הייב נ' גיגי ואח'

פסק דין

1. תביעה כספית על-סך 10,512 ₪, בגין נזק רכוש שנגרם לרכב מסוג וולוו, מספר 5336388 (להלן: "הרכב"), ביום 28/4/07 על-ידי הנתבעים, שהם אב ובניו כנטען.

2. המחלוקות העיקריות בתיק הן בשאלות זהות הבעלים האמיתי של הרכב, ובשאלה אם הנזק ברכב נגרם ע"י הנתבעים או מי מהם.

3. לטענת התובע, הוא הבעלים של הרכב, כאשר בפועל הרכב היה שייך לחברו מר פרץ אליהו (להלן : "מר פרץ"), תושב הישוב חצור הגלילית ושכנם של הנתבעים.

4. התובע טען כי ביום 28/4/07, יום שבת, הזעיק מר חיים מלכה (להלן: "מר מלכה"), שכנו של מר פרץ את האחרון והודיע לו, כי נתבע מס' 1 ביחד עם נתבעים מס' 2-6 פגעו, בהוראה מנתבע מס' 1, ברכבו, כתגובה לתלונת אשתו של מר פרץ, במשטרת ישראל, כנגד הנתבעים על זריקת חזיז לגינה שבישוב חצור. בעקבות האירוע, הגיש פרץ תלונה במשטרה, אך הפרקליטות בהחלטתה מיום 3/9/07 החליטה שלא להעמיד לדין את נתבעים מס' 2-6 לדין, מהסיבה שעסקינן בקטינים שאינם ברי עונשין.

5. הנתבעים טענו מנגד, כי דין התביעה להידחות על הסף מפאת מעשה בית-דין, שכן עסקינן בתביעה שהוגשה בעבר על-ידי פרץ בת.א. 7278-05-08, ואשר נדחתה. לגופו של עניין טען נתבע מס' 1 כי המדובר בעלילה אשר המציא מר פרץ נגדו. הוא טען כי הוא נחקר בעניין על-ידי משטרת ישראל, חקירה אשר הסתיימה בסגירת התיק נגדו.

6. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, כשמטעם התובע הוגש תצהירו של מר פרץ, לאחר שב"כ התובע ביקש, כי התצהיר הבגצ"י מטעם התובע שהוגש כתמיכה לכתב התביעה, ישמש כתצהיר עדות ראשית, וביום 25/1/2012 נעתרתי לבקשה. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי מר מלכה, תצהיר נתבע מס' 1, ותצהיר נתבע מס' 2.

7. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 14/2/2012 העידו מטעם התביעה : מר פרץ ומר כהן פרג', שכנו של מר פרץ (להלן : "מר פרג'"), ומטעם ההגנה העידו : מר מלכה, נתבע מס' 1 ונתבע מס' 2.

ביום 9/1/2013 הגיש ב"כ התובע הודעה מוסכמת מטעם הצדדים, לפיה ב"כ הנתבעים מוותר על חקירתו הנגדית של התובע, וב"כ הצדדים יגישו סיכומיהם בכתב. הסכמה זו אושרה על-ידי והצדדים הגישו סיכומיהם.

דיון והכרעה:

8. השאלה הראשונה הטעונה הכרעה, היא אם הוכח כי הנתבעים הם שגרמו לנזק ברכב, בלא התייחסות בשלב זה לשאלה, מי בעליו האמיתי של הרכב, שכן ככל שלא יוכח שהם אלו שגרמו לנזק, מה לי שאלת הבעלות ברכב.

9. לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי בתצהירים וביתר המסמכים, שוכנעתי, כי דין התביעה להידחות, משלא הוכח כי הנתבעים הם שגרמו לנזק ברכב.

10. נתחיל בכך, שמר פרץ הצהיר, שמבירור שעשה עם שכנו מר מלכה, התברר לו, כי הפגיעה ברכב נגרמה ע"י הנתבעים כתגובה לתלונת אשתו הגב' פרץ שרי במשטרה כנגדם על זריקת חזיז לגינתה (סעיף 5 לתצהיר). דא עקא, שגב' פרץ לא נקראה לעדות בנידון, כדי לאשר הדבר. כידוע הימנעות מהעדת עד פועלת לרעת הצד שנמנע מהעידו.

11. יתרה מכך, נראה שמר פרץ הוא הרוח החיה מאחורי תביעה זו. מתצהירו ומעדותו עולה, כי לא היה עד לאירוע הנזק הנטען, ועדותו בחלקה תמוהה עד מאוד. מר פרץ העיד, כי לא ראה את נתבע מס' 1 וילדיו פוגעים ברכב (ישיבה מיום 14/2/2012, עמ' 7, שורות 12-13. ראה גם עמ' 8, שורה 8). לדבריו, מר מלכה קרא לו מהבית, לאחר שראה את הילדים של מר גיגי גרמו לו נזק לרכב. כפי שיובהר בהמשך, מר מלכה העיד, כי לא היה עד לאירוע.

12.תמיהה נוספת בגרסת פרף אשר יורדת לשורשו של עניין נעוצה בעדותו בנוגע למועד מכירת הרכב, וכך העיד:

"ש. היית צריך לעשות דבר כזה לפנות בהליך לבימ"ש בקשה לפס"ד הצהרתי בדבר הבעלות ברכב, ואז לתבוע את הנזקים ברכב, שקלת לעשות דבר כזה.

ת. לא עשיתי כי תיכף אח"כ מכרתי את הרכב, הוחלף למיצובושי עם אותו בעל מגרש. זה היה במלחמת לבנון השנייה. עם המיצוב ושי נסעתי לת"א...

ש. העברת בעלות ברכב.

ת. כן, על שם האדם. אני חושב שרפאע היה איתי כשעשינו העברת בעלות ואח"כ אחיו של רפאע עוד קנה מסוחר הרכב את המיצוב ושי שלי, זה סיפור"(שם, עמ' 9).

בהתאם נשאל, הכיצד אומר שמכר הרכב לאדם אחר במלחמת לבנון בשנת 2006, בעוד שהאירוע ארע לטענתו ביום 28/4/07, ועל כך השיב, שאולי יש טעות בתאריך, וכי לא זוכר אם מכר בשנת 2006 או 2007.