתו כדי להימנע מהתנגשות עם משאיתו של המבקש. העקיפה אף הפריעה לנסיעת הניידת הנעקפת עד כי נאלצה להאט כדי לאפשר סיום העקיפה בבטחה.

עקיפה זו חמורה במיוחד משום שבוצעה באמצעות משאית, שמימדיה מחייבים זהירות יתרה.

המבקש נוהג משנת 1991 ולחובתו 41 הרשעות קודמות בתעבורה, ביניהן אי ציות לתמרור עצור, נהיגה באור אדום, נהיגה במהירות מופרזת ועוד. חלק מהרשעותיו הקודמות בוצעו בעת שנהג במשאית.

העבירות המיוחסות למבקש, נסיבות ביצוען ועברו התעבורתי המכביד של המבקש, מעידים על מסוכנותו של המבקש לבטחון המשתמשים בדרך ומצביעים על סבירות החלטת הקצין הפוסל.

המבקש אינו עומד בתנאי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, משום שביצע את העבירות באמצעות משאית המצויה בבעלותו. ב"כ המבקש טען כי הרכב שייך לכל משפחת המבקש, אולם בפועל הוצג פלט מחשב ממנו עולה כי המבקש הנו הבעלים של המשאית.